במאמר ב
הארץ מיום 11.9.14 העיתונאי
ארי שביט הוכיח, שהוא זקוק לשכפ"ץ של מתעב השמאל, כדי שאצבעותיו יוכלו להקליד על המקלדת כתב אשמה נגד הימין, כי "נמאסו הלאומנים ההזויים, המובילים את ישראל לאבדון".
ארי שביט לא יכול לומר את האני מאשים שלו, ש"נמאסו המשיחיים של ארץ ישראל השלמה, שאינם מבינים שבלא חלוקת הרץ לא תהיה מדינה", מבלי שיאשים אותי כאיש שמאל "שאיבד את תחושת הגאווה של הכחול לבן". מבלי שישים על חזהו שכפ"ץ של מסתייג מהשמאל.
ארי שביט זקוק לשכפ"ץ, שכל רכיביו הם עוינות השמאל לכחול לבן, רק כדי שיוכל לומר ש"נמאסה לו האלימות של הימין הגזעני, השולל מהמדינה היהודית הדמוקראטית את צלמה".
כדי שארי שביט יקליד במקלדת אותיות, שתצטרפנה למילים ולמשפט - "האמת? נשבר מהשיח הגס של כוח ותמרות עשן", זקוק העיתונאי שלנו לשכפ"ץ מפני התקפות הימין, בהאשימו אותי ואנשים כמונו בזים לכחול לבן.
אז ארי שביט איננו רוצה בגילי המתקדם להיות השכפ"ץ שלך. אני נושא בגאווה את הדגל שלי, את הדגל כחול לבן. אבל אני דומע, כשאני רואה את הדגל הזה מונף אל מול הורים שכולים ישראלים פלשתינים בכיכר השלום ברחבת הסימנטק עם אמירות "היינו יורים בכם אחד... אחד... ועם אפשר שניים... שניים".
אני דומע, כשאני רואה את הדגל שלי, דגל כחול לבן מונף בעצרות שלום והמוטות של הדגל משמשות לכסח ראשים של מפגינים במוצאי שבת אחת במרכז הכרמל בעיר חיפה, כי הם הניפו שלט ועליו כתוב: "ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים".
כשארי שביט מוכיח את הימין באמירה: "נשבר מאלה הרואים בכל מקום ערבים צמאי דם ואנטישמים ממשיכי שואה", הוא מיד לובש את השכפ"ץ, ומזכיר לי שאינני אוהב כחול ולבן וש"במזרח התיכון, מי שאין לו כוח ושאינו מפעיל כוח, לא ישרוד בו".
לארי שביט אני מבקש לומר, שאני מעגן את יחסי לכוח ולכלי הקרב בדפוסי ארון הספרים היהודי הצבוע בתכלת של סבא רבא שלי - "טובה חכמה מגבורה... טובה חכמה מכלי קרב" (קהלת פר' ט פס' 16-18).
בדגל כחול לבן שלי יש עדיפות לגישה ש"זה לא ייגמר עד שנדבר". בדגל כחול לבן שלי אין מקום להפעלת כוח כתנאי ראשוני לחיים.
ארי שביט, אם יש לך מה לומר ל
נפתלי בנט, הנוסק בסקרים, אל תבקש לתת תו "כשרות" לביקורת שלך בהטחת האשמות בשמאל. אל תיקח את הסלידה מהשמאל כשכפ"ץ, שנותן לך "גיבוי לגיטימי" להשמיע את ביקורתך. אני מבטיח לך, ארי שביט, שגם בשלהי העשור השמיני לחיי, לא אפסיק לצאת בביקורת נגד כחול ולבן, המעטר מטוס קרב ישראלי, כשהוא משחרר פצצה של חצי טון על בית בעזה, הגם שקודם להפצצה המטוס הקיש על הגג, והזהיר את הדיירים מהצפוי להם.
