|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אולי האלימות לשמה היא מה שאנחנו רוצים לראות כשהמחאה התרבותית לא עובדת בשבילנו. כן, יש גם רומנטיקה בטרור המיועד לשנות את העולם ולעשות אותו כאילו טוב יותר
|
|
מה מושך אנשים למקום שבו מפעפע דם? [צילום: AP]
|
|
|
|
|
כמה קסם יש בתנועה רעננה כמו דאעש ציץ בתוך גוש האיסלאם. זה עתה הצטרפו כמה נשים צרפתיות, יהודיות, לתנועה. עזבו את ביתם ונסעו לאי-שם בסוריה או עירק כדי להצטרף לדיש. גם רופא ישראלי מבאר-שבע נטש את עולמנו במפתיע ונעלם. כמו המינגווי בספרד הוא נוהג אמבולנס צבאי ומנהל יומן קרבי שיתפרסם יום אחד בכל העולם המוסלמי בהוצאה לאור או הוצאה למוות. מהו הקסם הזה שמושך אותנו למקום שבו מפעפע הדם, אל המקום שבו מתגלגל הראש לתוך החול החם של המדבר וכל העולם צופה בו בהשתאות ביו-טיוב? להזכירכם, במערב כבר צצו תנועות קסם כאלה. אחת מהן הייתה באדר-מיינהוף שהחלה את מלאכתה בעריפת ראשים בגרמניה שאחרי המלחמה העולמית. זו תנועה ששדדה בהנאה סאדיסטית בנקים כדי לסחוב משם את הכסף בשקים ולממן עריפת ראשים ופצצות ברחובות הומים. רבים סברו שאלה צעירים המחפשים התרגשות מהסוג שליוותה את חבורת בוני וקלייד והעיתונות באמריקה. כלומר, זרם חשמלי של אנרכיזם. אנשים רבים, גם בממשל, תמכו בכנופיות האלה ושלחו להם רמזים מוטמנים כדי להכשיל את המשטרה ונציגיה. אין תענוג גדול יותר מתמונה של בנק שדוד וכמה מנהלים סחטנים בחליפה מקומטת צונחים על הרצפה ומתחננים על חייהם... סליחה שנסחפתי. הקסם הכנופייתי הזה רווי דם, אכזריות ורשע בגודש שאינו מתקבל על הדעת. הראש ממש מתגלגל למראהו והנשמה נשרפת באימה. ואף על-פי כן הוא קוסם להמונים ומושך צעירים, גם לא מוסלמים, אל הבמה המדממת. והם מתאסלמים מרצונם, בהתלהבות משיחית. הקסם הזה הוא הרשע במלוא תפארת לבלובו. הפעם הוא ממוצא מוסלמי אבל הוא יגיע במהרה גם לניו-יורק. ברשע יש משהו קולוסאלי, בראשיתי והוא רובץ לפתח. באו תורות ואידיאולוגיות הזויות ואימצו אותו אל ליבן בכמויות מסחריות כדי להפיץ ולהפציץ. כשבאדר-מיינהוף פעלה בגרמניה אנשים היו יוצאים בבוקר לקנות עיתון ולחפש את הכנופיה המרגשת. אם הלהקה לא הופיעה בעמוד הראשון היו משליכים מיד את העיתון לאשפה. כאילו עוד יום ללא תוחלת ממתין בפתחו של שחר אפרורי ודל. מדובר באנשים טובים, גם בעלי משפחות, שלא הזדהו עם רצח-עם או מאבק נמהר במדינת ישראל ויהודים באשר הם. זה מה שעשתה בעצם הכנופיה של באדר-מיינהוף – פסיכופאטים, או טרופי-דעת, עם שליחות מוסרית מדרגה ראשונה. לרבים זה נראה כמו סרט פעולה מבוים היטב – לפעמים ממש בעת צילומו, כשמפנים פצועים שותתים מתוך סניף בנק והמשטרה המבוהלת סוגרת את הרחובות ומטילה עוצר על הנשימה. מאז ומתמיד בני-אדם פלרטטו עם המוות. הוא נחשב ניטרלי, סטרילי, חסר רגשות ואפילו מהוגן למרות רצחנותו. היו שהצמיחו לעצמם כנפיים כדי לזכות בריגושים מהשמיים ככל שמתקרבים אליו. איקרוס. רבים מטפסים על עצים גבוהים מדי ואחר כך גם קופצים. אם אתם מנסים להתעמק בדברים, אולי כל הדרייב מבטא בעצם תאווה לחיים, לנגיעה בטעם, במהות, במשמעות. אולי זה מה שמוליך לפעמים אל הקצוות. כאמור, הכל תלוי במהות המוליך. נראה כאילו פה, בפלירטוט, לא מדובר ברשע אלא בתום לב. רשע, כל אחד אומר לעצמו ולשכניו, הוא קונדומיניון אחר, מהות שונה לחלוטין. רשע לא יכול להיות בנאלי או מגוחך... קיימת תופעה שולית של נשים צעירות מבית טוב, בכל העולם, המתקשרות בהמוניהן לרוצחים, אסירי עולם, בתחרות על ליבם כדי להינשא למאסר העולם שלהם. התופעה, למרות עוצמתה, עדין בחיתוליה והיא שולית כי המערכת עדין לא מצאה דרך לייצר לנו באופן מסחרי יותר אסירי עולם. אחת הנשים התבקשה לציין את הסיבה לכך ואמרה כי מדובר אך ורק ביתרונות. 'האיש שלי לא יוצא מהבית בלילה, לא משתכר, לא בורח לשום מקום ואינו בוגד בי'. מחקרים מראים כי כמעט כל הנשים העוסקות בזנות נאנסו בילדותן או חוו ניצול מיני. כמו שאמר החכם באדם, כל הנחלים הולכים אל הים והוא לאיטו מתמלא. האם זה מה שרומז לנו הפתגם: הולך העש אל האש? האם לכנופיה רצחנית מכל סוג יש כוח משיכה שכדור הארץ לא מצליח להתגבר עליו? את הרצח לא המציא הרוצח אלא האל שהביא לעולם את המוות. אותו יש להאשים. בשל טעות אופטית-אופטימית באונה האופטימאלית השמאלית במוח הקודח שלנו, יש לכל אחד מאתנו נטייה לחשוב כי כנופיות-רעל מהסוג של באדר מיינהוף, ג'יהאד-מוסלמי על כל גווניו, אינקוויזיציה, נאצים, פאשיסטים ובולשביקים המפגינות (כולן) אלימות רצחנית בכל ציבור – נועדו ללחום למענו ברשע ובצילו הענקי והמכביד. זו טעות, כבר אמרתי. שלנו. הרשע רובץ לו במינון נמוך, בנאלי ומתקבל על הדעת בכל ארגון, תנועה, איגוד, קרטל, תל, תאגיד, גיד, פירמה, קואופרטיב, מונופול, בנק, מוסד, עמותה, עירייה, ממשלה, משטרה, צבא, אקדמיה, עיתון, רעיון. כי זה טבע העולם. עץ הדעת טוב ורע. רק עלינו מוטל להפכו לעץ הדעת טוב או רע. זו בחירה. אנחנו נתקלים ברשע היום-יומי מדי יום ואפילו בלילה. הבנקים חובטים בנו וגובים דמי הפקדה, דמי עסקה ודמי זיבה לפי שרירות ליבם. הממשלה מעלה מיסים ומפריטה חובות כדי לא לקבל על עצמה אחריות. מחיר הלחם גואה לא בשל הקמח ולא בשל התורה אלא בשל התיווך והקומבינה. כל אחד חולם להיות אנרכיסט למופת כשקילו עגבניות נמכר ב-15 ש"ח. אז מה, נצא לרחוב ונערוף ראשים? ברור שלא. אבל אם כנופיה אלימה אומרת שזה מה שהיא עושה לשודדים והעלוקות של יום-יום - נעניק לה קרדיט בבנק הדמעות שלנו. כי אולי האלימות לשמה היא מה שאנחנו רוצים לראות כשהמחאה התרבותית לא עובדת בשבילנו. כן, יש גם רומנטיקה בטרור המיועד לשנות את העולם ולעשות אותו כאילו טוב יותר. מי זוכר היום שהמהפכה הצרפתית הייתה בעצם גיליוטינה של רוטינה? ולמה המהפכה הצרפתית לא התרחשה בבלגיה או בהונדורס? והדבר הכי חשוב לידיעת המין האנושי: אף אחד לא נושך ערפדים. תפנימו. |
|
השמאל הישראלי לא מרפה מהממשלה בדרישה לפתח יוזמת שלום. ממש מנטרה-מטרה. זה מתחיל בבוז של בוזי הרצוג עם עמותות השלום והכספים שלו. שם הוא דווקא מעדיף לשמור על שתיקה ממושכת ורבת משמעות. בעקבותיו צועדת זהבה בראש מורם מלא מרץ ואחריהם שלום עכשיו בצלם זכויות האזרח, הפרט ו האדם חסר המחסומים. השמאל, יש להודות, מפעיל המון יוזמת שלום במרכזה של כיכר רבין בתל אביב. הוא לא עשה אפילו עשירית בשביל מלכי ישראל. אפילו לא חשבו לצאת אי-פעם לרחובות או לנירים או לשדות ים בבת-ים. אולי בשל השמש החזקה והקופחת של המציאות. אנחנו, עם ישראל, מנסים לאתגר את היזמים הברוכים האלה – ולשווא. אומרים להם, לפני שאתם שולחים את הממשלה עם יוזמת שלום לעזה, למה שלא תארגנו אתם יוזמת-כיכר למופת, בדיוק כמו אלה שבכיכר רבין, אבל לשם שינוי מהותי - בדוחה, ברבת-המון, במדינה, בתימן, ברמאללה, בצידון, דמשק, בגדד, רפיח, אפילו תחריר. וכדומה. יאללללה, בואו נראה אתכם יוצאים למרחב. אל תהיו גיבורים על חלשים כמו רבין... תמיד.
|
|
וזה לא מפני שאתם כולכם נגד. אני לא ממש אנטגוניסט, ומדובר פה אשכרה באש. לא משחקים באש. אבל... יש לי כבוד לאנשים שאומרים את האמת, אפילו צובעים אותה באדום כדי להדגיש אלמנטים שהראש ולא הלב חייב להכיל אותם. אומרים את האמת ישר בפרצוף, בלי הסוואה, בלי תמרונים דיפלומטיים ובלי רשת הגנה מתחת לקרקס שלהם. הם רוצים את העולם, הם רוצים כאליפות אחת – ורק זה מה שיהיה מבחינתם. קח או לך לעזאזל. ואם לא – אנחנו נלך. כמה ברור, חסר פשרות. אין מקום לשום יובל המבולבל וגלידה זה לא מלפפון. זה בטח לא מתאים למאה ה-21 כמו שאנחנו מכירים אותה. אפילו שריפת היהודים באירופה מלפני 70 שנה התחלפה בטון מינורי, מתחנף, מאנפף, של זכויות אזרח, חופש הפרט ועוד קורי עכביש שימשיכו לחנוק אותנו, בגלל הזיוף האכזרי הנובע ממעיין הסתרים של הרשע...אלא אם כן יתרחש אסון מסוגו של דאעש ויפקח עיניים צרובות בעשן. כן, יהיה הרבה עשן. להזכירכם, העולם זה לא מה שאתם חושבים. נסו לתאר לעצמכם ולילדיכם את הכנסייה הנוצרית הטהורה והמאמינה באלוהים, מגיעה עם פיסארו ולוחמיו לאמריקה הדרומית ומשמידה את אומתו המפוארת של אטהואלפה בקחמרקה לפי חרב. כשאני אומר לפי חרב זה מקבל את המשמעות התנ"כית עתיקת הימים של דאעש פי אלף ויותר. זה רק חלק קטן מההיסטוריה המתועדת של העולם. אחר כך הגיע גם הטבח באינדיאנים של אמריקה הצפונית וההגירה ההמונית של כושים מאפריקה לשדות הטבק הירוקים. את כל השאר עשו החיידקים. רבים מהם אנושיים גם הם. אני בהחלט מעדיף את התנועה הזאת על פני שתי המוטאציות העלובות של האיסלאם האלים, שגם אנשי דאעש בזים לו מקרב לב, אש"ף וחמס. שתי התנועות האלה אומרות לעצמן, בוא נסובב את העולם בכחש. גם אנחנו יודעים שבני אדם רוצים בעצם לעשן בשר ולא אכפת להם שהבשר הזה הוא במקרה שלנו יהודי. אבל.. נשחק משחק שהעולם המערבי אוהב עד שכרון חושים. נלחם על זכויות האזרח שלו, נקפיד לדבר אתו בשפה נקייה על עתיד משותף ומלבלב מלב ולב. בצרפתית מכנים את זה שפת הסימנים ותורת השלבים. שלב אחרי שלב, בסוף נגיע לראש. זה מה שאומרת תנועת אש"ף הערבית-מוסלמית לעולם המערבי שגבר על עבודת האלילים והפריח את השממות הפראיות ביותר למען התרבות האנושית. תנועת החמס מסווה את רצון ההשתלטות שלה על העולם כתנועה לשחרור לאומי. זה מדבר איכשהו אל העולם המערבי, בעיקר לארצות שיש בהן מיעוט ערבי ומוסלמי. זה מצייר עתיד המשותף עם המון שכל ושיתוף פעולה של כל האיברים עם הראש... פלא שדאעש בזים לצד המניפולטיבי של החבר'ה האלה שמדברים ממש מעל ראשי ההמונים ישירות אל הפרלמנטים של שבדיה ולונדון? כן, בהחלט, אני בעד דאעש, אני מבין מה הם אומרים ויודע בדיוק למה הם מתכוונים ומה הם רוצים. זה אותו דבר. גם אתם יודעים.
|
|
בדיוק עכשיו אני קורא את ספרו של ברט איסטון אליס 'פסיכופט אמריקני' (זה גם היה סרט קולנוע עם באטמן). ברקע רדיו ממלמל חדשות. כל חדשה מלמיליאן מהמלין, עם חליל. הכל נראה לכאורה רגוע ובחדשות שוב מצטטים את קרי מהלילה. לא מספיק שהוא מגיע לאזור החלציים כל לילה יש לשאת אותו ברדיו לאורך היום. עכשיו קרי מצהיר שיש לפתוח באופן מידי במו"מ כי חיים ללא ובלי רק מגבירים את העצבנות, התסכול, היאוש והאכזבה בעולם הערבי והמוסלמי, ויש בכך הצדקה לכל האלימות המשתוללת בסביבה. משום כך, הוא מסביר, צעירים רבים מתאסלמים, מתגייסים לדאעש וכורתים ראשים. מדובר, כמובן, במו"מ שלנו עם הפלשתינים.
הערבים, מה לעשות, הורגים זה את זה וזה את זה בכל רחבי המזרח התיכון והסיבה לכך - ישראל...
אני מעדיף את הספר.
|
|
מסופר על הישיש פילדמרשל הינדנבורג המהולל נשיא גרמניה שמסר את נס הרייך-קנצלר להיטלר ובערב-ניצב על המרפסת כדי להתבונן בהשתאות במצעד הגרנדיוזי, הנלהב, שערכו המוני פלוגות הסער הנאציות החוגגות את האירוע הכביר.
אותה שעה מנה צבא החולצות החומות (SA) בגרמניה כשנים וחצי מיליון בריונים. כבר שעות שהם חולפים לאור הלפידים על פניו.
הוא נאנח בכבדות ואמר לבנו שקיבל אוסקר על תסריטו למען היטלר: בני, לא ידעתי שתפסנו כל כך הרבה שבויים רוסיים במלחמת העולם הראשונה ועכשיו מחזירים את כולם...
|
|
| תאריך:
|
20/10/2014
|
|
|
עודכן:
|
20/10/2014
|
|
אורי שרגיל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
20/10/14 10:52
|
|
|
|
|
|
סמך
|
20/10/14 11:21
|
|
התופעה הנואלת של כלי התקשורת המתחרים על עוד כותרת פסולה,
|
|
|
|
|
עוולת הרשלנות עוסקת בשמירה על סטנדרט התנהגות סביר. בפשטות, כשאדם או גוף נוהג באופן בלתי סביר וכתוצאה מכך נגרם נזק לזולת, מדובר ברשלנות. אלא ש"התנהגות סבירה" היא מונח עמום שנתון לפרשנות, ומכאן הקושי שבתביעות רשלנות לא מעטות.
|
|
|
|
|
מים רבים חלפו, שטפו בנהר הירדן, מאז הקרב המפורסם, בשנת 1920, על הגנת תל חי, בו יוחס ליוסף טרומפלדור, המשפט: "טוב למות בעד ארצנו". אומנם נכון שמשפט זה הינו משפט הירואי, אשר על בסיסו ניתן לחנך דורות על גבי דורות של בני נוער ולוחמים, בשורות צה"ל ויתר זרועות הביטחון של המדינה, אולם כמאמר הפתגם העממי: "ללא קמח אין תורה". לכן, עם כל האהבה למדינה והנכונות להקריב גם חיים בעבורה ועבור אלה שנותרו לחיות בה, הרי עדיין מנצנצת - אי-שם - בנקודה בלתי ברורה, במוח הקטן וגם/או במוח הגדול, השאלה ומה תיתן לנו המדינה, בתמורה לנתינה המוחלטת שלנו, לה.
|
|
|
|
|
מכירים את זה שאתם מגיעים למוסך והמוסכניק אומר לכם כי עליכם להחליף משהו באוטו אך איך לכם מושג אם באמת צריכים להחליף אותו, וכל מה שאתם יכולים לעשות בליב ברירה - הוא לתת בו אמון ולקוות כי הוא לא "עובד עליכם"?
|
|
|
|
|
ישבו אצלי חברים ושוחחנו. כבר מזמן אינם צעירים והם סיפרו משהו מקורותיהם. משהו, שכמוהו אינני שומע בדרך כלל בסלון ביתי.
|
|
|
|
|
