סוד גלוי הוא, כי בעולם התעשייתי המתפתח - הן זה המערבי, מחד-גיסא והן זה הסיני וההודי, מאידך-גיסא, כשבתווך ניצבת התעשיה הרוסית - ישנה וקיימת חשיבות של ממש לסודות מסחריים ולחיסיון המוטל על סודות מסחריים אלה, בכלל ועל עניינים מסחריים, החוסים תחת חיסיון משפטי-כלכלי, בפרט.
כזה הוא המקרה שהובא לפתחו של בית המשפט המחוזי הכלכלי, בתל אביב-יפו, בכל הקשור להלוואה שהעניק
בנק הפועלים בע"מ, לחברת טומהוק השקעות, המצויה בשליטתו של איש העסקים,
נוחי דנקנר. ישעיהו נשר, בעל מניות בבנק הפועלים, פנה לבית המשפט הכלכלי המחוזי, בבקשה לקבל לידיו, שורה של מסמכים, על-מנת לבחון, אם להגיש בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת נגד מספר נושאי משרה - בעבר ובהווה - שכיהנו כחברי "וועדת האשראי" של בנק הפועלים בע"מ.
בעל מניות זה, ביסס את תביעתו זו נגד הבנק על הוראת סעיף 197 לחוק החברות, משנת 1999, המאפשר למי שרשאי להגיש תביעה נגזרת - לפי הוראת סעיף 198 לפקודת החברות - להורות לחברה שנגדה הוגשה התביעה הנגזרת, לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת. באותו עניין, טען מגיש התביעה הנגזרת, כי ביסוד בקשתו עומד חשש ממשי, שנושאי המשרה בבנק הפועלים, פעלו שלא לטובת הבנק, ביחס להלוואה בסך של כ-150 מיליון שקלים, שניתנה לחברת טומהוק השקעות, זאת על-רקע קיומה, לכאורה, של מערכת ענפה של קשרים אישיים ועסקיים, בין אותם נושאי משרה ובין בעל השליטה בטומהוק השקעות, נוחי דנקנר.
הבנק טען, כי יש לדחות בקשת בעל המניות, בנימוק של קיומה של חובת הסודיות והחיסיון הבנקאי, שהוא חב בה כלפי לקוחותיו. לטענת הבנק, אין הוא רשאי להתייחס לעניינים אישיים של מי מלקוחותיו ובוודאי שאיננו יכול למסור לעיון, מסמכים פרטיים וחסויים של לקוח, לידי צדדים שלישיים.
לכן טען הבנק, כי בשל עקרון החיסיון הבנקאי, הוא אף אינו יכול להשיב לשאלה, אם בכלל ניתנה הלוואה לטומהוק. אם לאו. בעל המניות טען, בתגובה לטענות הבנק, כי הוא מוכן לחיסיון ההליך וגם/או למתן צו איסור פרסום, לגבי המסמכים הרלוונטיים, כלפי צדדים שלישיים, ככל הנדרש ועל-מנת לשמור על זכויותיה של טומהוק.
השופט,
חאלד כבוב, דחה שלושת טעמי ההתנגדות שהעלה הבנק, לקבלת בקשתו של בעלי המניות, שהיו:
1. כי אין לאפשר לבעל המניות לעיין במסמכים המבוקשים, בשל החיסיון הבנקאי החל עליהם.
2. אי-קיום חובתו, לכאורה, של בעל המניות, על-פי חוק החברות לתת לבנק שהות של 45 יום לתגובה.
3. חוסר תום ליבו של בעל המניות, בכל הקשור להגשת בקשתו לגילוי המידע והמסמכים המבוקשים על-ידו.
בית משפט המחוזי הכלכלי, קבע, בהחלטתו, כי חיסיון בנקאי איננו חיסיון מוחלט וחרף חשיבותו הרבה, ניתן לסייגו, כל איימת שהגילוי נדרש לבירור האמת ועולה בחשיבתו על זכותו של הלקוח, לשמירה על פרטיותו. השופט, חאלד כבוב, קובע - בהחלטתו - כי הוא מצא שהמסמכים שהועברו לעיונו מקימים תשתית ראייתית, המצדיקים העברתם לבעל המניות, שכן הם חיוניים (שלא לומר הכרחיים) לצורך בחינת הסוגיות והשאלות העומדות בבקשת בעל המניות, שעה שאין בנמצא דרכים חלופיות לעשות כן. ומכאן שרלוונטיות המסמכים המבוקשים, בידי בעל המניות, מצדיקה העברתם של מסמכים אלה, לעיונו של בעל המניות.
בית משפט המחוזי הכלכלי, קבע עוד בהחלטתו, כי שעה שעוסקים בבקשה לגילוי מסמכים, לפי חוק החברות, יש לפרשה בהתאם ולצמצם - במידת מה ובזהירות הנדרשת - תכולתה. כשעוסקים אנו בהליך נגזר, בו מעוניין בעל מניות להיכנס בנעלי הבנק ולתבוע נושאי משרה שבו, בשל התנהלותם כלפי לקוחות כאלה ואחרים, הרי אם לא יסוייג החיסיון הבנקאי, לא ניתן יהיה לקיים בקרה רצויה וראויה, על התנהלות נושאי משרה בתאגיד בנקאי, בדרך של אכיפה פרטית ותביעה נגזרת. דינו של תאגיד בנקאי, אינו שונה, לעניין זה, מדינן של שאר החברות, לעניין חשיפת מידע לצורך ניהול אכיפה פרטית ותביעה נגזרת, קובע השופט, חאלד כבוב, בהחלטתו. בית המשפט קבע, כי ניתן לקיים איזון ראוי בין השיקולים הנוגדים על בסיס הסכמתו של בעל המניות, שלא לחשוף, בשלב זה, פרטים מההליך, שאינם פומביים, כלפי צדדים שלישיים.
השופט, חאלד כבוב, קובע בהחלטתו, כי פרשנות תכליתית של סעיף 198 לחוק החברות, מוליך למסקנה, שאין להכיל בדווקנות חובת פנייה מוקדמת לבנק, 45 ימים, עובר להגשת בקשה לקבלת מידע. "ההליך הייחודי הקבוע בסעיף 198א נועד לסייע למבקש - באמצעות הגישה למידע ומסמכים - לגבש החלטה האם בכלל יש מקום להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת. במקרים רבים, בשלב טרום מקדמי זה של הגשת הבקשה לגילוי ועיון במסמכים, עדיין אין טעם לדרוש מהמבקש, כי יפנה לחברה וידרוש כי תמצה זכויותיה (כאשר לעיתים המבקש כלל איננו בטוח האם זכויותיה נפגעו ובאיזה אופן, אלא בתשתית ראייתית ראשונית גרידא)" קובע, השופט, חאלד כבוב, בהחלטתו. לדידו, בנסיבות אלה, די בפנייתו המפורשת והמפורטת של בעל המניות לבנק, כדי לקיים תנאי הסף הקבוע בחוק, חרף העובדה שהוא העניק לבנק שהות של 21 יום בלבד, להשיב לפנייתו, כאשר דבר זה אינו הופך אותו למי שהינו חסר תום לב, המגיש בקשתו, בעניין זה, לבית המשפט, בחופזת יתר.
בית המשפט הכלכלי המחוזי, בתל אביב-יפו, קבע בהחלטתו, כי קיימת בבקשת בעל המניות תשתית ראייתית ראשונית לצורך קבלת הבקשה שלפניו, שעה שחלק מהעסקות שבוצעו בין הבנק לבין טומהוק עשויות לעורר סימני שאלה, למצער, על פני הדברים. כוונת הדברים הינה, לשתי הלוואות שניתנו לטומהוק בידי הבנק, בחודש מרס 2009 ובחודש ינואר 2011, שבמסמכים שהעביר הבנק לבעל המניות, לא היה פרוטוקול של וועדת אשראי, בהתייחס לשתי עסקות אלה. לכן, קבע בית המשפט הכלכלי המחוזי, כי יש להעביר מסמכים אלה לעיון בעל המניות, שלאחר בחינתם, יחליט אם יש מקום להגיש בגינן, בקשה לאישור תביעה נגזרת.
השופט, חאלד כבוב, קיבל בקשת הבנק לעכב החלטתו לחשיפת וגילוי המסמכים והמידע, שדרש בעל המניות, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור שהגיש הבנק לבית המשפט העליון. הבנק נימק בקשת עיכוב הביצוע בכך, בנימוק כי: "אי קבלתה של בקשת עיכוב הביצוע, תגרום נזק בלתי הפיך ותמנע מהבנק את האפשרות המעשית לערער, שכן הערעור יהפוך לתיאורטי". עוד נטען, בבקשת רשות הערעור ובבקשת עיכוב הביצוע, כי בית המשפט שגה, בכל הכבוד, כאשר נתן צו גילוי מסמכים חסויים של הבנק, כאשר התשתית הראייתית, היא דלה ביותר.
