סרגם - ישראל לא על המפה

סרגם הגיעה לישראל, למרות שמדינות ערב הפעילו לחץ נגד החברה הקוריאנית, שבסופו של דבר השתכנעה לשווק אותה לארץ, באמצעות המרכז שלה ברוסיה. הייתה זאת חברה קוריאנית, שבתחילה השתייכה לסמסונג, שייצרה מיטת בריאות, אשר אפשרה טיפול אלטרנטיבי משולב של חמישה סוגים: עיסוי, אקופרסורה, טיפול בחום באמצעות קרניים אינפרא-אדום רחוק (כמו קרני השמש), כירופרקטיקה, וצריבה.

בהתחלה נראתה החברה הזאת, שנתנה אפשרות להתנסות בטיפולי המיטה, כחברה שעושה מעשה חסד של ממש לאנשים חולים. הגיעו למרכזים שלה בארץ המון אנשים עם בעיות רפואיות, גם קשות, שטענו שנרפאו ממש כבאורח פלא! החברה אספה הקלטות וידאו של עדויות כאלו, שהלכו ורבו, וגם לא מעט עדויות בעיתונים הצביעו על שיטת ריפוי מאוד אפקטיבית!

אני הגעתי להתנסות בטיפולים אחרי שפגשתי מישהו שאני מכיר, סמוך למרכז טיפולים שלה בראשון לציון. האיש סיפר לי על הנסים והנפלאות שקורים פה, מצד אחד הכול חינם – מצד שני טיפול ששווה כל מחיר! התרשמתי ורשמתי לפניי שהעניין כדאי, אבל בפועל לא עשיתי דבר. רק כשהתחלתי לסבול מלחץ דם גבוה, שטיפולים אלטרנטיביים שניסיתי, כולל אקופונקטורה ותרופות סיניות, לא עזרו לי, נזכרתי במרכז הראשוני ובאתי לנסות את הטיפול. למרבה האירוניה הייתה זאת דווקא אחותי, שעד היום, למרות בעיות שיש לה בגב לא השתכנעה להיעזר במיטת סרגם, ששכנעה אותי ללכת לסרגם. לעניין הטיפול האלטרנטיבי הגעתי אחרי שגיליתי שהסיבה לבעיות שלי הוא לחץ הדם. באתי לרופאה שלי, שנתנה לי כדור. לקחתי כדור אחד וזהו. כשבאתי אליה שוב עם לחץ דם גבוה, היא מאוד כעסה ואמרה שאסור לי בשום אופן להפסיק לקחת את הכדור, כי זה לכל החיים. העניין הזה מאוד מאוד לא מצא חן בעיני ולכן פניתי לטיפול אלטרנטיבי.

מקום של נכים וזקנים

העניין הזה של להגיע לטיפולי סרגם מתוך אין ברירה, התגלה לי גם במקרה אחר. חבר שלי, שהריביתי לשבח בפניו את סרגם, סיפר על המרכז לחבר שלו, בחור צעיר בהרבה. זה הלך למרכז וחזר מאוכזב ומלא טענות: "זהו מקום של נכים וזקנים", אמר, זה לא בשבילי. כעבור כמה חודשים בשיחה עם חברי, הוא מספר לי שהבחור הזה השתנה לגמרי. הוא עכשיו ממש להוט ללכת לטיפולים, עד כדי כך, שבאמצע שיחה אתו הוא נזכר שהגיע הזמן לטיפול וממש רץ בבהלה. "מה קרה?" שאלתי. חברי סיפר לי שהבחור התחיל פתאום לסבול מבעיה רפואית מסוימת שלא הצליח להתפטר ממנה ובעקבות כך התחיל ללכת לסרגם, שעזרו לו.

הגעתי שלוש פעמים למרכז והטיפולים לא היו קלים, כי המיטה היא בעלת גלגלת שרצה על עמוד השדרה ולוחצת. בקיצור זה לא דברים שאדם רגיל מתנסה בהם. אחרי הטיפול השלישי הרגשתי כאבים בגב והחלטתי להפסיק. בינתיים המשכתי בטיפולים הסיניים שלי ומצב לחץ הדם נהיה יותר נורמלי. את הקרדיט לכך נתתי לטיפולים הסיניים. מה רבה הייתה הפתעתי כאשר עם הפסקת הטיפול במיטת סרגם לחץ הדם שלי שוב התחיל להתפרע... הבנתי את הרמז וחזרתי לטיפולי המיטה ומאז ועד היום לא הפסקתי. הטיפולים עזרו לי לעוד בעיות רבות שהיו לי וגם מנעו התפתחותן של בעיות נוספות.

הטיפולים במרכז סרגם היו כרוכים פעמים רבות בהמתנה לתור, כי העומס היה גדול. כעבור מספר חודשים, הונהגה שיטה חדשה בחברה: לפני כניסה לטיפול, יש להמתין, בכל מקרה, 40 דקות, שהוא משך הטיפול, ולשמוע בזמן הזה הרצאה. העניין נראה לי ממש מגונה וטענת אנשי המרכז שזה הכרחי לטיפול, לא נראתה לי. מספר המטופלים שהגיעו פחת בצורה משמעותית. עכשיו אני מבין שהעניין נבע מהנוהג הישראלי לקבל בחינם בשמחה, אבל בחוסר רצון לשלם בתמורה. כנראה מספר ההזמנות לא היה מספיק והחברה לא הרוויחה. ההמתנה הכפויה, נועדה להפעיל לחץ על האנשים לקנות את המיטה ולהימנע מלהמתין בתור. אני בכל זאת המשכתי לבוא למרכז עוד שנתיים ויותר ולקבל טיפולים בחינם. אפילו נהניתי מההרצאות שחיזקו בי את האמונה, שכבר קיננה בתוכי, שהמיטה היא ממש עושה פלאים. עם הזמן הבנתי שכל סיפורי הנסים והנפלאות הקשורים למיטה הם לא שקרים ולמרות שהם עוזרים למכירה, הרי לא גיליתי כל תרמית או שקר מאחורי העניין הזה. זאת למרות שביקרתי במרכזי סרגם (גם ברמת גן) כשלוש שנים רצופות.

לבסוף רכשתי את המיטה, לא מעט בגלל לחצים שהפעילו אנשי המרכז על המבקרים, למרות שלא נמנע מעולם מאיש לבוא לטיפולים בגלל שהוא אינו מתעתד לקנות את המיטה. להפך – החברה ניסתה רק לשכנע, באופן גלוי, את המתנסים להביא עוד ועוד מטופלים להתנסות ואף הציעה להם כל מני תמריצים לשם כך. היה פה מלכוד קוריאני שהוצב לישראלים. מצד אחד הקוריאנים הם אנשים שלא רוצים לקבל הכול חינם ומוכנים לשלם כשזה שווה – דבר שהתאים לקונספציה של שיווק המיטה – אבל מצד שני הישראלים הם ההפך...
בהקשר הזה הזדמן לי פעם לשוחח עם ממציא רומני של שיטת טיפולי בריאות בינלאומית, שהתעניינתי בטלפון לגבי רכישת הטיפול בארץ. מיד כששמע שאני מישראל, אמר האיש, בצורה הכי גלויה, שהוא אינו מעוניין כלל בישראלים, כי אף ישראלי מעולם לא רכש אצלו את ערכת הטיפול...

תוספת למיטה

כאמור, אני המשכתי לבקר במרכז משך כשלוש שנים לפני שקניתי את המיטה. עשיתי זאת, כאמור, בלחץ האנשים במרכז, וגם כי מאוד הייתי מרוצה מהמיטה. הרכישה של המיטה לבית, נתנה לי צ'יופרים שלא ציפיתי להם. האפשרות לטיפול בשעות הבוקר הייתה אפקטיבית בהרבה מהטיפולים שעברתי במרכז בשעות אחה"צ. בנוסף, השתמשתי בתוספת למיטה, השטיחון, שנתן קרינת חום אינפרא-אדום רחוק חזקה – שהייתה מאוד אפקטיבית בייחוד בחורף.

שנה וחצי בערך מרכישת המיטה, המרכז נסגר ואיתו כל מערך המרכזים של סרגם בארץ, בעל הבית פשט את הרגל. בכלבו-טק הוצגה החברה כמי שגבתה כסף ולא סיפקה את הסחורה. אבל מבין השורות, כל מי שרואיין לכתבה אמר שהמיטה עצמה מאוד עזרה לו.

בסופו של דבר, יבואן דברי חשמל גדול מחיפה, רכש את החברה והגיע להסדר עם אלו שלא קיבלו את המיטה לספק אותה במחיר עלות. נפתחו רוב המרכזים מחדש ואני הגעתי למרכז סרגם בראשון לציון, כדי להתרשם וגם כדי להתנסות במיטת הטיפולים החדשה, שהחברה ייצרה. הייתי מאוד מרוצה מהמיטה החדשה, ועשיתי לי נוהג לבוא לטיפול נוסף (לזה של הבוקר בבית) במיטה החדשה. מה שהתגלה לי שהחברה לא שבה לפעול בצורה המאסיבית של ימיה הראשונים, למרות שחזרה לנוהל הכניסה החופשית לטיפולים בלי הגבלה! לי הדבר מאוד השתלם כי יכולתי לבוא בצורה נוחה לטיפולים. אומנם מדי פעם היו מגיעים מטופלים רבים, אבל ככלל, זה לא היה זה. לא היה סדר ולא הייתה הרגשה של מקום שמעניק לך משהו שאתה צריך להודות עליו. הדבר בא לאנשים בקלות רבה מדי. אומנם רובם, שוב פעם נהנו מאוד מהטיפול והפיקו תועלת רבה לבעיותיהם, אבל לא הייתה אותה התלהבות והתרוממות רוח של ימיה הראשונים של מיטת סרגם בישראל. למרות שנהניתי מזה, הרגשתי שההרצאות וההסברים המקצועיים של פעם חסרו ביותר. התגעגעתי אפילו לסרטוני הפרסומת שהוקרנו בזמנו המרכז (אם כי המשיכו להקרין סרטי עדות רבים של מטופלים) ואף הצעתי לחברה למצוא את הסרטון שהפיקו בזמנו על סרגם – ולהקרין אותו. והגרוע ביותר – ברקע ריחפה כל הזמן עננת פשיטת הרגל של החברה זה מכבר ואנשים פחדו לקנות, למרות שהוצע להם לקבל את הסחורה על המקום.

איך הרופא החדש?

בסופו של דבר הסניפים נסגרו שוב פעם, חוץ מהסניף המרכזי בחיפה. המיטה תחזור אולי, בצורת שיווק שונה, במקומות שונים בארץ. לאחרונה דיברתי עם בת דודה שלי, שסיפרה לי שהטיפולים האלטרנטיביים (באזור ירושלים) מצליחים מאוד במרכזים הרפואיים דווקא. אם כך אולי הבעיה היא שהישראלי הוא שמרני וסגור מדי לרעיונות חדשים בתחום הבריאות?

וזה מזכיר לי (איך אומרים, אסיים בבדיחה) בדיחה: אלוהים שמע שהסטטוס של הרופאים הדרדר והוא מחליט לבדוק את העניין. הוא מציב את עצמו בתור רופא במרפאת קופת חולים. המטופל הראשון שמגיע הוא קשיש על כיסא גלגלים, שמתלונן על כאבים שהוא סובל מהם בזמן תנועה. אלוהים מניף את ידו, המטופל קם מכיסא הגלגלים ובצעדים נמרצים יוצא ממשרדו.

בחוץ כולם מתנפלים עליו בשאלות: "נו, איך הרופא החדש הזה?" "לא משהו", עונה הקשיש, "אפילו לחץ דם הוא לא מדד לי"...