שם המשחק: להציל יהודים

באחד מעיתוני הערב היוצאים לאור בבוקר הופיע מאמר תגובה בנושא מכתב הסרבנות המיוחס לרס"ן (רב סרבן?) שין. הרס"ן מנסה להצדיק את מעשה הסרבנות שלו ושל חבריו שבתוך היחידה 8200. אני לא יודע אם הרס"ן הזה אמתי או פיקטיבי, תועמלן של שמאל או של מצפון כואב ולכן אתייחס רק לדבריו הנאמרים לייצג כביכול ציבור ברי דעת בישראל.

הוא סרבן למען הדמוקרטיה. בדמוקרטיה, אם כבר מעלים את שמה באוב, מקובל להסתייג ולהתנגד ולסרב באמצעות הצבעה בבחירות או הפגנת מחאה בכיכר רבין (למה רק רבין שייך למחאה? מה לאדם המרובע הזה עם מחאה?). לכן ניתן לשער שהאיש חושב שאין פה דמוקרטיה ובמעשה הסרבנות שלו הוא נלחם חוצץ למענה. הוא סרבן למען הדמוקרטיה ולא למען עצמו.

לא, הוא אינו מייצג את עצמו בנושא הזה. את עצמו הוא מייצג, כמובן, בתא הקלפי, בכנס חברי סניף המפלגה, בתגובה רועשת למערכת העיתון. עכשיו הוא מייצג את הדמוקרטיה. יש לו מינוי על כך מטעם האגו הנפרץ שלו. מדובר בדמוקרטיה של כולנו, כמובן, אבל לשם שינוי – הוא המייצג אותה כשמדובר בסרבנות לשמה. האם הוא עורך דין גם בחייו הפרטיים? האם יש לו בכלל חיים פרטיים שאינם לשם שמי הדמוקרטיה?

האיסלנדיים

והנה, משהו קרה והתרחש בשבוע שעבר: "אני ועוד 42 יוצאי יחידה 8200 הצהרנו שצו מצפוננו אינו מאפשר לנו עוד לקחת חלק בפעילות היחידה נגד פלשתינים, פעילות המסייעת לשימור והעמקת השלטון הצבאי על מיליוני בני אדם חסרי זכויות". מדובר בפעילות נגד פלשתינים. ואני לתומי חשבתי שהאויב האמיתי שלו, נכון להיום, הם האיסלנדיים. כי מה ההבדל בין פלשתינים (ועוד חסרי זכויות) לבין שאר העמים הטובים? הפעילות של היחידה "מסייעת לשימור והעמקת השלטון הצבאי על מיליוני בני אדם חסרי זכויות...". מייד צפה ועולה בי קריאת ביניים חרישית: איסלנדיים מסכנים שכמותכם, מה אנחנו רוצים מהחיים שלכם?

את מכתב התגובה הזה לציבור הנסער בעקבות הצהרת הסרבנות כותב הסרבן משום ש"הדיון הסוער התמקד בטפל ולא בעיקר. חלק גדול מהביקורת שהופנתה כלפינו עסק בכך שבחרנו בסירוב פומבי, במקום לפנות למפקדינו ולנסות לפתור את הבעיות ביחידה "מבפנים". זה נכון, הוא צודק וכנראה מופתע ונעלב עד עמקי נשמתו. כי הרי נשמתו מפרפרת ומסרבת למען הדמוקרטיה. כלומר, בעיני האיש הזה וחבריו קוץ הסרבנות הוא דבר שולי, אולי נסלח ואולי חסר מש-מהות (גם משמעות) לעומת המציאות הארורה המזדחלת להנאתה במזרח התיכון. מהי סרבנות, לעזאזל, אם לא אנרכיה? ממש כסף קטן או כמו שמכנים זאת ברחוב, 'בקטנה'.

רגע, אדוני הרס"ן – מה יותר עקרוני, חמור ומעורר תהיה מחתרנות ואנרכיה במדינה דמוקרטית? אתה רוצה לדבר גם על הפלשתינים שאינם, לשם שינוי, איסלנדיים – בבקשה. תרים את היד ותצביע, אל תשתין לתוך הבריכה מהמקפצה רק כדי לסנגר על פריצות רוחנית חסרת מעצורים.

מדינה 'יודו-נאצית'

התגובה שלך, אדוני הסרבן, שייכת למתחם 'סינדרום המדינה היודו-נאצית' שאת אבן היסוד שלו יצק במו ידיו הפרופסור ליבוביץ' על ידיו שלו. בקיצור, מדינה חרא ולכן כל מה שאומרים עליה הוא בבחינת שימוש בנייר טואלט כדי להסיר את סימני הצואה.

מה בעצם משדר לנו התועמלן, איש שלומנו ביחידה? למה אתם מתעקשים להגדיר ולכנות את אנשי החמאס, ארגוני הטרור והמחבלים המתעטפים בחגורות הנפץ לפני שהם פונים בדרכם אל בתי הכנסת ובתי הקפה כדי להשמיד ולאבד אזרחים חפי מפשע, זקנים, נשים וילדים בשם הנורא – רוצחים צמאי דם?

הם רוצחים? זה בכלל הטפל ולא העיקר. העיקר נמצא במש-מהות – למה הם כאלה? מי הביא אותם למדרון החלקלק הזה שבו הם נאלצים לבטא את עצמם כפי שהם מבטאים את עצמם לצורך העיקר הענייני? מי האשם האמתי פה? למה אנחנו היהודים, אם אנחנו באמת ובתמים חפים מפשע, מתעסקים בוקר וערב אך ורק בטפל? התשובה מאוד פשוטה ותפלה, אדוני התועמלן הסרבני, הטפל הזה שוכב עכשיו בלי ידיים ורגלים בטיפול נמרץ, נלחם על חייו... הטפל הזה חטף בדיוק עכשיו רקטה על גג ביתו בשדרות, מה לעשות?

התועמלן משדר לנו גם את הדרשה של יום-אתמול. הכיבוש משחית נורא והכיבוש הוא הבעיה, הוא העיקר וכל מה שעושים הערבים הינו בחזקת טפל בריבוע. הם עושים מה שעשו בזמנו ארגוני הלח"י והאצ"ל שלנו שרצחו גם הם המוני חפים מפשע לתפארת מדינת ישראל. אתם מבינים, קוראים נכבדים? אנחנו מדינה יודו-נאצית, עדין בהתהוותה, והסרבנות של הסרבנים המצפוניים והאיכותיים תרפא אותנו... כליל. אבל כליל.

האם יש כוח טוב או שכל כולו רע?

ממשיך האיש הנעלם וכותב בתגובתו: "הבעיה שהניעה אותי לחתום על המכתב, בצער, מצויה במדיניות המטילה על 8200 את המשימה לאסוף מודיעין על אוכלוסיית נתינים חסרי זכויות אדם ואזרח. מודיעין הוא כוח, ואיסוף מודיעין על אדם הוא הפעלת אלימות". רק מודיעין הוא כוח? ומהי מדינה אם לא מוסד הפעלת כוח ושררה? למה בכלל להפעיל חוקים של מדינה אם זה נחשב אלימות? כלומר, כשמדובר באנרכיה בתוך מחנה צבאי מדובר גם באנרכיה בתוך המדינה. האם התועמלן מייעץ לנו לצאת נגד המדינה המפעילה עלינו אלימות או שמא אך ורק נגד הצבא שלה? אתם יודעים מדוע התועמלן אינו עוזב את המדינה בשל הסיבה הזאת? בכל מקום אחר על פני האדמה יתקל האיש המצפוני הזה במוסד סגור ששמו מדינה ובה סוגים שונים ומתוחכמים של הפעלת אלימות נגד הציבור, כלומר כוח. אבל מדינה יודו-נאצית יש אך ורק אחת יחידה על פני האדמה, מדינה של יהודים.

לאחר שעלה בכוחות עצמו על הסתירה שבדבריו, ממשיך האיש ואומר: "הפעלת אלימות היא זכות ואף חובה של מדינה כאשר מדובר בהגנה על אזרחיה. לכן, עצם הפעלת הכוח אינה בעייתית בעיניי". אז מה פה לא בסדר, לעזאזל? מדוע האיש הזה מצליח להרתיח כל אדם מהיישוב בתנאי שהוא מיושב בדעתו?

הסרבן ממשיך ואומר: "הסיבה שבגינה איננו יכולים מצפונית להמשיך לעסוק באיסוף המודיעין בזירה הפלשתינית, היא שתכלית הפעלת הכוח המודיעיני כלפי הפלשתינים אינה מוגבלת להגנה על אזרחי מדינת ישראל... ניסיוננו כחיילים ומפקדים לימד אותנו שאותו הכוח משמש לשימור השליטה הישראלית על האוכלוסייה הפלשתינית, שליטה שבינה לבין הגנה עצמית אין כל קשר".

טוב, האיש הזה באמת חי באיסלנד ומעניק גם לנו תחושה שהצמרמורת העוטפת אותנו אינה בשל דבריו אלא בשל הקרחונים המתעבים ומתקרבים אל חוף המבטחים שלנו. בחיי, נעשה קר. הרעיון המרכזי - של חיים באיסלנד - אינו מנותק ממציאות חייו של הסרבן. הנה, הוא ממשיך ואומר באותה לשון נחושה: "מעשי רצח, אלימות וטרור מתרחשים גם בתוך החברה הישראלית. אולם למרות הסכנה, אזרחי ישראל אינם מוותרים על זכויות בסיסיות כמו הזכות לפרטיות, חופש הביטוי והתנועה או חזקת החפות. אם זכויות האדם שלנו כה יקרות לנו, עד שאנו בוחרים לשמור עליהן אפילו במחיר סיכון שלומנו, איך נצדיק את שלילתן מהנתינים הפלשתינים הנמצאים תחת שליטתנו?"

גם אנחנו רוצחים

מבינים את העומק המבצעי של דבריו? מעשי רצח, אלימות וטרור יש גם בחברה הישראלית ולא רק בפלשתינית. מפה אדם נבון צריך להסיק כמה תובנות רדיו-אקטיביות שאותן משדר התועמלן ללא היסוס:

א. מעשי רצח, אלימות וטרור המתרחשים בחברה הישראלית מכוונים נגד החברה הפלשתינית, כמובן.

ב. כל מעשי רצח, אלימות וטרור המתרחשים בחברה הפלשתינית מכוונים נגד החברה הפלשתינית (איסלנדית) ולא נגד יהודים.

ג. יש שוויון קורע לב בין מעשי הרצח, אלימות וטרור בחברה הישראלית לבין אלה שבחברה הפלשתינית.

ד. אצ"ל ולח"י שווה חמאס, דאעש ובוקו חראם.

כמובן שניתן להפיק ולהסיק עוד כמה וכמה תובנות נפלאות מדבריו של התועמלן הסרבני אבל אני משאיר את היוזמה הברוכה הזאת בידיכם. הסרבן ממשיך בדבריו ואני ממהר ללכת בעקבות קו מחשבתו. הוא אומר: "אולם למרות הסכנה, אזרחי ישראל אינם מוותרים על זכויות בסיסיות כמו הזכות לפרטיות, חופש הביטוי והתנועה או חזקת החפות. אם זכויות האדם שלנו כה יקרות לנו, עד שאנו בוחרים לשמור עליהן אפילו במחיר סיכון שלומנו, איך נצדיק את שלילתן מהנתינים הפלשתינים הנמצאים תחת שליטתנו?

אם המחשבה על שלטון כל-יכול, המסוגל להפעיל עלינו בכל רגע אלימות באמצעות המידע אותו הוא אוסף עלינו, מעבירה בנו צמרמורת, איך נצדיק שימור שלטון כזה על הפלשתינים?

השאלה הנשאלת וחוזרת כהד הרים צלול מפי הסרבן היא: איך (לעזאזל) נצדיק את הרוע של המדינה ושלנו כלפי הפלשתינים? אבל זו שאלה של סרבן ואנרכיסט היוצא נגד גדר ההפרדה משום שהיא מפרידה בין רוצחים צמאי דם ונקם לבין קורבנותיהם שוחרי החיים – היהודים. ההפרדה היא ניאו-נאצית, אומר לנו הסרבן, כי פירושה בעולם שלילת זכויות ושיבוש התנועה של הפרט הערבי.

הכותב האלמוני מבלבל בהנאה את המושג שלטון ושליטה (כיבוש) עם איסוף קפדני, נחרץ, ומקצועי של מידע מפורט על האויב הפלשתיני. כי איך נצדיק? ואיך נצדיק איסוף מידע על אויבים כמו סוריה, אירן, תימן, לוב, עירק, חמס (פלשתינים?) ודאעש? איך האמריקנים, הבריטים, הצרפתים ונאט"ו מצדיקים? אז באותו אופן, בבקשה.

שמעתי לא מזמן איש מופת בשם דורון אלמוג, אלוף (מיל.) בצה"ל, מדריך נערים בבית הספר ואומר להם מתוך ניסיונו האישי הנורא כי מטרתו בצבא תמיד הייתה להציל יהודים. לשם כך יצא, בין שאר מבצעיו המופלאים, לאנטבה כדי לשחרר את בני הערובה. אהבה, הסביר האלוף לשומעיו הינה התחייבות עמוקה, כמעט נתינה מוחלטת לעמך, לחברך. נתינה ללא תנאי. כדי לאהוב – צריך להחליט על כך, הוא אומר.

ואני מוסיף, מדובר בערבות אישית מוחלטת שיש לחתום עליה מדי יום. כי 'כל ישראל ערבים זה לזה' ולכן לא נסבול היותנו בני ערובה, אפילו לא בידיהם של סרבני מצפון, טהורי עיניים ולב או יפי בלורית. זה שם המשחק.