הקמתה של מדינה פלשתינית, הנושפת בעורפה של מדינת ישראל, קרובה עכשיו יותר מתמיד. הערפל הסמיך, שאומנם אופף אותה בינתיים, יתפזר וימוג עם הזמן, ואז יתברר, כמובן, לעין כל, כי מי שישלוט בה יהיה החמאס.
צריך, מן הסתם, להיות עיוור-צבעים של ממש כדי שלא להבחין בקרע הגלוי ששורר בין הפתח - קרי הרשות הפלשתינית - לבין ארגון הטרור. זהו קרע עמוק ביותר, שאיננו ניתן עוד לאיחוי. פירושו הוא אחד ויחיד: חיסולה של הרשות הפלשתינית, בראשות מחמוד עבאס, והקמת חמאסטן במקומה על-ידי יריביו המרים,
חאלד משעל ו
איסמעיל הנייה.
בשלב הנוכחי עומד, אומנם, עדיין, מחמוד עבאס בראש הרשות הפלשתינית, אבל רק להלכה, באשר כוחו כבר איננו עימו. הוא בעצמו איננו מסתיר כי נמאס לו מכבר מן החמאס שתקע בגבו סכין ארוכה, ואף דאג להצהיר, קבל עם ועדה, כי יש בדעתו לפרק את השותפות של הפתח עימו.
מציאות אכזרית
מי שעדיין סבור לתומו כי יש בכוחם של גורמים מבחוץ לסייע לעבאס לעמוד על רגליו - טועה, מן הסתם, בגדול. האמת השקופה היא שאין בידי גורמים שכאלה כדי לשנות את פני המציאות, שבה יש לחמאס שליטה והשפעה מוחלטת על הפלשתינים, לא רק בעזה, אלא גם בגדה.
מאחר שימיו של עבאס בשלטון הם ספורים למדי - תיטיב ישראל לעשות אם לא תמשיך לבנות על חיזוק שלטונו כמוצא אפשרי מן הסבך. תחת זאת רצוי לה להסכין עם המציאות המרה של חמאסטן עתידית לצידה, הזוכה לתמיכתם הנלהבת של מרבית הפלשתינים, שבחלו כבר מזמן בעבאס.
אחרי ככלות הכל יש בכך משום התגשמות נבואת-הזעם של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, שהזהיר כבר מזמן מפני חמאסטן עתידית. הפנים החדשות במראה הפלשתינית שוב אינן בגדר של חלום-תעתוע; הם פשוט מציאות אכזרית.
