לחנך את הילד או לאלף אותו

חינוך.

למה קיים בנו הצורך לחנך? ישנן שתי אפשרויות לחקירה, למידה, ולהתפתחות אישית וחברתית.

אפשרות אחת היא להדריך, ללמד, לייעץ, ולכוון באמצעות מתן זכות הבחירה, החופש, החרות והאפשרויות; אפשרות שנייה היא לחנך, לתכנת, ולאלף באמצעות שלילת מתן זכות הבחירה, החופש, החרות והאפשרויות.

האפשרות הראשונה היא רגועה יותר, רציונלית יותר, עניינית יותר, שמתאימה ליכולתנו ולאורח החיים הבריא, ומותאמת למהות ומטרת החיים.

האפשרות השנייה היא רגשית יותר אמוציונלית יותר ושאינה עניינית, ושאינה מתאימה ליכולתנו ולאורח החיים הבריא, ואינה מותאמת למהות ומטרת החיים.

האפשרות הראשונה מאפשרת לחקור, ללמוד, ולהתפתח על-פי דרכו ורצונו וזכותו החופשי של הילד לבחירה מבלי לפגוע בחרותו.

האפשרות השנייה מאפשרת לחנך, לתכנת, ולאלף את הילד על-פי דרכם ורצונותיהם האינטרסנטים של בעלי אידיאולוגיה כזו או אחרת, ללא האפשרות מתן זכות הבחירה ועל-פי רצונו החופשי של הילד, מה ששולל ממנו את חרותו ואת חופש הבחירה.

הלקיחה מהילד את זכותו מלבחור את דרכו שלו ובעצמו, אינה מאפשרת לו להתפתח בדרכו שלו, מצב זה מעקב ואף מונע את התפתחותו האישית, ויוצר אצלו אנטגוניזם כלפי כולם ובעיקר הממסד השולט אם המעשה נעשה במודע או שלא במודע.

רצוי לזכור שזכות חופש הבחירה מאפשרת גם לטעות, זכות הבחירה מאפשרת גם להחליט ולחקור האם מה שמלמדים הוא אמיתי או שלא, היכולת לטעות מאפשרת להבין את הטעות ולתקנה.

מתן אפשרות זאת לילד והיכולת שלו להבין, לרצות בעצמו ולתקן את הטעות, והיכולת לשנות את דרכו בעצמו משדרגת את הילד מבחינה התפתחותית.

כיום כאשר מחנכים, מתכנתים ומאלפים את הילד, אז נשללת ממנו יכולת זאת.

כתוצאה מכך הילד אינו יכול להבין דברים בדרכו שלו מה שמאלץ אותו לקבל את דברים כמובן מאליו.

האפשרות הראשונה מאפשרת לילד ללמוד מה שהוא רוצה כמה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, היכן שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה ובעיקר לבדוק בעצמו, כלומר אפשרות זאת מחזירה לילד את הדרך המקורית להתפתחותו שהיא החזרה להיות אוטודידקט.

רצוי לזכור שלא בטוח שמה שמחנכים ומלמדים כיום את הילד יש לכך קשר לאמת.

האפשרות השנייה אינה מאפשרת לילד ללמוד בדרכו שלו כמו שציינתי, ואף שוללת ממנו את הדרך המקורית להתפתחותו ואינה מאפשרת לו להיות אוטודידקט.

האפשרות הראשונה מאפשרת לילד להיות רגוע יותר, לחיות ללא לחץ, ללא פחד, ללא חרדה, ללא תחרות, ללא השגיות, וללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי שנע בין כישלון והצלחה, בין הרגשה טובה להרגשה רעה, מצב זה מאפשר את הריכוז המקסימלי לשם ההתפתחות.

האפשרות השנייה גורמת לילד לחיות בלחץ, לחיות בפחד, להיות בחרדה, להיות תחרותי, לחפש את הדרך להישגיות והצלחה רק שלא להיכשל ועם הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי.

מסקנה: ישנן שתי אפשרויות, כלומר שתי גישות עיקריות.
גישה אחת, שוללת מהילד את החופש והבחירה להתחבר ליכולת שלו לבחור ולהחליט מה ללמוד ובעצמו. גישה שנייה מאפשרת לילד את החופש, הבחירה, להתחבר ליכולת שלו לבחור ולהחליט מה ללמוד ובעצמו.

סיכום: כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותנו האמיתית ולמציאות האמיתית, נוצרו להן אידיאולוגיות רבות. כדי לשמר על אותן האידיאולוגיות והצורך לשלוט ולחנך, נוצר מצב שהילד מתוכנת, מאולף, וזאת כדי להתאימו לשיטה. כלומר, הילד הופך להיות צורך קיומי לשיטה אידיאולוגית כזו או אחרת.

כאשר מנסים להתאים את הילד לשיטה, נשללת ממנו זהותו האמיתית.
כתוצאה מכך, נשללת ממנו גם חרותו, שלילת החרות משמעות הדבר לשלוט באחר.

לכן, חשובה חרותו של הילד שתאפשר לו ללמוד, לחקור, ולהתפתח בהתאם להבנות שלו, ובהתאם לרצונותיו ויכולתו.

המסר במאמר: מתן האפשרות לילד להיות מי שהוא, כלומר להיות אוטודידקט, יאפשר לו ללמוד בעצמו ולהתפתח בדרכו שלו, כי במהות שלנו אנחנו אוטודידקטים.