סמליות היסטורית מאפיינת את בחירתו של דונלד טוסק, ראש ממשלת פולין, לנשיא המועצה האירופית, הגוף העליון של מוסדות האיחוד האירופי. גוף זה מורכב מראשי מדינות וראשי ממשלות של חברות האיחוד והוא זה שמתווה את מדיניות האיחוד. תשומת הלב האירופית מופנית בימים אלו מזרחה בחששות כבדים ומוצדקים נוכח חידוש מדיניותה האימפריאליסטית המסורתית של רוסיה כפי שבאה לידי ביטוי, בעיקר, במלחמה באזוריה המזרחיים של אוקראינה. מלחמה זו היא אך ביטוי דרמטי במיוחד, לאחר המלחמה הקרה, למדיניותה זו של רוסיה שפשטה ולבשה צורה במשך כשלוש מאות שנה.
ביוני 2007 הכריז הנשיא פוטין באיסטנבול שרוסיה שומרת לעצמה את הזכות לחזור ולהשפיע על הבלקן ועל הים השחור, אזורים שהיא רואה אותם כבר מהמאה ה-19 כנתונים לתחום השפעתה. הצהרתו זו של פוטין הייתה במסיבת עיתונאים, ולא בשיחת חדרי חדרים, ומבחינה זו היוותה התרסה בוטה כלפי מגמות ארה"ב באזור זה. אכן, לרוסיה כוונות גלויות להחזיר אזורים אלו, ואף את מדינות מזרח אירופה, ובייחוד מדינות הבלטיקום לתחום השפעתה, למרות שמדינות מזרח אירופה ברובן הן חברות האיחוד האירופי ונאט"ו. זו אחת הסיבות, למשל, שמוסקבה, בניגוד לאמריקה ואירופה, מתנגדת להענקת עצמאות לקוסובו. כך גם יש להסביר את בחישתה של רוסיה בסכסוך הפנימי בבוסניה כשהיא מעודדת את ראשי "רפובליקה סרפסקה" להתעלם מהוראותיו של "הנציג העליון" מטעם האו"ם והאיחוד האירופי, למרות שהיא חתומה על הסכם דאייטון, וכך יש גם להסביר את בחישתה בנעשה בטרנסניסטריה שבמולדבה. זהו חבל ארץ בן 555,000 נפש של דוברי רוסית, שמאז 1992 מבקש להתנתק מהרפובליקה המולדבית דוברת הרומנית. בטרנסניסטריה מוצבים 1200 חיילים רוסים שעיקר תפקידם המוצהר הוא שמירה על 21000 טונות של נשק שפג תוקפו הנמצא שם מאז ימי ברית המועצות. אך לא רק בכוח חייליה המוצבים שם בוחשת רוסיה בנעשה בחבל ארץ זה אלא גם מכוח תמיכתה הכספית. טרנסניסטריה נהנית מאוטונומיה אך היא דורשת עצמאות מלאה, ורוסיה דואגת שהמשבר לא ייפתר. מולדבה היא מדינה ענייה מאוד ויש לה תקווה להצטרף לאיחוד האירופי (יש לה אפילו שר מיוחד ל"אינטגרציה"), ותקווה זו אך מחזקת את כוונתה של מוסקבה לא לוותר על טרנסניסטריה. סוגיה זו, בשיתוף עם הבעיה הקוסוברית, עלולה להחריף ולהרחיב את הקרע בין רוסיה לאירופה.
חשיבות אסטרטגית
במעמד איסטנבול הנ"ל הכריז פוטין כי רוסיה מתכוונת להיות הרגולטור של משק האנרגיה האירופי, כלומר בכוונתה לשלוט על צינורות הנפט העיקריים המחוברים למדינות אירופה. אכן, הרוסים השקיעו בענקית האנרגיה הצ'כית CEZ ובחברת הנפט והגז ההונגרית MOL. הם גם בקשו לרכוש את חברת התקשורת ההונגרית Magiar Telekom ואת חברות הבת שלה במקדוניה ובמונטנגרו, מה שיאפשר להם חדירה לשיחות הסלולר והדואר האלקטרוני במדינות שהם חברות נאט"ו. הם גם רוכשים נכסים שאינם בעלי חשיבות אסטרטגית כגון מעיינות המרפא המפורסמים בקלוורי ווארי שבצ'כיה.
השפעת מוסקבה גוברת במדינות הבלטיקום, שהיו חלק ממנה בתקופת המשטר הסובייטי, באמצעות שליטה בנכסי תקשורת ואנרגיה, המעניקה לה גם אחיזה פוליטית, עד כדי התעוררות חשש אצל ליטאים וגם אצל אסטונים שריבונותן אינה מובטחת, למרות היותן חברות בנאט"ו ובאיחוד האירופי. במדינות הבלטיקום יש אוכלוסיות אתניות רוסיות (חלקם זרמו לשם אחרי מלחמת העולם השנייה), ורוסיה מעודדת אותם להישאר ולתפוס עמדות פוליטיות. חברת הגז הממשלתית הענקית של רוסיה - גזפרום שולטת ב 35% מחברות הגז הבלטיות. כשליש מתחנות הטלוויזיה בליטא הם ברוסית. על-פי טענת עורכת אחד העיתונים העצמאיים בליטא, הרוסים קונים גם את הפוליטיקאים ו"גם את נשמות הליטאים". לאחר שלא מצא חן בעיני הרוסים שהאסטונים הסירו ב -2007 פסל של חיל אלמוני סובייטי הם גרמו, בעקיפין, לשיבוש מערך התקשורת הממשלתית והבנקאית של אסטוניה.
כלי חשוב בידי הרוסים להקשות על מדיניות אירופית אחידה ובכך להקל על הגשמת שאיפות ההתפשטות שלה הוא הריגול. החל ממחצית שנות האלפיים הגבירה רוסיה את פעילות הריגול שלה באירופה שהגיע לממדים של המלחמה הקרה ואף יותר מכך. האישור לפעולות הריגול הרוסיות ניתן על-ידי הדרגים הבכירים ביותר בקרמלין, והרי
ולדימיר פוטין קצין ק.ג.ב. לשעבר מבין דבר או שניים בתחום זה. יעדי הריגול הם ארצות מערב אירופה, בעיקר צרפת, מוסדות נאט"ו, ומוסדות האיחוד האירופי. מומחי ביון נגדי בצרפת הגדירו פעילות רוסית זו כאובססיבית והיפראקטיבית עד כדי הצבת איום על בטחונה של צרפת. פעילות זו היא כה אינטנסיבית עד אשר כבר ב-2010 בפגישתו עם פוטין דרש ממנו נשיא צרפת דאז סרקוזי, לחדול ממנה. מובן מאליו כי דרישת סרקוזי לא נשאה פרי, פעילות הביון הרוסית בצרפת גברה עוד, ומומחי ריגול נגדי שם מעריכים כי כחמישים נציגים דיפלומטיים רוסיים המוצבים בצרפת עוסקים בריגול במשרה מלאה.
אירופה אובדת עצות לנוכח האופנסיבה האימפריאליסטית הרוסית ובעיקר לנוכח ההתערבות הצבאית האגרסיבית של רוסיה באוקראינה. אין לאירופה אופציה צבאית לעצירת האגרסיביות הרוסית למרות הצהרות נאט"ו על תוכניות שונות (הרלוונטיות של נאט"ו הוא נושא הדורש מאמר בפני עצמו) וגם האופציה של סנקציות כלכליות איננה מתקבלת בסבר פנים יפות, שכן מדינות האיחוד השונות מגיבות לאופציה זו כל אחת באופן שונה בהתאם לאינטרסים הפרטיקולריים שלה. בולגריה, אוסטריה והונגריה, למשל פוסלות סנקציות בתחום האנרגיה באשר התלות שלהן באנרגיה רוסית גבוהה במיוחד. בריטניה וקפריסין, מצד שני פוסלות סנקציות בתחום השוק הפיננסי שכן הן מרוויחות לא רע מעסקות עם הרוסים בשוק זה. גם גרמניה שהתעשיה שלה מרוויחה יפה ברוסיה אינה נלהבת לסנקציות כלכליות חריפות, וצרפת, למרות הריגול הרוסי אינה מוכנה לסגת ממכירת שתי אניות מלחמה מתקדמות לרוסיה למרות שכבר חדשים מתקיימות הפגנות של תומכי אוקראינה במספנה הצרפתית שבסנט נזייר.
לעומת חברות האיחוד האחרות פולין, כמו גם ליטא, מציגות קו תקיף כלפי רוסיה. מי כמותן מבין מהי חתרנות ותוקפנות רוסית? מי כמותן מבין את ה-ד.נ.א. של מדיניות החוץ הרוסית? נשיאת ליטא הכריזה מפורשות כי מלחמתה של רוסיה באוקראינה היא מלחמה באירופה כולה. דונלד טוסק כראש ממשלת פולין, מדינה שידעה דיכוי רוסי/סובייטי, לוחץ על חברות האיחוד לא להסס לנקוט בנשק הסנקציות, תוך שהוא מסביר לעמיתיו שהחלטה אירופית על משטר סנקציות משמעותי נגד רוסיה הוא אבן בוחן להיתכנותה של מדיניות חוץ וביטחון אירופית אחידה.
אכן, חברותה בת עשר השנים של פולין באיחוד האירופי היא סיפור של הצלחה. בניגוד לאירו-סקפטיות של כמה מדינות חברות כגון בריטניה וצ'כיה, פולין נוקטת בקו פרו -אירופי ברור לאורך כל הדרך והיא גם מועמדת רצינית להצטרף לגוש האירו. היא גם המדינה היחידה שהמשבר הכלכלי מאז 2008 פסח עליה. בחירתו של טוסק לתפקיד הרם ביותר באיחוד האירופי היא לכשעצמה אמירה אירופית ברורה לרוסיה: אין לשוב אל עידן יאלטה ופוטסדאם. לא עוד חגורת גרורות תקיף את רוסיה. סביר להניח כי המאורעות באוקראינה היוו גורם המשפיע על בחירתו של ראש ממשלת בריטניה לנשיא המועצה האירופית.
התפתחות סמלית נוספת היא הכרזתו של פיליפ ברידלאב המפקד העליון של כוחות נאט"ו באירופה כי בסיס נאט"ו בעיר הפולנית שצ'צ'ין יורחב על-מנת להכיל כוחות לתגובה מהירה נגד כל איום מצד רוסיה. אינני יודע אם ברידלאב עצמו מודע לסמליות שבבחירת שצ'צ'ין לבסיס הרחבת כוחות הברית הצפון אטלנטית, אך עיר זו מוזכרת בנאום "מסך הברזל" המפורסם של ווינסטון צ'רצ'יל משנת 1946 שבו הוא הכריז כי "מסך ברזל ירד על אירופה מהעיר שצ'צ'ין עד לטריאסט" (לחוף הים האדריאטי), "מסך ברזל" המפריד בין העולם הקומוניסטי על משטרו הטוטליטרי לבין העולם המערבי על משטרו הליברלי.
האם חוזרת ההיסטוריה על עצמה? ודאי שלא. היא אינה חוזרת כי מעולם לא עזבה. היא נצבת במקומה, פושטת ולובשת צורות חדשות וגם ישנות.
