דרשת נח

אָיַאת הַקֻּרְאָן¹
וַתִּמָלֵא הָאָרֶץ חָמָס וּצְמְאֵי-דָּם
הַמְקַדְשִׁים רֶצֶח בְּשֵׁם הָאִסְְלָאם
וְאוֹי לַ"כּוֹפֶר"בַּח'לִיפָה"² וּבַמַּעֲמָד
אוֹי לְמִי שֶׁאֵינוֹ יָרֵא - סֵיף-מְחַמַּד
יֵהֵא זֶה נָצְרִי יְהוּדִי אוֹ סֻנִּי נֶאֱמָן
כִּי כַּך צִוָּּה הַנָבִיא בְאָיַאת³ הַקֻּרְאָן
זִרְעֵי הַבַּעֲרוּת וְצֶמַח הַחָמָס כָּלוּל
כְּפִי שֶׁהָיָה בְּדֹור נֹחַ לִפְנֵי הַמַּבּוּל
בְּשֵׁם אַלָּא הָרַחְמָן וְהָרָחוּם הֲרוֹג
וּמֵּמּצִוַת רָסוּל אַלַּאהְ⁴אַל תַּחֲרוֹג
עוֹֹד בָּהִגְ'רָָה⁵ הָרֶצַח הָיָה לְתַרְבּוּת
נִגְזַר עַל הַתּוֹעִים⁶ לְצַיֵּת אוֹ לָמּות
הַתֵּיבָה לֹא תַּצִּיל וּבָהּ לֹא לִבְטוֹחַ
לְעֻמַּת אֶלֶּה, צַדִּיקִים הָיוּ בִּימֵי נֹחַ

וַיִּנָּחֶם (הצטער) ה' כי עשה את האדם בארץ

השמדת האדם החי והצומח על-ידי מי שבראם, קשה, כי קשה להשחית יציר כפיך, אלא מה חרה מאוד לקב"ה על התנהגות האדם כלפי חברו ותמלא הארץ חמס. כלומר גֶּזֶל והאדם לאדם היה רע זה שהעציב את הקב"ה. גם נח שעליו נאמר: איש צדיק תמים בדורותיו (ו/ט) לפי דעת חכמים כמי שאומר: זה הרע במיעוטו. אלא הקב"ה התכון כי נח צדיק גדול כי חי בדורות מושחתים וחומסים והוא שמר על צדקנותו. ברם הקב"ה כבר גמר אומר להשחית את הארץ כי לא ראה שהאדם בדור ההוא מנסה לתקן את מעשיו. לכן נאמר: וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. (בראשית ו/ו) מאז ברא את העולם ועשה את האדם עברו עשרה דורות. אחד הדורות היה ירד שחי 962 שנים ובדורו החלה הירידה השקיעה. הופעתו של חנוך שחי 365 שנים סימל את האיש המחנך וגם זה לא הועיל זה נמשך עד נח שחי 950 שנים והפרשה שמה אותו במרכז ההתרחשויות, בעוד בני האדם, שוכחים מאין באו ולאן הם הולכים, לא עושים חשבון לאדם.

מקור החיים המים ואף על-פי כן

המים הם אחד מיסודות החיים. יכול אדם לחיות בלי אוכל זמן רב, הוא רק ילך וְכוחו יֻתַּשׁ אך לא מהר ימות מרעב. לעומת זאת כשאין מים לשתות אין גם חיים. מִשֶּׁבִקֵּשׁ הקב"ה להשחית את הארץ (ו/יד) בחר לעשות זאת באמצעות המים בהצפת העולם והטבע בגשם וממעינות מים ובכך להמית כל חי בטביעה במים. ברם חכמים אומרים, כי הקב"ה החל בצורה מבוקרת להמטיר מטר שלמעשה נועד להשקות את האדמה ואת האדם. ומי לא מבקש מטר בעתו ומעינו מים חיים להחיות בהם נפש האדם וכל נפש חיה. מִשֶּׁרָאָה הקב"ה כי המטר היורד כהרגלו לא מדאיג את האנשים, החל מוריד גשם שהוא חזק בעצמתו מהמטר, משראה הקב:ה כי האנשים לא שעו גם לאזהרה זו, החל הגשם לרדת כגשם זלעפות ונפתחו ארובות השמים עד שהגשם היה למבול, שכסה את הארץ עד ראשי ההרים. גשמים אלה והמעיינות נותני חיים, הפעם הם נטלו חיים והקב"ה כִּלָּה בעצב את מעשי ידיו. אולם לאחר שהמטר ירד במדת הרחמים ולא שעו לקב"ה להיטיב דרכם, נהפך מעשהו למדת הדין. על זה נאמר: "לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכו כי אז אויביהם אכניע ועל צריהם אשית ידי". והנה אנו רואים כי האמצעי שמחיי הוא גם האמצעי שממית בני אדם. במציאות ימינו ניתן לכנות את האטום מצד אחד כמקור כוח חשוב ומצד שני ככוח הרסני בצורה שישים את העולמות חורבות..

שינוי בכונת הקב"ה להשחית את הארץ

פרשת נח מבשרת שינוי בעמדה הקב"ה, בשינוי מה שאמר בסוף פרשת בראשית: אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה. (בראשית ו/ז) ובסיומה של הפרשה בראשית נאמר כמעין הקדמה לבאות: "ונח מצא חן בעיני ה'". למעשה אמירה זו על נח נראית מנותקת ממה שנאמר בפסוק שקדם לה, לכן צריך לחזור לפרק ה' פסוקים כח, כט שם כבר דובר על נח ונאמר כך: לֶמֶךְ הוליד את נח שהוליד בנים ובנות. שם הבנים: שם חם ויפת, שמות הבנות לא נזכרו ולא מספרן. בהולד נח נאמר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ. זה רמז ראשון למה שעתיד להיות בזכות נח. בזכותו הקב"ה שִׁנָה את אמירתו: אמחה את האדם אשר בראתי ... וחזר בו ברצותו לחדש את האנושות אחרי המבול. רש"י בהתייחסו לנח אמר: מְנֹחַ נבנה העולם, יָנַח ממנו עִִצָּבוֹן ידינו. כי נח הוא שהכין המחרשה לזרוע את האדמה שהוציאה קוצים בקללת ה' את אדם: בְּעִצָּבוֹן תֹּכְלֶנָּה כל ימי חייך.(בראשית (ג/יז) .

ואומר רש"י עוד: מדוע הקב"ה הקדים את שם על פני יפת, למרות שיפת הוא הגדול (אישור לכך נמצא בהמשך בפרק י פסוק כא נאמר: וּּלְשֵׁם יֻלַּד גם הוא אֲבִי כל בני עבר אחי יפת הגדול. הקדים את שם על פני יפת כי, כי שֵׁם צדיק ואברהם יצא ממנו. לכן נאמר על נח: איש צדיק תמים היה בדורותיו (ו/מ) ואכן דעת חכמים היא: נח היה צדיק ממש ואמירת המלה "בדורותיו" אינה גורעת מצדקנותו. אלא שיש חכמים שסברו כי אילו היה נח בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. אלא שהקב"ה הוא שהקדים בדברו על נח כצדיק, לפני שפרט את תולדות בניו. זה מעיד על היותו נח צדיק ממש וגם בדורו של אברהם היה נחשב לצדיק. אם ניתן ללמוד מציון התואר צדיק שניתן לנח, עד כמה כוחו של צדיק יכול לעשות, אפילו לשנות גזרה שנגזרה ע"י הקב"ה. כי הרי מיד לאחר זה אמר הקב"ה לנח: עשה לך תבת עצי גֹּפֶר (ו/יד) .. ובאת (לתיבה) אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך (ו/יח) מכאן שהקב"ה בקש לחדש קיומו של עולם, לאחר שישחית כל חי שהוא בראו. המבול יהיה אבל אך ורק כדי לסלק עושי חמס עושי עולה ועושי רע בעיני האלוהים. אחרי המבול הכל מתחדש. ואף יותר מזה, הקב"ה גזר על עצמו כי לא יביא עוד מבול על הארץ וכך נאמר: ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ (ט/יא).

אנו רואים כוחו של צדיק גם אברהם שעמד מול הקב"ה שביקש להחריב את סדום ועמורה על תושביהן כי רבה חטאתם כי כבדה מאד. אז קם אברהם ואמר לקב"ה: האף תספה צדיק עם רש? ....והיה כצדיק כרשע, חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט.(וירא חלק מפסיקים כג-כו פרק יח) אבל בסדום ועמורה לא נמצא אפילו צדיק אחד כנח שידחה את הגזרה.

אחרי המבול הכל חזר לאותו מסלול

החלה בריאה חדשה שנתוספה אחרי סיום המבול והייתה זקוקה לְבִרְכַּת אלוהים כדי שתתפתח, כאן חוזרת הברכה כמעט מלה במלה שבה ברך הקב"ה את אדם וחוה מיד לאחר בריאתם: פרו ורבו ומלאו את הארץ ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידיכם נתנו. כבר בשלב זה אחרי המבול נקבעו שבע מצוות המיחסות לבני נח שאחת מהן איסור שפיכות הדמים "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם". וגם את העונש הקולקטיבי שהקב"ה עצמו עשה שימוש בו במבול, אסר אותו כליל גם על עצמו וקבע את הכלל: איש בחטאו יומת.

והנה מה אנו רואים בימינו אלה כי, לא מצות האלוהים מקדשים אלא מצות מחמד נביא האיסלאם. שֶׁסִמְלוֹ שתי חרבות מלוכסנות זו על זו ואשר השימוש בהן לכריתת ראשים והריגת בני אדם מהוה קיום מצווה חשובה שצווה מחמד על מאמיניו לעשות זאת. הוא גם עשה זאת בעצמו ברוצחו במו ידיו את שבטי היהודים שחיו במדבר ערב ומתועד כי ביום אחד הרג 600 בני אדם, דוקא מאלה שנסמך אצלם על תורתם. תוך עוות מצוות יסוד, יצר כוח רצחני בדם קר ומי שהורג בן אדם הכופר בדת האיסלאם, נחשב כממלא מצות נביאו שכינו אותו מאמיניו רָסוּל אִלַּאה, דהיינו שליח אלוהים. מתברר כי המבול מחה את עושי החמס, אבל לא את החמס עצמו, מחה את הרוצחים אבל לא את הרצח עצמו. זה קיבל חיזוק בדת האיסלאם. בניגוד לשבעת מצוות בני נח. אפשר לאמר כי אחרי המבול הכל חזר לאותו מסלול/. אחרי אלפי שנים, נוסדה הנצרות ששמה את תורת ישראל כבסיס אבל שינתה את מהותה בסר אחר, שמחזיר את האלילות על-כנה. פסלים ומעמידה בשר ודם מקשר את האדם עם אלוהים. אחרי הנצרות הופיע האיסלאם שבחר לו אלוהים המתיר רצח של כל מי שאיננו מקבל את מחמד נביאו. ששם לו למטרה להשמיד את הנוצרים והיהודים שמסכנים את הבסיס לדת האיסלאם המעוותת שלו ואת העיקר לא תרצח, וקידש את הרצח והרוצח. התורה אסרה רצח כל יציר שנברא כיציר כפיו של האלוהים תהא דתו אשר תהא.

הַקַּנָּאוֹת וְהָחֵמָה מַפִּילִים אֵימָה
עוֹשִׂים הָאָדָם לְחַיָּה חֲסַר כְּלִמָּה
הוֹלֵך כְּשׂוּמָא בַּאֲפֵלָה וּמְעַוֵּת דִּין
דַּן אֶת זֻלָּתוֹ וְאוֹתוֹ אֵין מִי שֶׁיָדִין

הֲאִם שַׁבְנוּ אֶל הַחָמָס מִימֵי נֹחַ
הֲאִם סִבַּת הַמַּבּוּל נִתַּן לִשְׁכּוֹחַ
אֵיְך זֶה שֶׁהָרָשָע חוֹגֵג וּמַצְלִיחַ
וְהַמַבּוּל מִשְׁתָּהֶה וְאֵינֶנּוּ מַגִּיחַ
אָנוּ נָשִׂים מִבְטָחֶנוּ בָּאֵל וּבְחֵילוֹ
הוּא יַכֶּה הַרְשָעים וְהָרֶשַׁע כֻּלּוֹ
עוֹלָמָם יָמִיט וְעוֹלָמֶנוּ יַעֲמֹד עַל תִּלּוֹ