השופטת: הדס רוזנברג-שיינרט, בית משפט השלום בנתניה

המועד: יום ראשון, 7.9.2014, שעה 8:30

הנושא: עניינים מקומיים (עבירות בנייה)

מה עושים עם מי שעבר עבירות תכנון ובנייה? בישראל של שנת 2014, התשובה רחוקה מלהיות חד-משמעית. לכאורה, היא צריכה להיות פשוטה וברורה: הורסים את המבנה ומענישים את הבונה. אבל כרחמנים בני רחמנים, גם התובעים וגם השופטים נוקטים לרוב במדיניות שמאפשרת לעבריינים לפחות לנסות ולהכשיר בדיעבד את השרץ. וכך, לא רק שהם נהנים מפרי העבירה, אלא גם מקבלים הקלה בעונש. ואיך אני יודע? כי השופטת הדס רוזנברג-שיינרט אמרה זאת במפורש.

בשעה היעודה לתחילת יום הדיונים, 8:30, אי-אפשר להתחיל לעבוד משום שרק התובעים נמצאים. הנאשמים ועורכי דינם מואילים בטובם להתחיל להגיע טיפין-טיפין בשעה 8:45, ורק בשעה 8:55 יכולה רוזנברג-שיינרט להיכנס לאולם. כבר התיק הראשון מגלה את המדיניות עליה עמדנו. התובעת מודיעה שהנאשם יודה בבניית פרגולה ללא היתר, עליה לבדוק את הודעתו לפיה החל בהליכים להסדרת הבנייה ולכן יש לדחות את הטיעונים לעונש.

רוזנברג-שיינרט מוודאת כיאות עם הנאשם שהוא הבין את עובדות כתב האישום ומודה בהן, וקובעת את הטיעונים לעונש ל-19.1.15. "אתה תקבל פרוטוקול, תרשום לפניך את התאריך ולא לשכוח להגיע, בסדר?", היא מסבירה לו. התאריך הרחוק הזה נקבע בהתאם למועד הבא בו מופיעה אותה תובעת בפני רוזנברג-שיינרט. מוזר, אבל כך זה נעשה.


פתאום נשרף


שני התיקים הבאים אינם מתנהלים. באחד מהם נמסר אישור רפואי לפיו הנאשמת חולה באלצהיימר, התובע מציע שהסניגור יגיש בקשה לעיכוב הליכים והוא יוודא שהמחדל הוסר. רוזנברג-שיינרט קובעת שהבקשה תוגש תוך עשרה ימים וקובעת דיון נוסף ל-14.12.14. בתיק השני מודיעה המדינה שהיא חוזרת בה מכתב האישום נגד נאשם מספר 1, לאחר ששני האחרים הודו שהם האחראים לעבירות.

בתיק הבא שוב לא ניתן להתקדם, ושוב מתגלה המדיניות הסלחנית של התביעה. היועץ המשפטי לממשלה הורה להעניק לנאשם חמישה חודשים כדי להסדיר את הרישוי, הדבר לא נעשה וכעת זקוקה התביעה לאישורו של היועץ כדי לחדש את הדיון בתיק. התובע מבטיח שהדבר ייעשה תוך תקופה קצרה: חודש. רוזנברג-שיינרט קובעת תזכורת נוספת ל-7.10.14 ומורה ביוזמתה להעביר את הפרוטוקול גם לנאשם.

כעת מתרחש דבר יוצא דופן לטובה: התובעת מגלה במסדרון שני נאשמים שזומנו ל-10:30, ומבקשת לנצל את העובדה שנאשמים אחרים לא הגיעו כדי לקיים כבר כעת, שעה מוקדם יותר, את הדיון בעניינם. רוזנברג-שיינרט זוכרת את התיק: הוגש בו כתב אישום מתוקן לאחר שהנאשמת חזרה בה מהסדר טיעון. התובעת יוצאת לחפש את הנאשם השני, ורוזנברג-שיינרט מתקדמת לתיק הבא.

הצדדים מציגים לרוזנברג-שיינרט הסדר טיעון, ולפיו הנאשם ישלם קנס של 3,000 שקל בעשרה תשלומים. הסיבה להסדר המקל: סככת הברזל בשטח של 60 מ"ר, שבנה הנאשם על המדרכה עבור המאפייה שבבעלותו, נשרפה כליל. רוזנברג-שיינרט עוברת עם הנאשם את ההליך של הסדר טיעון - אתה מכיר את העובדות? אתה מודה? תדע שבית המשפט אינו מחויב להסדרים של הצדדים - ואני מצליח להציץ בהעתק של התמונה שהוגשה לה. מה שרואים בה הוא בעיקר להבות.

"אני הייתי חושד", רשמתי לעצמי. "פתאום נשרף כאשר יש כתב אישום? חוסך את הצורך להרוס, אולי גם מקבל ביטוח. [רוזנברג-שיינרט] לא צריכה להסתפק בתמונה - רואים בה רק להבה גדולה. אין שום אימות. זה שהתביעה הסכימה, לא אומר שהיא בדקה". אבל רוזנברג-שיינרט הרבה פחות חשדנית ממני ומאמצת את ההסדר ("הנאשם בא על עונשו בידי שמים", מסביר התובע).


"אתם הסתכלתם?"


חוזרים לתיק שהנאשמים בו הקדימו להגיע. התובעת מעדכנת מחוץ לפרוטוקול על המגעים שניהלה איתם, ורוזנברג-שיינרט מאפשרת גם לנאשמת להשמיע את דברה באותה צורה. השניים לא בדיוק מבינים מה רוצים מהם, כי לדבריהם כבר הסירו כמעט את כל המחדלים. מאחר שהם אינם מיוצגים, רוזנברג-שיינרט מסבירה להם בסבלנות ובצורה מובנת מה קורה:

"השאלה היא מה עמדתכם לגבי העבירות שמיוחסות. הנושא של ההסדרה מאוד עוזר לגבי העונש שיוטל. השאלה היא מה עמדתכם לגבי העבירות". שני הנאשמים מסבירים שוב את עמדתם, רוזנברג-שיינרט עוברת עם הנאשם על סעיפי האישום ומכניסה חלקית את עמדתו לפרוטוקול. אבל אז מתברר, שהם לא מבדילים בין המצב העובדתי שהביא לכתב האישום לבין המצב כעת, מכחישים שחלק מהמבנים קיימים, ורוזנברג-שיינרט שוב נחלצת לסייע:

"אתם הסתכלתם? ראיתם בכלל מה יש לתובעת בתיק? קמה לכם זכות לעיין בחומר שיש אצל התובעת. כדאי שתתייעצו עם איש מקצוע. הם [התביעה] הרי עשו ביקור פיקוח והמפקח צילם. אתם צריכים לדעת מה יש בחומר ולפי זה להתנהל. יכול להיות שמאז הביקור שיניתם דברים וזה טוב מאוד לעניין העונש, אבל בית המשפט יצטרך לקבוע מה היה שם לפי כתב האישום. כדאי מאוד שתקבלו ייעוץ [משפטי]".

התובעת מסבירה, שהשניים זומנו לשימוע אבל רק הנאשמת הגיעה, ובידיה ראיות בדמות צילומים והוכחת הבעלות בשטח. היא מוכנה ללכת לקראתם: שיתאמו פגישה, יראו את הראיות והתביעה תבדוק במקביל מה המצב כעת. "אתם חולקים על הראיות", מסבירה להם שוב רוזנברג-שיינרט. ואילו לתובעת היא מציעה אפשרות לצמצם את גדר המחלוקת: "אולי המחלוקת היא רק על המכולות ויודו על הקרוואנים".

רוזנברג-שיינרט מתכנסת למסקנה מעשית: "אני אתן לכם כמה חודשים", היא אומרת לנאשמים, "אבל לא יהיו עוד דחיות. תקבעו פגישה עם הגברת, תראו מה יש לה ואני די בטוחה שתוכלו להגיע להסכמות". הדיון הבא: ב-8.1.15.


השורה התחתונה: קשה לנהל דיון יעיל כאשר הנאשמים ועורכי הדין מגיעים בעצלתיים, ורוזנברג-שיינרט שבויה במידה רבה בידי הצדדים והסכמותיהם. דומה שעליה להיות יותר פעלתנית כדי לקדם את התיקים, והיה ראוי שתהיה מעט יותר ספקנית לגבי אותה שריפה שכילתה דרך פלא את המבנה הבלתי חוקי.

מזג שיפוטי: 9.

יעילות: 7.