יום אחרי הקללות מוושינגטון נפתחו מהדורות החדשות המרכזיות בראיונות:
שמעון פרס ואבו מאזן בתפקיד הסירנות המפתות את אודיסאוס ומלחיו למצוא אצלן מעט שלווה מסערות הים (ועל הדרך להיטרף חיים). "עשו שלום", אמרו השניים, "אל תפחדו". מה שתגידו. מין פרפטום מובילה, הדיבור החלול הקבוע על שלום מול מציאות המכחישה את ההימור השאנן פעם אחר פעם בעשורים האחרונים.
זכור לשמצה הביטוי "פחדני השלום" שהוצמד לאלה שראו בבהירות את הסכנות שבהסכמי הדמים באוסלו. זכורים הלעג שהופנה כלפי המזהירים מפני טילים על אשדוד; הדמוניזציה שנעשתה בתקשורת כלפי המצביעים על הכשלים באופוריית השלום; הפמפום של הז'רגון האורווליאני, שלפיו כונו נרצחי הטרור "קורבנות השלום".
אנחנו זוכרים את התמיכה וההבטחות של ארה"ב ביחס לצעדים שישראל ביצעה במסגרת "תהליך השלום", האבחנות הברורות שהשלום רק יגדיל את הביטחון שלנו, ושאחרי הנסיגה מעזה הביטחון יתחזק. נגמרו המשחקים. הגענו לגבול המסוכן שממנו אי-אפשר יותר לתקן. עכשיו ממשל אובמה מדבר על "פחדנות" מצד נתניהו. זה הממשל שבשש השנים האחרונות עשה את כל השגיאות האפשריות בניהול עימותים בעולם. אין קונפליקט בעולם שלא החריף בשל מדיניות אובמה.
רוסיה כובשת חלקים מאוקראינה ובעצם חזרה לימי המלחמה הקרה, אירן מקבלת לגיטימציה בטרקליני אירופה, בסוריה נהרגים מאות אלפים, ארגון המדינה האיסלאמית כובש שטחים עצומים ומביא לתסיסה איסלאמיסטית בעולם, אלפי נוצרים נטבחים בידי מוסלמים ונאלצים להמיר דתם בעוד מאות אלפים מהם בורחים; מצרים לאחר הפיכה שנייה נלחמת בטרור בסיני, אפריקה כורעת תחת מלחמות אזרחים וטרור (איסלאמי, אם תהיתם), אירופה אובדת עצות מול הכיבוש הזוחל של עריה בידי האיסלאם ומתנדבי דאעש שחוזרים לרחובותיה; ו
קוריאה הצפונית, תימן, לבנון ועוד - חזות עולמית קשה ביותר. ואכן, ממשל אובמה זועם וקוצף ורותח. על מה? על בניית בתים בירושלים. זה הרי שורש המהומה העולמית: יהודים הבונים בתים בבירתם. פארסה, אמרנו?
כמה נמוך אפשר לרדת עם ניבולי הפה כלפי ראש ממשלת ישראל? כמה טיפשות יש במחשבה שהלחץ עשוי לדחוף את נתניהו לוותר על עקרונות קיום בסיסיים? כמה אווילות במחשבה שפמפום הלחץ האמריקני והעלבונות שהטיח הממשל (באיזו הנאה ציטטו אותם כמה גופי תקשורת) יביא לירידת התמיכה בנתניהו?
נאמר אחת ולתמיד את מה שרוב הציבור חושב, גם אם התקשורת והשמאל המידלדל מתעקשים אחרת: אין ולא יהיה הסדר שלום בלי ירושלים בריבונות ישראלית מלאה. עדיפה ירושלים על פני שלום האשליות שפרס וחבריו מכרו לנו. אין ציונות בלי ציון.
