כיצד חותם הקב"ה גורלנו ביום הכיפורים?

יום הכיפורים, היום שבו אנו מענים את נפשותינו ומתפללים לקב"ה שיתן לנו בחסדו עוד שנה של חיים טובים, הינו גם היום שבו אנו אמורים לתהות: כיצד ה' עושה זאת? מהם הקריטריונים והכלים שבהם הוא משתמש כדי לקחת את כל מעשינו, מתחילת השנה הקודמת ועוד יום הכיפורים הזה ומחליט "מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו, מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגפה, מי בחניקה ומי בסקילה, מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתיסר, מי יעני ומי יעשר, מי ישפל ומי ירום" (מתוך תפילת 'ונתנה תקף' של יום הכיפורים).

הבה נדון בנושא ונחפש את הפרמטרים העיקריים שהקב"ה אולי "משתמש" בהם בקביעתו מי יחיה ומי ימות. ראשית, יש לציין שכבר בתחילת התהליך עלינו להתמודד עם הדילמה הפילוסופית הבאה: הקב"ה יודע מראש את מעשינו ובו-זמנית נתן לנו את הבחירה החופשית לעשות את מה שברצוננו לעשות. ולכן, האם ידיעתו מראש את החלטותינו העתידיות למעשה מבטלת את בחירתנו החופשית? נלך בדרכם של חז"ל ונאמר - לא! הוא יודע מה שנעשה, ואנחנו נעשה את מה שנעשה בלי שהוא ישפיע על החלטותינו.

השלב הראשון במודל שנראה הינו לקבוע שהקב"ה מחליט איזה משקל מוסרי הוא יתן לכל מעשה שיש בו תוכן מוסרי, והכל תלוי ראשית בקטלוג המעשה: האם הוא חיובי או שלילי, והנסיבות האם הן מקלות או מקשות על ביצוע המעשה וכך מעלים או מורידים ממשקלו, שנית האם המעשה הוא בין אדם לחברו או בין אדם למקום, כי יש להניח שכל אלה משפיעים על ערכו המוסרי של אותו מעשה.

השלב הבא של המודל הינו לקבוע עבור כל אדם בכל שנה את "התשואה" שה' דורש מאיתו אחרי שהוא נתן לו חיים. התשואה תלויה במספר פרמטרים משתנים: בתכונות שעמן נולדנו על-פי החלטותיו, כמו אינטליגנציה, כושר גופני, הסביבה המטריאליסטית שאליה נכנסנו.

אחר כך מסכם הקב"ה את כל מעשיו המוסריים של האדם מתחילת השנה ועד יום הכיפורים ומתאים את כל אחד מן המעשים לערכו העתידי לאותו יום כיפורים על-פי שוויו מיום התבצעותו על-פי "תשואתו" האופיינית והייחודית של אותו אדם.

ומדוע זה כך? כי יש לכל מעשה ערך שונה בהתאם למועד ביצועו. למשל, מעשה שנעשה בחשוון שווה יותר מאותו מעשה שנעשה באדר, כי יש לו יותר זמן להשפיע לטובה או לרעה על אנשים שהושפעו מתוצאותיו. וכל זה ע"פ אמרתו של שלמה המלך בקהלת (יב, א) "וּזְכֹר אֶת-בּוֹרְאֶיךָ בִּימִי בְּחוּרֹתֶיךָ". כפי שקבע הרמב"ם, אם סך הכל השקלול המוסרי של כל מעשיו (המתואמים) של האדם הינו חיובי הוא נחשב לצדיק ויזכה לחיים. אם לאו, הוא נחשב לרשע וימות. את העיתוי לאותן תוצאות רק הוא יודע ואין לנו מושג כיצד הוא עושה זאת.

שאלה גדולה שמודל זה מסוגל לענות עליה בצורה תיאורטית הינה: מדוע צדיק ורע לו ורשע וטוב לו? התשובה, היות ששוקלים ומתאמים את מעשיו השליליים של הצדיק --שממנו הקב"ה מצפה לרבות על-פי התשואה הגבוהה שהוא מייחס למעשיו. מעשיו השליליים מחייבים אותו בתוצאה שלילית גבוהה יותר מאשר מעשיו השליליים של רשע שממנו הקב"ה "מצפה" להרבה פחות על-פי התשואה הנמוכה שעליה הוא מייחס את מעשיו השליליים.

בסופו של דבר, כדאי שנחשוב על המודל הזה ונתבונן בפרמטרים שעל פיהם הוא שופט אותנו בענווה גדולה, כי אין לנו מושג כיצד ה' פועל. כפי שאמר בסופו של דבר ישעיה לעמו ישראל:
"דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָצְּאוֹ קְרָאֻהוּ בְּהְיוֹתוֹ קָרוֹב: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל-ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל-אֱלֹקֵינוּ כִּי יַרְבֶה לִסְלוֹחַ: כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְרָכָי נְאֻם ה': כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָבְהוּ דְרָכֵי מִדַרְכֵיכֶם וּמַחְשְבֹתַי מִמַחְשְׁבֹתִיכֶם" (ישעיה נה, ו-ט).

יהי רצון שנחזור בתשובה ביום הכיפורים - תשובה מאהבה - כך שגם אם נצא בסיכום שלילי, נמחוק אותו ונזכה להתחיל את השנה הבאה "בטבולה רסה" -- לוח נקי מכל חטא ורבב מוסרי ונזכה לעוד שנה של מלחמה ביצר הרע בתהליך עשיית רצונו של אבינו שבשמים.