ד"ר משה גודמן, חוקר מחשבת ישראל, פרסם מאמר מפרי עטו בגליון החג "ישראל השבוע" ובו השוואה בין תפישתו של אפלטון לקשר בין אדם לארצו לבין זו של משה רבנו. לנושא הזה התייחס ד"ר גודמן בהרחבה בספרו "הנאום האחרון של משה" שראה אור בהוצאת דביר.
בעוד שאפלטון גרס ש"אם השליט יצליח לשתול בתודעת האומה את רעיון לידת האדם מהאדמה הוא יביא בכך לגיבוש אומה מחויבת יותר לחינוכם של לוחמים מסורים ואמיצים יותר", הטמעה של רעיון כזה תגרום לבני העם לראות בארץ שהם שוכנים בה "את אמם ומחנכתם ולפיכך להגן עליה בעצה ובגבורה שעה שתותקף".
תנועת הציונות נשענת על הערך האפלטוני הזה, כמצוין במגילת העצמאות "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית".
משה, לתפישת גודמן, מציע"מהפך מחשבתי" ו"חלופה ערכית מפתיעה למיתוס הילידות". גודמן מעמיד פרשנות לפרק כ"ו בספר דברים פסוקים ה'-י',שם מספר משה לעמו בין היתר כי "ארמי אובד אבי, וירד מצרימה, ויגר שם במתי מעט" ובהמשך "ויוציאנו ה', ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובמורא גדול-ובאותות, ובמופתים, ויביאנו, אל המקום הזה; ויתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש".
רגישות מיוחדת
גודמן מפנה את תשומת ליבנו למה שנעדר בטקסט הזה – הקשר הקדום של התיישבות האבות בארץ כנען כשמשה מדלג מיציאת ארם ליציאת מצרים תוך התעלמות מכל מה שאירע בינהם. כך בוחר משה לתפישתו של גודמן להציג את הנרטיב של עם ישראל כ"אנחנו לא מכאן" וכך מצווה משה בכל שנה לציין זאת מחדש.
ומדוע קבע זאת משה בניגוד גמור למפורט בספר בראשית ש"מעניקים ליציאת מצרים את טעם השיבה הביתה"? על כך משיב גודמן "משום שהסיפור שעל פיו עם ישראל מהגרים בארץ ישראל אמור לקבוע בתודעתינו רגישות מיוחדת כלפי מהגרים אחרים".
כלומר, הערך של ואהבתך את הגר מקודש מזה של הקשר המולד של העם לפרשנותו של ד"ר גודמן ובכך ניתן להבין את התעלמותו של משה מהשתרשותו של אברהם ומ"צבריותם" של יצחק, יעקב ובניו בארצם. אם קלע ד"ר גודמן בפרשנותו לכוונותיו של משה במתן עדיפות לערך היחס לגר הרי שניתן להבין זאת על-רקע סיבלם הממושך של בני ישראל במצרים שהאפיל בעיני משה על כל מוטיב אחר. כה רב היה הסבל עד שציווה משה - לא עוד. את מה שעשו המצרים לבני ישראל לא יעשה לאחרים. הקדימות של הערך הזה צמחה מתוך מצוקה ולא מתוך הגות פילוסופית, כלומר רב בה הרגש מהסקה של מסקנה הגויה.
פרשנות זו מעוררת תחושת אי-נוחות. אם נקבלה נאלץ גם לקבל שמשה לא היסס "להעלים ראיות" כדי להטמיעה את האידאולוגיה שלו ואם לא נקבלה צריך יהיה לתת פרשנות חלופית לעובדת הרצף החסר וארשה לעצמי להציע פרשנות משלי.
משה לאורך כל דרכו המנהיגותית שאף יותר מכל להטמיע בקרב העם את האמונה באלוהים. "והוצאתי אתכם","והבאתי אתכם", ונתתי לכם" אלו מילות המפתח של הנתינה האלוהית שתמורתה הנדרשת היא האמונה בו וההשמעות לציוויו ועל זה הדגש ולא על הייחס לגר (החשוב בפני עצמו אבל לבטח אינו עדיף בעיניו של משה על האמונה באלוהים). כשציווה אלוהים על אברהם לך לך זה היה רצונו להעניק לאברהם ארץ חדשה והמסר לבני ישראל הוא - קבלתם את הארץ הזאת כי הבטחתי ולא בגלל סיבות אחרות.
לא הייתי רוצה לייחס לפרשנות של ד"ר גודמן השפעות אקטואליה ומסרים שאמורים להשפיע על הקורה היום בחברה הישראלית, פסיקות הבג"ץ ששנויות במחלוקת, פעולות החתרנות לשינוי אופיה של מדינת העם היהודי וכו', אך קשה גם להתעלם מכך. מצד אחד הרקע של גודמן והמקום ממנו בא מנוגדים להמרת ערכים כנ"ל, מצד שני האיש פועל באקדמיה וסופג השפעות ורעיונות לא פחות ממה שמשפיע ומקנה. לך תדע...
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
