א. חוסר תכלית

מי שקראו את דבריי במהלך השנים האחרונות - ובעיקר, במהלך "צוק איתן" - יכלו לפתח אי-אמון מתקדם, כמוני, לגבי רצון מערכת ביטחוננו המסואבת וצבאנו הכושל לעשות משהו תמורת מיליוני הדולרים והשקלים, שהם חומסים מאזרחי ישראל.

בסוף החודש הקודם פרסם ידידי, ד"ר בועז גנור, דיקן בית-הספר לאודר לממשל ולדיפלומטיה במרכז הבינתחומי הרצליה והמייסד של המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT), נייר עמדה לסיכום המבצע - "מדיניות ישראל במבצע צוק איתן - הכרעה? הרתעה? הסדרה? התשה?"

על מאמרו הגבתי בנייר העמדה "חוסר תכלית", שמנתח את המדיניות הישראלית ומתאר את ליקויה - כולל "צוק איתן".

ב. חבל על דאבדין

בשבוע שעבר איבדנו את ד"ר נדיר צור - חוקר, מרצה ועורך ב"קול ישראל" - לאחר שנים ארוכות של מאבקו במחלתו.

הכרתי את נדיר כחוקר, כיוצר וכעורך, ובשלושת כובעיו הרשים אותי מאוד.

תחסר לי מאוד, נדיר.

ג. קשקשן צמרת

מרוב בהלה על שדבריו יכולים להתפרש שלא כהלכה (ראו את דברי גנרל מרטין דמפסי, יו"ר המטות המשולבים האמריקניים), מיהר הנשיא אובמה להסביר, כי בשום פנים לא ישלח חיילים אמריקניים להילחם בדאעש. וזאת הוא עשה במפקדת הפיקוד המרכזי האמריקני, שיישא בעול המלחמה במדינה האיסלאמית.

כלומר, קשקשן הצמרת חשף מרוב בהלה את התרמית, שהכין לעם האמריקני ולעולם החופשי - הוא אינו מוכן להגן עלינו מפני דאעש.

למרות הדמגוגיה, בהפצצות בלבד אין מנצחים במלחמה - ובעיקר, לא יריב כמו המדינה האיסלאמית. כדי לנצח במלחמה, צריכים להציב רגליים על הקרקע, ולטהרה. באמריקנית - "נעליים על הקרקע". חכמי המלחמה עוד לא הגיעו ליצירתיות של הוזים למיניהם (כולל שרלטנים בעלי דרגות בכירות אצלנו), שהורידו אפשרות זו מסדר-היום.

אימון הצבא העירקי ושיקומו נמשך כעשר שנים, והוליד לא-כלום ואולי פחות מזה בעלות של מיליארדי דולרים. עכשיו הולך הממשל להשקיע באימון המורדים הסוריים (בינינו, זו חבורה די מפוקפקת, שכוונתה היחידה לנצל את האמריקנים, כדי להשתלט על סוריה. ולא נשכח, שלנו ולמערב יש אינטרס, שאסד הנורא ימשיך לשלוט, ולא יוחלף באחים המוסלמים). האימון יימשך כשנה, ויעלה לאמריקנים הון תועפות - מבלי שברורה תוצאתו.

נראה, כי בסוריה נשנה סיפור המוג'אהידין באפגניסטן, שהולידו את אל-קאעידה, במימון אמריקני.

דבר אחר - הממשל מדבר גבוהה על קואליציה של עשרות מדינות - כולל מוסלמיות - נגד המדינה האיסלאמית. ואנחנו זוכרים את לחימתם האדירה של חיילים סוריים בפלישה לעירק "סופה במדבר" בשנת 1991. הם לחמו באומץ ובגבורה, כדי לא לעשות דבר במבצע, ומנהיגיהם גבו על בטלה זו תמורה אסטרונומית.

ועוד דבר קטן - טורקיה וקטר נמצאות בקואליציה - מתכון ברור להצלחתה לא לעשות דבר.

ד. כך חולפת תהִלת עולם

אף אחד משרינו - גם לא שר הביטחון וגם לא ראש הממשלה (שאחראי מיניסטריאלית על "המוסד") - לא טרח ללוות את אלוף יצחק חופי (חקה) למנוחתו.

חקה לא היה צריך את השרים בלוויתו, אלא אנחנו. הוא תרם משהו לבטחון המדינה ולכלכלתה, והעלית המופקרת שלנו מלמדת בהיעדרותה מהלוויתו מה היא חושבת על הקרבה למען המדינה - אם אינך טייקון.

ה. המשטרע מתעלמת מהתפרעות הערבים

מזרח ירושלים וצפונה ירושלים ממשיכות לבעור בהתפרעויות הערבים - גם בגלל חוסר-מעש שגרתי לחלוטין של המשטרע, שטוענת שלא היו דברים מעולם.

אמנם יש כבר כמעט אלף עצורים, אך האור האדום לא נדלק בצגי המשטרע, שממשכיכה בעסקיה - רדיפת יהודים ואי-הגנה עליהם - כרגיל.

ההתפרעויות הן הווי של יום-יום בירושלים, וככל שהמשטרע אינה פועלת נגדן הן מתרחבות. וכמובן, אינן קיימות, כיוון שהמשטרע קיבלה הוראה לא לדווח עליהן. סיפור ההתפרעויות אינו תופס מקום בתקשורת, שאינה מתעניינת. יש לה נושאים חשובים בהרבה לדון בהם - עד שהעסק יתפוצץ בפנינו בחסות השר לאי-ביטחון הפנים ומפכ"לו חדל-האישים. אז יגידו כולם במקהלה של מתחסדים, שלא ידעו, והופתעו.

ו. "זו דרכו"

לרגל מינוי אלוף הרצי הלוי לראש אגף המודיעין (אמ"ן, אמר משה יעלון, שר הביטחון, כי אלוף אביב כוכבי (קודמו של הלוי בתפקיד) "הוכיח יחד עם אנשי האגף את העשייה כשהצליחו לחזות את השינויים באזור ואיפשרו לאגף [המודיעין] להיות רלוונטי ברמה המבצעית וברמה הטקטית במהלך מבצע 'צוק איתן'".

וזה מזכיר לי את דברי ח"כ יצחק רבין בוועדת חוץ וביטחון לפני כשלושים שנה (בציטוט כמעט מדויק) - "המודיעין הכשיל אותנו בכל צומת החלטה, כי זו דרכו".

איני בטוח, שהשתנה דבר מאז ימי רבין העליזים. ההפתעות המערכתיות והאסטרטגיות ב"צוק איתן" היו כמעט כמו ביום הכיפורים תשל"ד.