מרגלא בפיו של רבי ברוך ממדז'יבוז': מפחד אני מחייל רוסי. עוד יותר מפחד אני מחייל רוסי הניגש אליי עם חרבו בידו. פחדי גובר מול גדוד שלם של חיילים שחרבות שלופות בידיהם. אך הפחדים הללו אינם מגיעים לפחד הגדול שאני פוחד לעבור על ספק ספיקא של איסור דרבנן.
ואני הדל מוסיף על דבריו הקדושים: אני מפחד מספק ספיקא של איסור מן התורה, שגיור שלא כהלכה, בלי קיום תורה ומצוות, יוכר כגיור. עוד יותר אני מפחד אם זה לא ספק ספיקא אלא ודאי דודאי. ופחדי גובר אם זה גדוד שלם של מאות אלפים גיורים, ומגיע לחרדה נוראה אם הדבר נעשה על-ידי מנהיגי הציבור, מפלגה דתית-לאומית בישראל.
אכן ישנה הבחנה מכרעת בין חטאו של יחיד לבין חטאו של ציבור. הרי האידיאל שלנו והדאגה שלנו אינם מצטמצמים לתחום היחיד, ואדרבה חטאת ציבור חמורה לאין-ערוך מחטאת יחיד. סוף-סוף, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. איש אינו בתכלית השלמות. יש מי שמושלם יותר בתחום אחד, ופחות בתחום אחר, ויש שהוא להפך, וכל חברה בנויה מדרגות מדרגות. וכמובן, יש חובה של התאמצות והתגברות לעלות במעלות המוסר והקדושה.
שונה היא חטאת ציבור, המופיעה כאשר ציבור מחליט בתור ציבור, ללכת נגד השם, היושר, המוסר והתורה; כאשר מוסדות הציבור, מנהיגיו, רבניו, מדריכיו ונבחריו מחליטים לסטות מן הדרך הנכונה.
ייתכן ציבור, אשר כל חבריו טועים בעניין מסוים, ובכל זאת אין זאת חטאת ציבור, מפני שאין החטא מופיע במתכונת ציבורית. יש כאן אוסף של יחידים שהתנהגותם לקויה, אבל הציבור בתור ציבור הוא תקין. אך כאשר זה הציבור, מחליט מתוך הסכמה כללית ברורה ומכוונת, ללכת נגד זרם המים החיים של דבר השם, יש כאן חטאת ציבור אשר קשה לשער חומרתה.
מסופר בספר יהושע (כב, י), שבני גד, בני ראובן וחצי שבט המנשה, אשר נחלו נחלה בעבר הירדן, הקימו שם מזבח. מיד כשנודע הדבר "וישמעו בני ישראל, ויקָּהֲלוּ כל עדת בני ישראל שִׁלֹה לעלות להם לצבא" (כב יב). הסביר רבנו הגדול הרמב"ם, בספרו 'מורה נבוכים' בקשר לעיר הנידחת: "וכן אני אומר בכת מישראל, שהסכימו לעבור על איזה מצווה שתהיה ועשו ביד רמה - שיהרגו בכללם. וזה תדע מעניין בני ראובן ובני גד אשר נאמר בהם: 'לעלות עליהם לצבא'... כי היו כופרים מפני הסכמתם על זאת העברה" (ג מא).
נקודה זו אף הועלתה במאמר 'למקדש מעט' של מרן
הרב קוק (מאמרי הראיה עמ' 511): "...ומה שמחמיר את העניין של האיסור הוא מה שנעשה בתור פעולה של קהל ועדה בישראל".
חטא סדום מהווה דוגמה חריפה. ברור שאנשי סדום היו רעים וחטאים. "זעקת סדֹם ועמֹרה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאוד" (בראשית יח כ). ומה היה חטאם? זאת גילה לנו נביאנו יחזקאל: "הנה זה היה עוֹן סדֹם אחותך... ויד עני ואביון לא החזיקה" (טז מט), כלומר לא קיימו מצוות צדקה. ודאי לא טוב, אבל האם זו סיבה מספקת לשרוף את כל העיר?
באים חכמינו ז"ל ומסבירים, שלא מדובר כאן על סירוב תושבי העיר לתת צדקה, אלא על חוק שאסר מתן צדקה. והעובר על החוק ייענש, כפי שקרה לפלוטית בת לוט, כידוע. זאת חטאת ציבור, כפי שמציין רבי יצחק עראמה: "כן הוא הדין בכל מה שחטאו היחידים בכל ציבור וציבור בפרוץ אחד מן האיסורים שבתורה... שהתעלם עין השופטים והמנהיגים... כאילו הם מותרים מן הדין, כבר הפכו בזה חטאת היחיד אל חטאות הציבור מכללם". "החטא הקטן, כשיסכימו עליו דעת רבים והדת נִתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו, ולא ניתן למחילה, אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה... עוון סדום, כמו שביארנו, שהם ובתי דינים שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון. ולכן, הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם, בנפשותם, משתיעקר אות אחת מהתורה בהסכמת הרבים... ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורה אלוהית" (עקדת יצחק, שער כ).
כאן האחריות של מפלגת הבית-יהודי, להציל את המדינה היהודית, "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר ד יד).
כמה יאה וכמה נאה הוא השם "בית-היהודי" - מילה פשוטה האומרת הכל. שהרי לא מדובר כאן באיזו חומרה, באיזו דתיות מופרזה, באלו תקציבים למוסדות דתיים ולענייני רבנים. אלא לדבר הכי פשוט, הכי יסודי, הכי אנושי, הכי ישראלי, הכי טבעי: "להיות יהודי או לא להיות יהודי - זאת השאלה". זה אפילו לפני התורה, זה דרך ארץ שקדם לתורה, לא לפלג את האומה על-ידי ספרי יוחסין של יהודים ותת-יהודים, גרים ותת-גרים. זה יהיה חלילה חורבן האומה, כפי שנזדעקה עתה חברת כנסת חילונית, אשר החליטה להילחם בכל תוקף על גיור לפי ההלכה. כלומר, על-פי הרבנות הראשית. וכזכור, על זה התפטר לפני כעשרים שנים שר הפנים, מפני שכפו עליו לרשום כיהודי, מי שהתגייר גיור לא על-פי ההלכה.
הרצל קרא לספרו מדינת היהודים, בגרמנית Judenstaat, ובצרפתית המדינה היהודית L'Etat Juif וכן ביידיש די יידישע מדינה, ובאנגלית קיימים שני הביטויים The Jewish State וכן.The State of the Jews ודאי האידיאל העליון של מדינה יהודית הוא יותר גדול מזה של מדינת היהודים. אך גם זה האחרון נשבר לצערנו כאשר מדובר עתה על מדינת כל אזרחיה. אך, על-ידי גיור שלא כהלכה, בלי התחייבות אמת לשמור תורה ומצוות, מדינת כל אזרחיה תהפוך ממילא למדינת היהודים, שהרי כל אזרח יוכל להיות יהודי בתהליך מהיר-סמלי-רבני שולי.
מיהו יהודי, זו שאלה כלל ישראלית, ואפילו כלל דורותית, עליה מופקדת הרבנות הכלל ישראלית, היא היא הרבנות הראשית לישראל. לעת כזאת נקרא הבית-היהודי לעשות תשובה גדולה ולמסור את הנפש על המדינה היהודית.
יעשה תשובה גדולה, יצליח, ויביא ברכה לאומה.
