סיפורו של מנחם קליונר

בגיל 17 עזב מנחם את בית אביו בוילנא ונסע ללמוד בראדין, בישיבת החפץ-חיים. בתו נאמנה מספרת כי "למד שם במשך שנה בלבד -אך שנה זו העשירה את אישיותו במוסר, תורה ודרך ארץ". בגיל 18 הודיע מנחם להוריו כי החליט לנסוע לארץ ישראל וביקשם להצטרף אליו, אולם כספו לא הספיק לו להגיע לישראל והוא נשאר בטריאסט (טריאסטה) - עיר נמל באיטליה. שם נכנס זמנית לעבוד כשוליה בחנות לגלנטריה.

בהמשך פתח שם עסק עצמאי לגלנטריה וביגוד .מנחם התגורר בטריאסטה במשך למעלה מ-10 שנים. בנוסף לפעילותו העסקית עסק בפעילות ציבורית בקרב יהודי המקום, הוא יסד שם את הועד "אהבה ואחווה" שפעל בסיוע לעזרת המהגרים היהודים, אשר עברו שם בדרכם לארץ ישראל, לאמריקה וליתר ארצות ההגירה. לוועד זה הצטרפו פרופ' שטרנברג, ועוד. בתקופת שהותו בטריאסטה כתב מנחם קליונר בקביעות לעיתון היומי הציוני "טאגבלאט" שבליבוב ולשבועון "המצפה" של שמעון מנחם לאזר בקראקוב. וכן השתלם בשפות ולימודים כללים.

בשנת 1913 ביקר קליונר בארץ ישראל כתייר והתעניין, לגבי רכישת שטח קרקע עבורו. מנחם חזר לאיטליה לחסל עסקיו ובפורים שנת 1914 עלה ארצה דרך נמל יפו עם הוריו(אשר הגיעו לטראיסט מספר שנים קודם לכן) ועם ארוסתו שושיה בתו של חסיד חב"ד מרדכי רוצייסק שאף הוא היה בעל חווה ליד העיירה דלהינוֹב (דאנילוביץ').

כשהגיע מנחם לארץ ישראל נשא את שושיה לאישה והשתקע בת"א-יפו באזור נווה צדק. הוא עסק בייצוג מסחרי של בתי-חרושת לכסאות ולנייר עטיפה לתפוחי-זהב, הוא למד את מלאכת הצילום ובכוונתו הייתה לפתוח בית עסק לצילום תמונות ארץ ישראל ארץ הקודש, ולהדפיסם על גבי גלויות למכירה. לבסוף משך ידיו מהעסק ומסרוֹ לאחים אליהו, אשר הדפיסו את הגלויות באיטליה. אז פנה לעיסוקו הישן ופתח בית מסחר לבגדים מוכנים ביפו.

בתקופת גירוש יהודי תל אביב-יפו במלחמת העולם הראשונה על-ידי הטורקים נמנה מנחם קליונר ביחד עם מאיר דיזנגוף, שמעון רוקח, בצלאל יפה ואחרים על ראשי ועד קהילת המגורשים (ועדת ההגירה). אנשי ועדת ההגירה לקחו על עצמם לנהל לטפל בענניי המגורשים רבים מהמגורשים התרכזו בכפר סבא. מנחם קליונר התמנה למזכיר ועדת ההגירה המרכזית וכן לראש ועד ההגירה המקומי בכפר סבא.

המהגרים סבלו ממחסור בדיור, מזון והלבשה. פגעי מחלות ומגפות, רדיפות ונגישות מצד השלטון הטורקי ותפקידם של ראשי הקהילה היה לסייע למהגרים בדיור, מזון, שירותי רפואה ועוד ולהקל סבלם. מנחם הקים באורווה הציבורית של כפר סבא את "בית התבשיל', בית תמחוי להזנת רעבי המגורשים. בני המושבה תרמו חפצים וכלים והנשים התנדבו לבשל. מחיר מנת האוכל היה נמוך - 1 בישליק.

על תקופה זו פרסם מנחם את ספר בשם "מגילת כפר סבא", שיצא לאור ביפו (בהוצאת מתתיהו אליהו) בשנת 1920 ובו הוא מתאר קורות מגורשי תל אביב יפו שהתיישבו בכפר סבא בשנים 1917-1918.

זיכרונותיו על גרוש תל אביב (גירוש היהודים מתל אביב לכפר-סבא), מופיעים גם במאמרו "כפר סבא - מרכז פליטי יפו ותל אביב" בספרו של אברהם יערי - "זיכרונות ארץ ישראל".

לאחר מלחמת העולם השנייה מונה מנחם לגזבר ופקיד לטיפול בענייני עלייה והתאזרחות. בקהילת תל אביב ועסק בן השאר בהנפקת אשרות עליה ("סרטיפיקטים") לעלייה לארץ ולאחר שוועד הקהילה מוזג בשנת 1939 עם עירית תל אביב הפך לעובד עירית תל אביב.

ב-13 במרס 1920 נפטר חיים קליונר אביו של מנחם קליונר, ונקבר בבית העלמין "טרומפלדור" בתל אביב. בשנת 1928 עבר מנחם קליונר לגור ברמת-גן. הוא רכש לו חלקת אדמה עם בית. שתל במו ידיו ביחד עם בנו הבכור אליהו פרדס ועצי פרי, וקיים הלכה למעשה את המצוות התלויות בארץ.

מספרת הבת נאמנה גנוז בזיכרונותיה על אביה מנחם: "זכור לי כיצד היה לוקח אותנו לעץ - שהחל לתת פֵּרותיו בשנה השנייה או השלישית לנטיעה, היה קוצץ את הפרות שאך החלו לחנוט ובטקס מיוחד היה מסביר לנו את מצוות העָרלה.

הבת נאמנה מספרת, כי אביה מנחם היה נוהג להשכים קום בשעה מוקדמת מדי בוקר כדי להתפלל במניין ראשון וכדי שיספיק להגיע לעבודתו בּוועד הקהילה של ת"א (התחבורה בימים ההם הייתה קשה). נאמנה מספרת עוד בזכרונותיה, כי בגלל מעשי הצדקה והחסד של אביה "בירך אותו ה' בכל מעשיו. והוא זכה לרכּוֹש חלקות אדמה נוספות ברמת-גן, אשר שתיים מֵהן הקדיש להקמת בתי כנסת ברמת גן. אחד מהם הוא בית הכנסת של חסידי חב"ד השוכן ברחוב עוזיאל והשני הוא בית הכנסת השוכן ברחוב הרכסים פינת רחוב הרא"ה".

צאצאיו של מנחם קליונר יודעים לספר בגאווה כי הוא שהציע לפני כ-100 שנה לעסקן הציוני דוד וולפסון לשלב בדגל המדינה את צבעי הטלית: כחול ולבן או במילים אחרות הוא ממציא הדגל " תחיה כ"ץ- חן ציון, מנהלת מדרשה בשומרון אומרת כי הסיפור הזה עובר מדור לדור במשפחה " (למען האמת ההיסטורית חשוב להדגיש כי אין לסיפור זה תימוכין היסטורי במסמכים או בתיעוד אני לפחות לא נתקלתי במסמכים מסוג זה א.א)

בשנת 1964 כשלא היה בקו הבריאות ואולי חש כי קרב מותו הביע בפני משפחתו את רצונו להיקבר ליד קבריהם של שומרי שבת. כעבור שנה בשנת 1965 נפטר ומשפחתו כיבדה בקשתו והוא הובא לקבורה בבית העלמין "זיכרון מאיר", בגבול רמת-גן בני-ברק בן 80 היה במותו.

למנחם ושושיה נולדו 5 ילדים, כולם הלכו כבר לעולמם: אליהו, היה קבלן בנין, תמימה, הייתה מורה, ידידיה היה בעל בית- דפוס, מלטיה חן- ציון עבדה במרכז ישיבות בני עקיבא בת"א ונאמנה גנוז הייתה מורה. כולם הלכו כבר לעולמם. מלטיה ז"ל שנפטרה לפני כשנה הייתה תושבת מושב חמ"ד והייתה רעייתו של סגן אלוף (מיל.)אליהו חן ציון מי שפיקד על הפלוגה הדתית של חי"ש תל אביב . בת נוספת של מנחם קליונר, נאמנה גנוז ז"ל הייתה רעייתו של חוקר הפולקלור והסופר יצחק גנוז עורך כתב העת "ידע עם".