את הבית היהודי שלנו רואה
נפתלי בנט רק דרך משקפיים של אקזיט, של הייטק, רק דרך המשקפיים של ההון "שמצליח לעשות את המכה שלו". נפתלי בנט אינו מסוגל להרכיב משקפיים, שדרכם רואים את ההון האנושי. וההון האנושי אינו רק אקזיט שדופק מיליונים צבועים בירוק. ההון האנושי זה גם אנשים ישרי דרך, אנשי עמל, אנשים פשוטים, ששלושים שנה ואף יותר עובדים במפעל מגבות בעיר ערד. ההון האנושי הוא גם מאתים משפחות, שכל קיומן תלוי במפרנס העובד על יד מכונת האריגה במפעל המגבות ערד.
כשחרב הפיטורים מאיימת על מפרנסים של מאתיים משפחות בערד, זה הזמן שהממשלה תהיה להם כתובת. על ממשלה ועל שר הכלכלה מוטלת החובה להיות להם למשענת. הממשלה ובמיוחד שר הכלכלה חייבים לגלות רגישות ואחריות כלפי ההון האנושי, שההון אינו סופר אותם.
להון יש את חוקיו והוא שומר באדיקות רבה על האינטרסים שלו. ההון מטבעו רץ לצבור את עוצמתו והכנסותיו במקומות, בהם עלויות היצור הן זולות. מכאן הריצה המובנת של ההון להעברת מפעלים מישראל לירדן הסמוכה ועד סין והודו הרחוקות, ששם ניתן לייצר בתת שכר. זה הזמן של ממשלה, שיש לה אחריות כלפי ההון האנושי שלה, לקחת אחריות ולהתערב.
כשעיר קטנה כמו ערד בנגב, נגב עני במקומות עבודה, מתמודדת עם פיטורי 200 עובדים ממפעל המגבות ערד, זה הזמן ששר הכלכלה יתנגב במגבות מהנגב, במגבות מערד. להתנגב במגבות של ערד מחייב את שר הכלכלה, נפתלי בנט, לראות את האדם, שנפלט מבית החרושת למגבות. עליו מוטלת חובה, שלא ייפלטו עובדים ממפעל המגבות אל חיקה הצחיח והמייאש של האבטלה, שבאותו יום אספה כבר 30 עובדים מאלביט בערד ועוד כ-50 עובדים שעידן עופר החליט לשלוח הביתה.
נפתלי בנט, עליך מוטלת החובה להתנגב במגבות מהנגב. נפתלי בנט, עליך מוטלת האחריות למאתיים עובדות ועובדים בערד, שחיו בכבוד ממשכורות מינימום. את המינימום הזה אסור לך לקחת מהם.
