חדשות הימים האחרונים מלמדות על הכנה בינלאומית למלחמה ב"מדינת האיסלאם", ואפילו ועידה בינלאומית התכנסה בפריז כדי לגייס את מדינות העולם למלחמה זו. במקביל, הגבירו מטוסי ארצות-הברית את תקיפותיהם נגד לוחמי "מדינת האיסלאם", בעיקר באזורי הסכרים של צפון עירק, זאת כדי למנוע את פיצוץ הסכרים שיביא למותם של אלפים רבים מאזרחי עירק.
שמענו השבוע נאום קצר והחלטי של נשיא ארה"ב
ברק אובמה, שבו שילב מרכיבים רטוריים שעד היום המעיט להשתמש בהם כמו הביטוי "חברינו ובעלי בריתנו" - our friends and allies. זאת לעומת הנשיא האמריקני הקודם ג'ורג' וו. בוש שהשתמש בו יומם ולילה בהקשר של המלחמה בטרור. האם שינוי רטורי זה מבטא שינוי בתפיסה של נשיא ארה"ב? לא בטוח.
בנאומו ציין אובמה מספר פעמים את ממשלת עירק כבעלת ברית של ארה"ב. כבר בפתח דבריו הוא אמר כי "ארה"ב אינה יכולה לעשות עבור העירקים את מה שהם חייבים לעשות עבור עצמם". משפט זה משקף את הטעות האסטרטגית של אובמה בכך שהוא מתייחס ל"עירקים" כאל קבוצה אחת. הוא עדיין לא הפנים את העובדה שמעולם לא הצליחו "העירקים" לפתח תחושת יחד וסולידריות המאפיינות עם. בעירק "חיה ובועטת" החלוקה ליותר מ-70 שבטים, ארבע קבוצות אתניות, כעשר דתות, הנחלקות לעדות לא מעטות. הסיכוי שממשלת עירק החדשה תתפקד טוב יותר מקודמותיה, אינו גדול, ולכן ההנחה שצבא עירק יגלה נחישות גדולה יותר מבעבר להילחם נגד סכינאי "מדינת האיסלאם" דורשת הוכחה.
המכשולים שבדרך
בניית קואליציה בינלאומית היא משימה קשה מאוד, שכן ההצטרפות לקואליציה כרוכה בשיקולים שאינם קשורים לעניין של "מדינת האיסלאם". ברקע נמצאת המלחמה במזרח אוקראינה, שבה רוסיה ממלאת תפקיד ראשי. היות שרוסיה אינה תומכת במלחמה ב"מדינת האיסלאם", מדינות רבות באירופה אינן עומדות בתור להצטרף לקואליציה של אובמה נגד אבו בכר אלבגדדי והג'יהאדיסטים שלו.
המלחמה נגד "מדינת האיסלאם" מערבת שאלות אזוריות כמו התפקיד שיינתן לכוחות כאירן ומשטר אסד, שהם בעלי אינטרס ברור להילחם בארגון. אירן תשאף לקבל את שכרה במונחים של הסכם טוב מבחינתה בעניין הגרעין, ואילו
בשאר אסד יבקש לקבל "תעודת ביטוח" מפני הדחה וסילוק, למרות שהוא מוגדר כ"פושע מלחמה", ומדינות המערב אינן ששות לתת לו פטור כזה. אסד כבר הכריז שכל פעילות של מדינה זרה על אדמתו ובשמי מדינתו תיחשב פעילות נגד סוריה וכי הוא יפעל נגדה. בנוסף, כל פעילות של צבאות הקואליציה בשטח סוריה תיתן לרוסים תירוץ לפעול באורח דומה באוקראינה.
גורם בעייתי נוסף הוא טורקיה. מאז שפרצו ההפגנות נגד אסד בשנת 2011, פעלה טורקיה כל העת לחיזוק האופוזיציה הסורית, שהולידה - בתהליך שארך כשלוש שנים - את "מדינת האיסלאם". אלפי ג'יהאדיסטים ממדינות רבות בעולם הגיעו דרך טורקיה אל שדות הקטל בסוריה ובעירק. טורקיה רוכשת מ"מדינת האיסלאם" נפט במחיר נמוך להפליא, ומשווקת אותו בשוק הבינלאומי. כך מממנת טורקיה את "מדינת האיסלאם", תוך שהיא גורפת סכומי עתק לאוצר הטורקי. לאחרונה דווח כי טורקיה גם מספקת תחמושת לארגון הטרור.
גם קטר אינה מתלהבת ממלחמה נגד "מדינת האיסלאם", שכן ארגון זה זכה ממנה לסיוע כספי נדיב במשך תקופה ארוכה, כשהג'יהאדיסטים שלו פעלו נגד אסד. אמיר קטר חושש כי ארצו תהיה מטרה של לוחמי הג'יהאד, והוא משלם להם כדי שיפנו את תוקפנותם נגד מדינות אחרות. גם סעודיה הסונית אינה ששה לחסל את "מדינת האיסלאם", שכן חיסול הארגון עלול להביא להתגברות הציר השיעי שבראשו עומדת אירן. ארגונים ואנשים שיצאו מבית המדרש של "האחים המוסלמים" ודאי מזדהים עם "מדינת האיסלאם", גם אם אינם שותפים לשיטות הפעולה הברוטליות שלו.
גורם נוספת העלול להפריע למלחמה נגד "מדינת האיסלאם" הוא תגובות חריפות של מוסלמים בעולם נגד המלחמה ונגד הנוטלים בה חלק. במהלך החודשים האחרונים במקומות רבים בעולם אנשים מניפים את דגל "מדינת האיסלאם". הצלחותיו במלחמה נגד הכופרים של עירק וסוריה הביאה מוסלמים רבים ברחבי העולם לאופוריה, המעודדת את הזדהותם עם "מדינת האיסלאם" ומטרותיו, בראשה השלטת האיסלאם על כל מדינות העולם. מוסלמים קיצוניים המזדהים אם הג'יהאד, והללו נמצאים כמעט בכל מדינות העולם, עלולים לבצע פיגועים, לחטוף, לרצוח ולערוף ראשים של לא-מוסלמים, כדי לנקום במדינות החברות בקואליציה שפעלה נגד "מדינת האיסלאם".
המלחמה נגד "מדינת האיסלאם" היום נראית כמו סרט שכבר ראינו במלחמה נגד "אל-קאעידה" באפגניסטן החל מסוף 2001. הרבה ממאפייניה של אותה מלחמה קיימים גם היום. לכן יש להניח כי כמו שהמלחמה נגד "אל-קאעידה" נכשלה, כך עתידה להיכשל גם המלחמה נגד "מדינת האיסלאם". זאת מן הטעם שאין מדובר במלחמה רק נגד מדינה או ארגון, שעם חיסול כוחם הצבאי נשלמת המשימה, אלא בראש ובראשונה במלחמה נגד אידיאולוגיה, אמונה ודת, הנמצאות בליבותיהם של מיליונים רבים של אנשים החיים בכל רחבי העולם.
האמונה שהאיסלאם הוא "דת האמת" ואילו הנצרות והיהדות הן "דתות השקר" היא אמונה בסיסית ביותר של מוסלמים בכל רחבי העולם. האמונה שהאיסלאם יכול וצריך להנהיג את העולם משותפת למיליונים רבים של מוסלמים. האמונה שהג'יהאד המלחמתי הוא כלי לגיטימי להשגת השליטה האיסלאמית על העולם, מעוגנת בהיסטוריה של האיסלאם ובביוגרפיה של מוחמד. האמונה שמוסלמי חייב לנקום את נקמת אללה בכל כופר שיעז להרים ידו נגד מוסלמי, היא אמונה טבעית באיסלאם. האמונה ש"מדינת האיסלאם" - המהווה בימים אלה יעד למתקפה - משקפת את האיסלאם האמיתי, הטהור, הנכון והמקורי, היא נחלתם של מיליונים רבים של מוסלמים בכל רחבי העולם.
כמו שאחרי ש"אל-קאעידה" חוסל קמה "מדינת האיסלאם", כך אחרי שזה יחוסל, אם אכן יחוסל, תקום ישות איסלאמית חדשה שתנקז אליה אלפים רבים של מוסלמים ממדינות רבות, כמו גם מתאסלמים מאירופה, אמריקה וממדינות אחרות - גברים ונשים בהירי בלורית ותכולי עיניים, שינהרו אליה כדי לקיים את כל מערך האמונות האיסלאמיות המתואר לעיל. זה יכול להיות באפריקה בהנהגתם של ראשי "בוקו חראם", בערבות הסהרה בהשראת הג'יהאדיסטים של לוב, או בסיני בחסות שוחטי "אנצאר בית אלמקדס".
המלחמה נגד האמונות האיסלאמיות הללו אינה מוגבלת לזמן ומקום. הן כמו שד שיצא מהבקבוק ואי-אפשר להחזירו לתוכו. ההגירה האיסלאמית למדינות המערב מערערת אותן מבפנים על-ידי השתלטות האיסלאם על המרחב הציבורי, הפוליטיקה, הכלכלה והתקשורת - הכל בחסות "התקינות הפוליטית". במדינות רבות בעולם אפשר לומר ש"'מדינת האיסלאם' כאן", בשכונות שהמשטרה המקומית אינה נכנסת אליהן, בערים שבהן הרוב המוסלמי משליט את חוקי השריעה על סופרמרקטים, בתי מרקחת, בתי מרזח וכנסיות, ובפרלמנטים שבהם הנוכחות של "מדינת האיסלאם" הולכת ומתרחבת, הולכת ומתבססת.
המלחמה האמיתית, הגדולה, אינה מתנהלת בעירק ובסוריה. מה שמתרחש בהן בימים אלה הוא רק ההקדמה, אחרי שאת המבוא ראינו באפגניסטן לפני 13 שנים. המלחמה האמיתית, הגדולה והמסוכנת, תתפתח אחרי שיחוסל ארגון "מדינת האיסלאם", והנקמה על חיסולו תצא לפועל באירופה, באמריקה, באוסטרליה ובכל מקום ששם שולט חוק מעשה ידי אדם. מטרתה תהיה להשליט את החוק של אללה כמו שהוא מנוסח במקורות האיסלאמיים.
טועה מי שחושב כי חיסול "מדינת האיסלאם" בעירק ובסוריה יפתור את הבעיה. הבעיה אינה ארגון זה או מדינה אחרת. הבעיה היא האידיאולוגיה המניעה כיום מיליארד אנשים וחצי המאמינים כי "הדת אצל אללה היא האיסלאם" (קוראן פרק 3 פסוק 19). אידיאולוגיה זו לא תחוסל, גם אם ייהרגו הג'יהאדיסטים הפועלים כיום בסוריה ובעירק עד האחרון שבהם. ממשיכי דרכם נמצאים כבר היום ברבות ממדינות העולם, ועל העולם להיערך לשינוי כללי המשחק, כי אחרת ימצא את עצמו במצב שבמקום לתפוס את הפירומן, הוא יעסוק בכיבוי שריפות, שיעלו אותו באש.
