בשפתנו קוראים לזה 'תקינות פוליטית', ובכל זאת מרבים אצלנו להשתמש דווקא בלעז: 'פוליטיקלי קורקט'. זאת ההגדרה היותר מוצלחת שמאפשרת מפלט ממהמורות מיותרות ותירוץ מתקבל על הדעת להימנע מאמירות מזיקות שחכם לא יהין להתקרב אליהן. וכבר אמרו חכמים שאיש עדיין לא הצטער על מה שלא אמר.
שר הביטחון משה (בוגי) יעלון משתדל בדרך כלל להיות אמיתי וכן, ולהתבטא כאדם שתוכו כברו, והרי החבר'ה במחוזותינו אוהבים כאשר מדברים 'דוגרי' ולא מתקשקשים סחור-סחור! המלחמה האחרונה, הקרויה 'מבצע צוק איתן', העלתה את שר הביטחון על מוקד התקשורת, והאיש השקט הזה בדרך כלל, מצא עצמו כמטרה לחיצי לעג ותוכחה על כישלון (כביכול) בניהולו את המערכה, בעיקר בהקשר למנהרות ולעובדה שלא פיקד על צה"ל למחות כליל מעל פני האדמה את החמאס בעזה. כל עוד הריקושטים התייחסו לנושא הצבאי עליו הוא מופקד, תגובתו ה'דוגרית' הייתה הולמת. כאן אין צורך במלל דיפלומטי. שר הביטחון יכול היה להחליט על מה להשיב למתקיפיו בתקשורת ועל מה לנצור את לשונו, ואכן כך עשה כמיטב יכולתו.
בהיותו שותף להתחבטויות עם ראש הממשלה ולשיקולים שעל פיהם נוהלה המלחמה, ידע לשמור על מוצא פיו מתוך אחריות לאומית והשכיל להבליג על העלבונות. דווקא במישור הדיפלומטי נפל בפח ולא נצר את לשונו.
כל עוד השטח היה פרוץ לעיתונאים, לפרשנים ולפוליטיקאים מהאופוזיציה ולדעת הקהל בכיכרות - ניחא. הללו אינם נושאים באחריות לאומית כלשהי. אם תוכח איוולתם - ישתתקו עד שזכרון הציבור יתעמעם. ובאם תוכח צדקתם - יזכו לתהילה לוקאלית קצרת מועד שעליה יתרפקו עד אין קץ.
עזרת ה'תקינות הפוליטית' ולהבדיל, האחריות הלאומית נופלת אך ורק על הקודקודים ולכן את מחיר הצהרותיהם מדינת ישראל כולה משלמת. כאן באה לעזרתם ה'תקינות הפוליטית'. בוגי יעלון שכח להשתמש בה והעז לתת ביטוי פומבי לרחשי ליבם של ישראלים רבים כשאמר את דעתו ה'דוגרית' על
ג'ון קרי ושאיפותיו לזכות בפרס נובל על חשבון ביטחון מדינת ישראל ואף העז להציע לו הצעות מלומדות.
כל העולם כבר יודע עכשיו שאובמה וקרי הם על תקן ברווזים צולעים, אך בפועל עדיין פגיעתם יכולה להיות אנושה. קרי והבוס שלו לא שוכחים כל כך מהר מה אומרים עליהם בישראל והם רק מחכים לשעת כושר להתנקם. עכשיו, כשניסה יעלון להתקבל לשיחה בבית הלבן לשיחות שכנוע למען מדינת ישראל, נסגרו בפניו הדלתות בתירוצים ילדותיים. גם הדוברת של קרי מתייחסת במצוות הבוס שלה באופן מגוחך לכל הגיג שיוצא מפי שרי ממשלת ישראל כאילו היה זה גן ילדים והגננת בבית הלבן קוראת לסדר את הקשקשנים המזיקים.
ככה זה כאשר שר ביטחון התעלם מחוקי ה'פוליטיקלי קורקט' של הדיפלומטיה בה מותר לשחרר למיקרופונים הצהרות מנומסות שאפשר להבין מתוכן דבר והיפוכו, אבל מאחורי הקלעים סוגרים דברים בחשאי. חבל. היה עליו ללמוד שיעור חשוב בנושא הזה מראש הממשלה נתניהו המדינאי.
ג'ון קרי הנודניק, שרק לפני חודשים ספורים כפה עצמו על נתניהו בכל שני וחמישי, בכל מזג אוויר ובכל שעה שהיא, צץ מכל מקום, לא הירפה ולא איפשר לראש הממשלה לנשום. קרי ה"אובססיבי" הפעיל את כל המאמצים האפשריים ללחוץ עליו מכל כיוון שהוא ואף השתמש בערוץ 2 כדי להזהיר את אזרחי מדינת ישראל מאינתיפאדה, תוך איומים שאבו מאזן והבית הלבן מחכים לנתניהו שיחליט אם הוא רוצה בשלום. לקול צהלתם של מפלגות האופוזיציה ושופרי השמאל המתוסכלים. כל האמצעים היו כשרים להשיג את מטרתו.
נשיקות וחיבוקים ללבני אובמה וקרי לא היססו להשתמש בכל האמצעים. בצר להם, כשנואשו מנתניהו, תלו תקוותם בציפי לבני. חיבקו ונישקו את המדינאית המהוללה וקשרו לה כתרים בפומבי כדי להוכיח לנתניהו במי באמת חפצים נשיא ארה"ב ושר החוץ שלו.
לבושתה, ציפי באמת האמינה שהיא כזאת מוכשרת להביא "שלום" והפריחה סביבה הבעות פנים של "אני ואפסי עוד". עכשיו הסקרים בציבור מבהירים לה שמשקלה הסגולי הפופוליסטי נתון בסכנת התאדות - אלא שזה פרט קטן וחסר חשיבות מבחינת המשחק הפוליטי הלוקאלי, אבל באשר ליחסי ישראל עם הבית הלבן, המצב כבר מעורר דאגה.
נתניהו הוכיח עוצמה, חוכמה, זהירות מדינאית ושיקול דעת ראויים להערכה. גם הוא קרא ב'ניו-יורק טיימס' את מאמריו של תומאס פרידמן, הסנשו-פנשו של אובמה. גם לאוזניו הגיעו העלבונות שהוטחו בו בבית הלבן, כגון: 'קוץ בתחת' ועוד כמה הערות בוטות מהסוג הזה. יש להניח שגם לו נמאסו לחציו של קרי, אך הוא הצליח לבלוע את רוקו, לחרוק שן, להתעלות מעל ההערות הפוגעניות הללו ובלשון דיפלומטית של 'פוליטיקלי קורקט' חייך והחמיא לקרי על "דבקותו למען השלום".
שר הביטחון, נצור לשונך נתניהו הדיפלומט השקול מחל על כבודו למען מדינת ישראל. את דעותיו שמר לעצמו כשחקן פוקר מוכשר, ובנאומיו המזהירים כבר הוכיח לעולם המשתאה עד כמה טועים כל אלה הלוחצים על מדינת ישראל להתגמש, לוותר ולהתכופף. שכן, אם לא ייחסם הסכר הזה בעזרת מדינות אחראיות שיגנו על ישראל, קיימת הסכנה על כל העולם המערבי שישלם ביחד איתנו את מחיר הסחף, וראוי שישפוט העולם השפוי היכן מצויה התבונה.
ג'ון קרי וברק חוסיין אובמה כבר על תקן של ברווזים צולעים בממשל האמריקני, אך עדיין כוחם רב להתנקם במי שעלב בהם, ומבחינתם לעזאזל מה שיהיה גורלה של מדינת ישראל, שהרי כבר אין להם צורך להתחנף לקולות היהודים.
לאור הסקרים שאינם מעידים על ערעור מעמדו של נתניהו, יש להניח ששר הביטחון עשוי למצוא עצמו קורבן לאמירותיו. בניסיון לשקם את היחסים עם הבית הלבן לטובת מדינת ישראל, ייאלץ כנראה בוגי יעלון לפנות את מקומו לשר הביטחון הבא שיעסוק אך ורק בנושא שעליו מופקד משרדו, כזה שישכיל לנצור את לשונו בתקשורת. שהרי את הדיפלומטיה יש להשאיר לטיפול הדיפלומטים, כאלה שיודעים היטב את סכנת היוהרה ואת טיבה של 'תקינות פוליטית'.
