"מקובל עלי, כי הטלת אחריות על מומחה שמונה על-ידי בית המשפט בגין חוות דעת שנתן עלולה להרתיע מומחים אחרים מלתת חוות דעת ובכך לפגוע בעקיפין במלאכת עשיית הצדק, ולכן בעת בחינת אחריותו של מומחה יש לנקוט משנה זהירות. עם זאת אין זה ראוי להעניק למומחה מטעם בית משפט חסינות גורפת מפני תביעות נגדו וכל מקרה צריך להיבחן לפי נסיבותיו ובהתאם לכך לקבוע אם נושא הלה באחריות בנזיקין" (השופטת
אריקה פריאל, בית משפט השלום בחיפה).
בתביעה שהוגשה על-ידי דיירים בחוות הברון נגד בעליה של דירה הממוקמת מעל דירתם, ונגד המומחה מטעם בית המשפט על שלא פתר את בעיית הרטיבות בדירה בה התגוררו התובעים, עלה לדיון נושא מעמדו של מומחה בית המשפט, והאפשרות להגיש נגדו תביעה בנזיקין. מומחה בית המשפט נתן פתרון למניעת חדירה רטיבות ממרפסת הנתבעים אל דירת התובעים, אך לא כלל בפתרונו מניעת חדירת רטיבות כליל (מאדנית הצמודה למרפסת), ולאחר שבית המשפט קבע כי האדנית היא רכוש משותף - נדחתה התביעה.
במישור המקצועי העדיף בית המשפט את הניתוח שנערך על-ידי מומחה התובעים, המהנדס יואל בן-עזרא, ולאחר שפסק הדין מתאר את גרסאות המומחים הוא קובע: "מי מהנתבעים לא ביקש לזמן את המהנדס בן עזרא כדי להיחקר על חוות דעתו. לכאורה בהיעדר חקירה שתי וערב היה מקום לקבל את חוות הדעת כמות שהן.
"בנוגע למקור הנזילה אין הבדל מהותי בין חוות דעת שני המומחים. גם המהנדס קרבצ'יק סבר, כי קיים כשל בניקוז מרפסת הדירה ולא שלל אפשרות קיומו של פגם באיטום האדנית או בניקוזה. כמו-כן לחוות דעת בן-עזרא צורפו תמונות המתעדות את מצב דירת מזיג לאחר התיקון, ותמונות אלה מדברות בעד עצמן.
לפיכך, במישור הנדסי בנוגע למקור הנזילה בלבד יש לקבל את חוות דעת בן-עזרא".
ראית ליקוי - דווח
בתיק זה התובע מזיג העיד, כי סבר שהאדנית היא רכוש משותף ובכך הכשיל את תביעתו, בהתייחסו לאדנית כרכוש משותף ולא כדירתו של שכן. בית המשפט לא חסם את התובעים מלהגיש תביעה נגד נציגות הבית המשותף בגין חדירה הרטיבות, ומתח ביקורת עדינה כלפי מומחה בית המשפט:
"אמנם נכון, אם מומחה מטעם בית המשפט מגלה ליקוי שלא הוזכר על-ידי התובע, עליו לציין זאת בחוות דעתו וכך לאפשר לבית המשפט להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת. ואולם במקרה דנן לא זו בלבד שמזיג הוא אשר הגדיר את גדר המחלוקת כאשר טען בתביעה הקטנה, הן בכתב התביעה והן בכתב התשובה, כי מקור הנזילה לדירתו הוא מרפסת דירת פיגדור, אלא שהיה ברור לכל [לנוכח טענות פיגדור] כי ייתכן שמקור הנזילה אחר או שיש נוסף זולתו, כך שמהתביעה הקטנה לא תבוא הישועה".
ובהמשך: "ואפילו התרשל המהנדס קרבצ'יק בכך שלא בדק את האדנית ולא הציע פתרון לכלל בעיות הרטיבות שבדירת מזיג, גם אז דין התביעה נגדו היה להידחות בשל היעדר קשר סיבתי בין התרשלותו האפשרית לבין הנזק שנגרם למזיג".
מדובר בפסק דין המעמיד מומחים על מקומם ומתריע, כי הם עלולים למצוא את עצמם נתבעים ככל שיתרשלו בתפקידם ויגרמו נזקים למי מהצדדים. עוד אמירה חשובה בפסק דין זה והיא, כי המומחה מטעם בית המשפט שרואה ליקוי - גם אם הליקוי לא נטען - צריך להביאו לבית המשפט ובית המשפט יחליט האם וכיצד להתייחס לליקוי האמור.
בענייננו, המהנדס קרבצ'יק כשל בפתרונו, בכך שלמרות שלא ידע האם האדנית היא רכוש משותף אם לאו - לא כלל את הפגמים בה. כך יצא שלמרות שפתרונו החלקי בוצע בפועל, באישורו לאחר בדיקתו, בדירת התובע נותרה חדירת רטיבות, ובכך נגרם לתובע נזק של ביצוע תיקוני שווא בדירה לפי חוות דעת שלא פותרת את הבעיה. אלא שבשל התנהלות בלתי מושכלת בתביעה קטנה שהוגשה תחילה, ובשל סיבות משפטיות, התביעה נדחתה. במישור המקצועי, חוות דעתו של מומחה התביעה הבהירה את מה שלא הובהר בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.
