פגשתי את
שלמה להט (צ'יץ') ז"ל באחת הפעמים, בעת שכיהן כראש עיריית תל אביב יפו. הוא מאוד הקפיד לומר תל אביב - יפו בנשימה אחת, חלילה, שלמאן - דהוא לא יהא ספק, שיפו ותל אביב אחת המה. שאלתיו "כראש העיר תל אביב.."..אבל הוא לא נתן לי להמשיך את המשפט. ידידי הצעיר (הפגישה התקיימה לפני כעשרים וחמש שנים) השיב, ממתי אני ראש העיר? אני לא מכיר תואר כזה, אני ראש העירייה, נבחרתי ככזה, מעולם איש לא בחר אותי לראשות העיר, אלא לראשות העירייה. בהמשך דבריו הוסיף, כפי שלא מכנים את ראש הממשלה בתואר ראש המדינה, כך אין לכנות ראש עירייה כראש העיר. אגב, הדברים לתשומת ליבו של ראש עירייה אחר, קצת צפונה מהמרכז, שמזמין ברדיו את תושבי המדינה לחגוג את חג הסוכות בעירו, ובפתח דבריו מציג עצמו כ"ראש העיר". צא ולמד אדוני ראש העירייה הנכבד, מצ'יץ'.
לא מעט גלום בתשובה זו של צ'יץ', שמעולם כמדומני לא הצטייר כעניו וצנוע דווקא. תשובתו שהייתה בקול רועם ובלהט טיפוסי, אמרה, אני נבחרתי לעבודה, לבנייה ועשייה, לא לכבוד או לכיבוד.
צ'יץ' כבר במסע הבחירות שלו בשנת 1974 מול ראש העירייה המכהן דאז יהושע רבינוביץ, הפיח רעננות ושינוי. עם בלוריתו הלבנה המתנפנפת לא בחל לשחק במטקות בחוף הים של תל אביב לעיני המצלמות, להראות, שעומד להכניס חיים לעיר הראשונה והעייפה משהו בימים ההם, טרם הפיכתה לעיר ללא הפסקה.
יש שיאמרו, שצ'יץ' בנצחון על רבינוביץ שלוש שנים בטרם המהפך בשלטון בארץ היה הסנונית הראשונה שסימלה את בוא המהפך. משלטון (המערך) שהצטייר כדורך במקום, ואחראי למחדל יום הכיפורים למשהו חדש ושונה. למרות שצ'יץ' עצמו לא היה בדיוק הליכודניק במלוא מובן המילה. הוא בכלל שירת בהגנה אך לשם כיבוש ראשות העירייה חבר לליכוד כדי להתמודד לראשות העירייה.
כמדומני שצ'יץ' אולי שלא במתכוון, יצר דגם חדש של ראש עירייה, כבר מראשית כהותנו. החתירה לשינוי פני העיר ע"י צ'יץ' התאפיינה בבולדוזריות חצופה ועזת פנים, וסחפה אחריו ראשי עיריות מכל הארץ. צ'יץ' דגל, בקודם נעשה ואחר נראה מנין יבוא המימון והאישור. לא שיש לאמץ שיטה זו כפשוטה וכלשונה, אבל כך צמחה תל אביב (סליחה - תל אביב יפו) למה שהינה היום.
לא כאן המקום לפרט את העשייה של צ'יץ' לאורך כעשרים שנות כהונתו, די בסיור קצר בעיר כדי להיווכח שמישהו הפכה למרכז תרבות ומטרופולין שוקק. בקיצור לעיר ללא הפסקה. צ'יץ' ולא אחר!
לצ'יץ' הבנאי והיוזם, גם אם זכרו, סלחו, על כינוי ה"עריקים" שכינה את אלה שעזבו את העיר בזמן מלחמת המפרץ. מותר היה לו, ונדמה לי שרק לו, מכוח העשייה להיות בעל הפה גדול ולהוקיע את אלה שזנחו את פאר יצירתו עליה שקד כל העת, תל אביב יפו.
צ'יץ' ניחן בעוד משהו שאין לרבים אחרים, קבלת האחריות. כמארגן של אותו ערב המכונה "עצרת השלום" בנובמבר 1995, שבסיומה נרצח ראש הממשלה רבין, הוא התהלך עם רגשי אשם וייסר את ליבו. הרצח אירע כשלוש שנים אחרי שסיים את כהונתו כראש העירייה, אך המשיך לזעוק מדם ליבו שהרצח התרחש במשמרת שלו.
לתשומת לב הקברניטים דהיום. יהי זכרו ברוך!!
