|   15:07:40
דלג
עיתונאי   |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

איך נפסיק לפחד ונתחיל לעשות תחקירים עיתונאיים

מרוב ייעוץ משפטי והגנות לעיתונאי, אומר עיתונאי ותיק העוסק בתחום, יוצא שאפשר לארוז כמעט כל טריפה עיתונאית באריזה משפטית אפקטיבית. "אין כמעט בעיה לעשות כתבה שתהיה חסינה לגמרי מלשון הרע ותעביר את אותו מסר בדיוק"
23/10/2014  |     |   כתבות   |   ליברל   |   תגובות

אילנה דיין:
"המערכת הציבורית חשופה, ואתה רואה מיני תחקירים פופוליסטיים ודמגוגיים על קלקולים בביורוקרטיה. הרבה יותר קל להתנפל שם. מדאיגה אותי החסינות היחסית בשדה הפרטי"

עו"ד טלי ליבליך:
"אני לעולם לא שואלת מיהם המקורות. לי זה לא משנה מי האיש, משנה לי מה הובטח לו, מה מערכת היחסים של העיתונאי עם המקור"

דורון גלעזר:
"כששלום ירושלמי הגיע בשנות ה-90 ב'קול העיר' עם סיפור תלונה נגד קצב על הטרדה מינית, למרות שהיה ברור לנו שהסיפור נכון, התחקיר הזה נגנז. לפעמים אתה לא ישן בלילות"

ד"ר ישגב נקדימון:
"אם ההגנה של 'אמת בשעתה' תישלל מהעיתונאי, נהיה עדים לשינוי דרמטי בכל פרקטיקת העבודה של העיתונאי. האפקט המצנן עלול להיות מכה אנושה לעיתונות התחקירית"

   רשימות קודמות
  הנשיא והלקונה הפלילית
  "אני מתחרט על הרגע שנבחרתי להיות נשיא המדינה"
  סיפור בזיגזג

"העיתונאי מיקי רוזנטל והבמאי אילן עבודי יוצאים למסע המנסה לברר לראשונה באופן יסודי את יחסי ההון עם השלטון(...) המסע מתמקד באחים עופר ובניסיון להבין כיצד זורמים מיליארדים מהכיס הציבורי אליהם ואל יתר משפחות האלפיון העליון. במהלך הצילומים נתקל רוזנטל בקשיים שמערימה המשפחה ובאיומים שמאלצים אותו להכריע בין מצפונו העיתונאי, לבין הידיעה שהשלמת הסרט תפגע בהמשך הקריירה שלו". כך נכתב בתוכניית סינמטק תל אביב, מהדורת אוגוסט 2008. באותו חודש החליט רוזנטל, אז עיתונאי פעיל והיום חבר כנסת במפלגת העבודה, להקרין בסינמטקים את סרטו "שיטת השקשוקה", העוסק ביחסים בין קופת המדינה לקופתה של משפחת עופר. חברת yes, שמימנה חלקית את הפקת הסרט, הודיעה על נסיגתה מתמיכה בו, ובמקביל ויתרה על זכויותיה בסרט כגוף משדר. רוזנטל מצא עצמו עם בור תקציבי, וללא פלטפורמה לשדר בה את סרטו. זה שודר לבסוף בערוץ 1, תוך קבלת התנאי של נציגי עופר, שלאחריו ישודר סרט תגובה שלהם.

בכתבה נרחבת שפורסמה בגליון מאי של "ליברל", נסקרה תופעת תביעות ה-slapp, תביעות הפחדה. מערכת מסועפת ומשוכללת מאוד בארצות הברית, ובישראל מעט פחות. ועם זאת, כמות התחקירים ממשיכה לרדת, וגם עיתונאים שרוצים לבצע תחקיר, לא מכירים את הכלים והכללים המשפטיים במקרים רבים, בדרך אליו. גם לעובדה הזו, יש חלק ניכר במיעוט העבודה התחקירית בעיתונות.

האיומים בתביעת לשון הרע - אם אחרי תחקיר עיתונאי, או סתם טור דעה ביקורתי, מגיעים כעת בכמה שפות. למה להגביל את התביעה לעברית, ואת היקף הנזק שכביכול גרם הפרסום הדיבתי לתחומיה של ישראל. בכנס חרום שקיימו עיתונאים מכל כלי התקשורת, בסינמטק תל אביב בנובמבר 2011, נוכח שורת יוזמות חקיקה שקודמו בכנסת, ובראשן ההצעה להכפיל פי שישה את סכום הפיצוי ללא נזק בתביעות לשון הרע, מ-50 ל-300 אלף שקל, אמרה מגישת "עובדה" אילנה דיין: "המנדט שלנו הוא גם לספר מה קורה באימפריות של בעלי ההון. מכתבי האיום מגיעים היום באנגלית, כדי להראות את הכוח של אשפי האיומים". ל"ליברל" מספרת דיין: "מישהו אמר לי לאחרונה, 'אני אתבע אותך בחו"ל על עשרות מיליוני דולרים. גם אם תנצחו בסוף, אני אגרור אותך חמש שנים ועלויות הליטיגציה יהרסו אתכם'. זה משהו שאתה צריך לקחת בחשבון כי אנחנו עובדים בארגון".

לאורך שני העשורים בהם משודרת תוכנית התחקירים "עובדה", היו לה כמה וכמה מקרים של איומים משפטיים, כאלה שמומשו, וגם כאלה שנותרו בגדר איומים. מקרה מפורסם אחד, היה דחייה מתוקשרת של תחקיר אודות תאונה אווירית שכמעט אירעה ובה הייתה מעורבת חברת "ישראייר". התחקיר שודר לבסוף. מאידך-גיסא, נגד דיין ותוכניתה הוגשה תביעת לשון הרע בעקבות שידור תחקיר "פרשת וידוא ההריגה" בילדה הפלשתינית איימאן אל-המס. התובע, סרן ר' שהיה מפקד מוצב "גירית" בדרום רצועת עזה, זכה בתביעתו בבית המשפט המחוזי בירושלים, הפסיד בעליון בעקבות הערעור שהגישה דיין, והתיק כולו תלוי ועומד כעת בדיון נוסף בהרכב מורחב; אל פסק הדין בפרשה, שעשוי לחרוץ את גורלה של העיתונות החוקרת בישראל, נשוב בהמשך.

"ברור לגמרי שהיום הרבה יותר מסוכן ובעייתי לעשות תחקירים שנוגעים לשדה הפרטי, להבדיל מאלה שנוגעים לשדה הציבורי", אומרת דיין ל"ליברל", "בעיני זו בעיה גדולה. יש בקרב עיתונאים רבים חשש גדול להתעסק בכל מי שנמצא באזור חיוג אלי זהר, דורי קלגסבלד, ונבות תל-צור - השמות הם כמובן רק לשם ההדגמה. עורכי הדין שמייצגים את כוכבי התחקירים לא עושים כמובן שום דבר רע כשהם מייצגים את הלקוחות שלהם, אבל הווליום עולה בהתמדה. בעיה לא פחות גדולה, היא שדמם של הממסדים הציבוריים עלול להיות מופקר. פתאום אין בעיה לעשות תחקיר על השב"כ, חיל הים, משרד הפנים, מין גוף אמורפי ציבורי שאין לו פרקליט עתיר גייסות. המערכת הציבורית חשופה, ואתה רואה מיני תחקירים פופוליסטיים ודמגוגיים על קלקולים בביורוקרטיה. הרבה יותר קל להתנפל שם. מדאיגה אותי החסינות היחסית בשדה הפרטי".

הכר את היועץ המשפטי

עד כמה האווירה הפסימית מוצדקת? "אני לא חושב שהעיתונות התחקירית מתה", מאבחן ד"ר ישגב נקדימון, בעל משרד המתמחה בליטיגציה ודיני תקשורת, בין היתר היועץ המשפטי של חדשות ערוץ 2 ומייעץ גם ל"ליברל". "מההיכרות שלי את כלי התקשורת המרכזי שאני עובד איתו, חדשות ערוץ 2, כל חומר בעל עניין ציבורי שמצדיק בדיקה תחקירית, נבדק, ואם מה שנמצא הוא בר-שידור מבחינה משפטית, כך שניתן יהיה להגן עליו אחר כך, הוא משודר".

ש: מה פרקטיקת העבודה שלך כיועץ משפטי על תחקיר של חברת החדשות?

"אני בדרך כלל שמח להיות מעורב בתחקיר החל מהשלבים הראשונים ביותר שלו. כמו פרקליט מלווה בחקירת משטרה. בחדשות 2 יש מדיניות, שמערבים אותי בתחקירים המרכזיים מהשלבים הראשונים, כדי שהתחקירנים לא יימנעו מדברים שצריכים לעשות ושיוותרו על דברים שלא צריכים לעשות. אני מנחה אותם מה הדברים החשובים להגנה מבחינתי, אם הדבר יגיע לבחינה משפטית, מכוון אותם לנקודות יותר חלשות או טעונות חיזוק, ומלווה את העבודה כדי שבמוצר הסופי תהיה חשיפה לסיכון מועטה ככל שניתן".

את סוגי הראיות שמעלים התחקירנים בחכותיהם, מחלק נקדימון לשלושה סוגים. "אני כיועץ משפטי רוצה כמה שיותר ראיות ישירות וקבילות לכך שהטענה היא נכונה. לראות מסמכים וצילומים, לשמוע הקלטות, זה החלום של היועץ המשפטי. אני מכוון את הצוות להביא לי כמה שיותר דברים כאלה. אם אין לי את זה, אני פונה למעגל השני - כמה שיותר מקורות, שיהיו בלתי תלויים זה בזה, שאפשר יהיה להצליב בין המקורות השונים, מידת המהימנות שלהם. אם אומר לי את זה מקור מהימן, זה לא כמו עובר אורח. אם אומר לי את זה איש ציבור, זה נותן יותר משקל ומחזק. המעגל השלישי הוא לעתים לא פחות טוב מהראשון, והוא התגובה של מושא התחקיר. יש לנו מצבים שאנחנו לא בטוחים בדברים מסוימים, ומושא התחקיר בא ומאשר אותם, ואז בוודאי שיקשה עליו אחר כך בהליך המשפטי לטעון שהוא נפגע מדיבה חמורה ושקרית. היו מקרים, שאמנם לא כל התחקיר היה מבוסס על התגובה, אבל שמושא התחקיר שם לנו את הפלומבה על דברים שלא היינו בטוחים בהם".

עו"ד טלי ליבליך, שותפה במשרד ליבליך-מוזר המתמחה בדיני תקשורת ומייצג בין היתר את הארץ וידיעות אחרונות, מעדיפה את גישת הבלש. מתחילים בקצה חוט, מתחילים למשוך וכשמגיעים למקור חסוי נותנים לעיתונאי את הספייס שלו. "אם יש לך קצה חוט כלשהו, אתה מגיע אליי, פורש את מה שיש לך, וביחד חושבים איך אפשר להמשיך מכאן. אני לעולם לא שואלת מיהם המקורות. לי זה לא משנה מי האיש, משנה לי מה הובטח לו, מה מערכת היחסים של העיתונאי עם המקור. הזהות של המקור לא רלוונטית, אלא אם מדובר למשל באדם שהורשע בעדות שקר. לכן אני לא רוצה לדעת ולא שואלת, אלא אם העיתונאי מספר לי כמובן".

בהמשך הדרך, אומרת ליבליך, היא נוקטת גישה מקסימליסטית, שלא בהכרח פופולרית אצל עורכי דין בתחום שלה, במטרה לאפשר לעיתונאי לפרסם כמה שיותר, עד גבול האפשר. "יש קליינטים שאומרים לי, 'אני לא רוצה לקחת סיכונים בכלל, תנקי לי את הכל'. כי היום תביעות נהפכו לסוג של חרב, זה קיים בצנרת. אם אתה מפחד שיגישו נגדך תביעה על מיליונים, ובית המשפט יקבל את התביעה, ועלול לקבוע אפילו כמה מאות אלפים, אז השיקול הכספי נכנס לתמונה. כלי התקשורת היום הם עניים, אין כיסים עמוקים. אז השיקול הכספי קיים, אבל הוא לא רלוונטי לתהליך שצריך לעשות. אם יש לך מידע שיש בו עניין ציבורי - אתה מפרסם אותו, בגדול, במגבלות המותרות. ככה עובדים כלי התקשורת שאני עובדת איתם".

"בנושא המקורות", אומר עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", "לא הייתי סומך על שיקול דעתו של הכתב, חייב להיות מנגנון מערכתי של בחינת טיב מקורות. צריך לבנות מנגנון דיסקרטי, מצומצם ככל האפשר, שיאפשר להעריך נכונה את טיב המידע שמביא המקור. כמובן שעדיף שיישב עורך דין במערכת, שזה תחום התמחותו, שייתן את הבקרות הפנימיות הראשוניות".

הכתבה המלאה מתפרסמת במגזין "ליברל". לרישום לקבלת גליון היכרות חינם
תאריך:  23/10/2014   |   עודכן:  23/10/2014
יובל יועז
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
איך נפסיק לפחד ונתחיל לעשות תחקירים עיתונאיים
תגובות  [ 2 ] מוצגות   [ 2 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
ירון זכאי 1
23/10/14 23:28
2
אהוד פרלסמן
24/10/14 12:46
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
התכונה המוכרת מכבר, קנאת סופרים, מסכמת למעשה, בין היתר, מאבקים יצריים במרחב בו מתקיים לוז יצירה וחקר תבל ומלואה. המושג "סופרים" במקרה המיוחד הזה, כוונתו לאנשי רוח העוסקים ביצירה, במחקר ובהמצאה. כלומר, כל מי שמוסיף מרוחו נגיעה במכלול השינויים בתבל, נמנה עם אלה שגם מכירים את התופעה הברוכה של קנאת סופרים. רווח גדול בצידה, גם כשהיא באה לפגוע, להקטין ואף להקהות במכוון מחסדי כישרונותיהם של אחרים. מי שנפגע מקנאת חבריו במשך שנים לא מעטות שלא בצדק, היה הצייר הנחשב ראובן רובין התל אביבי שהחודש מציינים 40 שנה למותו.
23/10/2014  |  עמוס אריכא  |   כתבות
מה יש לנו בהצגה? אח ושתי אחיותיו, וניה וסוניה שגרים בבית שאחותם, השחקנית המצליחה מאשה, שנושאת בעולו הכספי. וניה וסוניה חיים בשעמום טוטאלי כמו כל גיבוריו הכפריים של צ'כוב. עמם גם המשרתת קסנדרה, בעלת יכולת ניבוי, כמו קסנדרה המיתולוגית, דמות לא צ'כובית, שתיקי דיין נוסכת בה חיים ועסיסיות, וגורמת לקהל לצחוק ולהפיג את אוירת היאוש בבית. מאשה, שמגיעה לבית הכפרי רק כדי להשתתף במסיבת תחפושות של ידוענים אצל השכנים, היא דמות נפוחה בחשיבות עצמית, אנוכית וקנטרנית. ענת וקסמן עושה אותה בשלמות עד כדי הצלחה לעצבן אותנו ואת אחיה ואחותה.
23/10/2014  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
והפעם על מזל החודש .....מזל עקרב
23/10/2014  |  צילה שיר-אל  |   כתבות
ברחבת בית הארחה בקיבוץ ניר דוד ובמדשאות הסמוכות לו נערך במשך יומיים (20-21 באוקטובר) כנס בינלאומי לשיקום נהר ירדן דרומי, בהשתתפות מאות איש. עלותו: מאות אלפי שקלים. יש אף המעריכים את עלותו הכוללת בקרוב ל-2 מיליון שקלים. אחרים בפחות. מה שברור שעלות הכנס מסתכמת במאות אלפי שקלים רבים וחשוב להדגיש מדובר בכסף ציבורי, כסף שלנו.
23/10/2014  |  אלי אלון  |   כתבות
בלב תל אביב פועלת כבר למעלה משנה מסעדה המתיימרת להיות בית-אוכל בווארי, ראשון מסוגו בארץ הקודש. ואומנם "ביירן" (רחוב פרישמן 22-פינת רחוב סירקין) היא בית-יוצר קולינרי, יוצא דופן בארץ, פרי-יוזמתו של שף ישראלי צעיר שהתמחה במשך שנים אחדות בגסטרונומיה של מינכן ושגמר אומר לייצג אותה, לראשונה, גם כאן בארץ, כשאת ההשראה הקולינרית שלו קיבל, מן הסתם, מן ה"ביר-גארטן" הבווארי.
23/10/2014  |  ראובן לייב  |   כתבות
לאן נעלם דוד לוי?  /  עמנואל רוזן
מלחמת העולמות של תנועת ש"ס  /  שלום ירושלמי
המסע של נפתלי בנט לצמרת  /  רונית ורדי
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
דן מרגלית
דן מרגלית
היועצת המשפטית קרעה הלילה את מסכת הצביעות והרמייה והשטיקים והטריקים של בנימין נתניהו ושריו ובעיקר החרדים שבהם    בהרב-מיארי אמרה למאיר פרוש ולמגעילים שעימו כי צריך להגן על האומה ולה...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il