הפתגם הערבי, "על מילים אין משלמים מכס", מהווה כלי להטעיית מנהיגים זרים, כולל מזכירי מדינה מארה"ב.
ב-16 לאוקטובר אמר מזכיר המדינה,
ג'ון קרי: "שבתי מקהיר שם גייסו 5.4 מיליארד דולרים לשיקום עזה." אבל, הכסף לא גויס, אלא הובטח.
לעומת קרי המקבל את המלל הערבי כעובדה, מסמך של "מרכז המחקר בקונגרס" מצביע על הפער בין המלל לבין המעש של מנהיגי ערב: "הערבים מפזרים הבטחות לפלשתינים, אך מקיימים אותן חלקית ובאיחור.... מחבילת סיוע של 1.8 מיליארד דולרים ב-2008 צנח הסיוע הערבי ל-600 מיליון ב-2012...." לפי המסמך, מ-2008 הסיוע השנתי הממוצע מארה"ב הוא 400 מיליון דולרים, לעומת 260 מיליון ב-2013 מסעודיה, ו-50 מיליון מהאמירויות ו- 50 מיליון מכווית. בדצמבר 2012 אמר מזכ"ל
ה"ליגה הערבית": "במרץ 2012 התחייבו מדינות ערב לסיוע בסך 100 מיליון דולרים לחודש, אך עד עתה לא מומשה ההתחייבות."
בקבלת פנים במחלקת המדינה, לרגל
חג הקורבן המוסלמי, אמר קארי: "בכל פגישה שקיימתי לגיבוש קואליציה נגד דאעש הדגישו הערבים את הצורך לכונן שלום ישראלי-פלשתיני, מכיוון שהיעדרו מתסיס את הרחוב ומעודד התגייסות לדאעש. יש להבין את הקשר הזה...."
מחקר של פרופ' אפרים קארש, מייסד וראש "המכון לחקר המזה"ת והים התיכון" ב"קינגס קולג'" בלונדון, וחוקר בכיר ב"מרכז בגין-סאדאת", מאיר את הפער העמוק בין המלל והמעש של מנהיגי ערב בנושא הפלשתיני. המחקר מבהיר שלא כמו המלל הערבי, העניין הפלשתיני אינו בבת-עיני הערבים ולא שורש הסכסוך הערבי-ישראלי: "הפאן-ערביות אינה רואה בפלשתינים עם בזכות עצמו הזכאי למדינה משלו, אלא חלק בלתי-נפרד ממסגרת ערבית רחבה יותר.... לדברי מחמוד אל-זהאר מחמאס: 'בעבר לא הייתה קיימת מדינה פלשתינית עצמאית....' הפלישה הפאן-ערבית לישראל (ב-1948) הייתה חלק מהתגוששות בין כוחות אימפריאליסטים ערביים שהתחרו על השגת נתח נוסף משטח פלשתין, ולא מאבק על זכויות לאומיות של הפלשתינים. לפי המזכ"ל הראשון של "הליגה הערבית", עבד אל-רחמן עזאם, ירדן הייתה אמורה לקבל את גב ההר, מצרים את הנגב וסוריה את הגליל...."
מלחמת 1948/9 - כמו שאר המלחמות הערביות בישראל - לא פרצה עקב העניין הפלשתיני. לכן עירק, ירדן, מצרים וסוריה שכבשו את שומרון, יהודה, עזה וחאמה בגולן, לא העבירו אותם לפלשתינים. מדינות ערב אף לא התערבו במלחמות ישראל בטרור הפלשתיני מלבנון, יו"ש ועזה. הערבים מרעיפים על הפלשתינים מלל אך לא משאבים.
מאז שנות ה-50' ו-1966 כאשר ערפאת ומחמוד עבאס נמלטו ממצרים וסוריה עקב מעורבותם בטרור, רואים מנהיגי ערב בפלשתינים גורם חתרני ואלים. פרופ' קארש מדגיש את הרקע הבוגדני של אש"פ, תקיעת סכין בגב מארחיו הערביים, הצתת מלחמות אזרחים - הגורם לגירוש מאות אלפי פלשתינים מירדן (1970), לבנון (1970-76, 1983 ו-2007), כווית (1991), עירק (2003) וסוריה (2014). אף מדינה ערבית לא עמדה לצד הפלשתינים בעימותים אלו.
בניגוד לדברי קארי והמלל של מנהיגי ערב, שורשי הזעם ברחוב הערבי, היעדים של דאעש, התמריץ להתגייסות לדאעש, והקשיים בגיבוש קואליציה נגד דאעש נובעים מהזירה הגועשת הבין-ערבית, ולא מישראל, מדיניותה, הסכסוך הערבי-ישראלי והעניין הפלשתיני.
