סערה בכוס מים. כך ניתן להגדיר את הוויכוח בין ראש הממשלה לבין השר
סילבן שלום בנושא החינוך הטכנולוגי. מבלי להיות חשוד מרכזי באהדה יתרה לראש הממשלה, אודה שהפעם הוא צודק ועוד איך.
סילבן שלום,
עמיר פרץ ומאיר כהן עסוקים בעתיד האלקטורט שלהם ולא ממש בעתיד הילדים. לא אתבייש לומר שגם קורטוב של עדתיות בלתי נחוצה בעליל מתבל את התייחסותם של הלה לנושא הבאמת כואב והגורלי עבור ישראל. חיסולו המוחלט, כמעט, של החינוך הטכנולוגי לפני כשני עשורים הוא בכייה לדורות. משיקולים זרים לחלוטין, ללא מחשבה מעמיקה, ללא חזון, החליטו הקברניטים למחוק את החינוך הטכנולוגי ולבנות פסל חדש, ממש עגל זהב, הלא הוא "בגרות לכל".
אין דוגמאות רבות של החלטות כה אוויליות במערכת החינוך כמו חיסול החינוך הטכנולוגי. אם מערכת החינוך כיום נראית כפי שהיא נראית, אין ספק שאחת הסיבות המרכזיות היא צמצום דרסטי של החינוך הטכנולוגי אשר הביא לאמללת עשרות אלפי בוגרים אשר סיימו את לימודיהם ויצאו בידיים ריקות, קרחים מכאן ומכאן.
מאז הנהגת התוכנית המטופשת של בגרות לכל על-ידי שרי חינוך שונים, המערכת נכנסה לטרוף מוחלט. החינוך הטכנולוגי צומצם פלאים, נוסדו כיתות מיוחדות בעלתו שמות מפוצצים אך בלתי יעילות כלל, הוקמו מנגנונים מסייעים העולים מיליונים רבים מבלי שהם קידמו, כהוא זה את המערכת, ולמרות הכל, ישראל נמצאת במקום מאוד מכובד בתחתית רשימת מדינות ה-
OECD.
אין זו קביעה דטרמיניסטית לומר שלא כל התלמידים רוצים או מסוגלים להתמודד עם מערכת מאוד תובענית של לימודים. אין בכך כדי להפלות, כדי להדיר רגלי תלמידים ממסלולי לימוד המובלים תעודת בגרות מלאה. כפי שלא כל אחד מסוגל להגיע או רוצה להגיע להיות טייס או מהנדס או מכונאי או ספר, כך בלתי אפשרי לצפות שכל תלמידי ישראל יזכו בתעודת בגרות עיונית. זו שטות, זו אוטופיה. אין מקום בעולם שבו כל התלמידים מגיעים לאותם הישגים. רק בישראל מנסים להמציא את הגלגל מחדש.
שנית, ראוי היה לכל ידעו ישנם מסלולים טכנולוגיים מאוד יוקרתיים ומאוד קשים. לימודי מחשבים, לימודי אלקטרוניקה, לימודי צילום וכד' קשים למדי. הם גם אינם פחות מכבדים ממסלול עיוני.
רבים מבין התלמידים הלומדים בכיתות מב"ר או אומ"ץ או טו"ב או מיני שמות נוספים מסיימים את לימודיהם או עם תעודת בגרות שאינה מספקת כדי ללמוד באוניברסיטאות או מכללות פרטיות, או שהם מסיימים כשבידם תעודת בגרות חלקית, כלומר ללא תעודת בגרות. הם אומללים כי לאחר 12 שנות לימוד הם יוצאים ללא כלום.
החינוך הטכנולוגי הציל תלמידים רבים ואפשר להם ללמוד מקצוע המכבד אותם. אין פחיתות כבוד בלהיות פחח או רתך. ההפך הוא הנכון. ללא מקצוע המצב הרבה יותר גרוע. ללא שום תעודה ביד, ללא מקצוע, החיים קשים שבעתיים. אלה אשר למדו מכונאות לסוגיה מצאו עבודה הרבה יותר מהר מאשר אחרים. אני מכיר רבים כאלה המקיימים את משפחותיהם בכבוד, ברווחה, וללא תחושות קיפוח.
הצבא זקוק לבעלי כישורים טכנולוגיים לא רק ביחידה 8200 אלא גם בתחומים אחרים, החל ממכונאי טנקים, חשמלאים, ומה לא. אלה המשיכו ללמוד במכללה בכיתות י"ג או י"ד נקלטו בצבא בתפקידים משמעותיים. רק מי שרוצה לעשות הון פוליטי מתנגד להחייאתם של בתי הספר הטכנולוגיים. ראו נא מה קורה במכללות המכשירות בעלי מקצוע כל התחומים. הפריחה גדולה מאוד. מובטלים מופנים ללמוד מקצועות מבוקשים כדי להשתלב בעבודה. מה רע בכך? מפעלי ישקר שהוקמו על-ידי סטף וורטהימר, מעסיקים אלפי עובדים מקצועיים המפרנסים בכבוד את משפחותיהם. העבודה במפעלים מסוג זה אינה עבודה "שחורה", פיזית אלא עבודה באמצעות מכונות משוכללות הדורשות בהחלט הכשרה ראויה.
כל מי שמכיר את המצב במדינות אירופה המערבית יודע שכל עובד חיים להיות בעל תעודה מקצועית. מלצר חיים ללמוד בבית ספר מיוחד. מוכרים בסופרים גם הם חייבים ללמוד היטב את מקצועם. הם אינם מתביישים ואינם בוכים.
לפני מספר חודשים ביקרתי בפינלנד. נחשפתי למערכת החינוך הטובה ביותר באירופה, לפחות. לא כל התלמידים מגיעים לאוניברסיטאות. רבים מופנים ללמוד מקצועות טכנולוגיים או מקצועות הקשורים במתן שירותים. הם מרוצים, הם חיים טוב, הם מסוגלים להגשים את מטרותיהם בחיים. לפני שנים רבות הזדמן לי לבקר במפעל העוסק ביצור מכשירי צילום למיניהם. לידו הוקם בית ספר תיכון המכין את הקאדר של העובדים לעתיד. היה זה בית ספר למופת, מצויד במיטב הטכנולוגיה באותן השנים. לא היה נהי, לא בכיינות.
והעיקר, לא היו פוליטיקאים מן הסוג המוכר לנו כל-כך המבקשים להנציח את הנחשלות למטרות אלקטורליות.
