גם אחרי 20 ביקורים בירושלים וברמאללה, המזכיר האמריקני
ג'ון קרי עדיין לא הבין את הבעיות של האזור, ובוודאות אין לו פתרון לסכסוך. יש לו רצון טוב, יש לו התמדה, אבל שלא תהיה אי-הבנת הנקרא - לא טובת ישראל ולא טובת הפלשתינים, עומדות בראש מעייניו, אלא הרצון העז להביא להישג כלשהו בכל מחיר לאובמה המקרטע ולכבוד של עצמו. אפשר להגדיר זאת גם כפגיעה בכבוד ובכושרו להכריח הצדדים להסדר ולמיצוי האפשרות בנייר עמדה חתום על-ידי הצדדים, שיוכל לנפנף בו בפני העולם ובפני אובמה.
הכישלון של ממשל ארה"ב בעירק, באפגניסטן ובסוריה, העימות עם פוטין בחצי האי קרים וצפון אוקראינה, רק מגבירים את הרצון מחד-גיסא והכישלון מאידך-גיסא להסדר מינימלי במזרח התיכון ובירושלים.
באחד מנאומיו האחרונים, אמר המזכיר קרי, כי כל בנייה, כל בית נוסף ביו"ש מכביד ומקשה על ההסדר. את העיקרון הזה הבינו המתנחלים מזמן, ומכאן ההתלהבות שלהם להמשך הבנייה וההתרחבות, שהרי ככל שירבו בבנייה, כך ירבו התושבים, וככל שירבו התושבים, כך לא יהיה ניתן לפנותם.
החולמים בהקיץ
כל התומכים וכל המובילים את הרצון להמשך הדיונים עם אבו-מאזן, בשלב זה של האירועים באזור, חיים בפלנטה אחרת. המנהיגות הפלשתינית רוצה בהסדר/הסכם שישראל לא תוכל להציע ובעיקר לא תוכל להסכים.
הדרישות הפלשתיניות יוצאות מהנחה שגויה של נסיגה לקווי 67', הורדת התנחלויות, רצף קרקעי בלתי מוגבל ושליטה מלאה בכל יו"ש, כולל קו בקעת הירדן, כולל שליטה על הנקודות האסטרטגיות לביטחון ישראל.
השאיפות הסמויות: לדחוק את ישראל לגבולות 48', לפזר את היהודים חזרה בפזורה העולמית, ולבסוף למחוק את מדינת ישראל.
החליפות האיסלאמית
רק לפני ימים אחדים התבטא אחד ממנהיגי חמאס בעזה, ד"ר מחמוד א-זהאר, בזו הלשון: "נקים חליפות איסלאמית בפלשתין הכבושה"; כמו-כן הוסיף כי השתלטות חמאס על יהודה ושומרון תאפשר השמדת ישראל (
ישראל היום מיום 7.10.14).
בין מנהיגי השמאל רווחת הדעה מזה שנים, שפתרון של הסדר תוך פשרות כואבות, כמו נסיגה לגבולות 67', יפתור את בעיית הסכסוך ואז נהפוך את האזור בנוסח החזון של פרס ל"מזרח תיכון חדש".
החזון של אבו-מאזן ושל הנייה הוא אכן ל"מזרח תיכון חדש" אבל בלי מדינת ישראל. מכחיש השואה, אבו-מאזן (עבודת הדוקטורט שלו במוסקבה התפרסמה עכשיו, באתרים הפלשתינים) קובע, שההנהגה הציונית, ההנהגה של הישוב העברי בראשות בן-גוריון, שיתפו פעולה עם נאצים ורצו בהשמדה המונית, כדי ליצור בסיס לטענה של הקמת מדינת יהודים.
מי שעוקב אחר הוויכוחים בתוך הציבור הישראלי וקורא את המאמרים או הראיונות עם
עמוס עוז, עלול להגיע למסקנה שכל ישיבתנו כאן בארץ ישראל, הייתה טעות היסטורית או טעות של הציונות המעשית. הפלשתינים קוראים, מתפעלים ומנסים ליישם זאת במציאות.
אופציית אוגנדה
לאור עמדת כמה ממנהיגי או משיחי השמאל, כדאי לחשוב מחדש על האופציה של אוגנדה ולזכור שמנהיג אירן
אחמדינג'אד הרשע, כבר הציע להעביר את כולם לקנדה. כלומר, יש פתרון לבעיה היהודית - על-פי חמאס.
לסיכום: הפלשתינים לא רוצים בהסדר/הסכם. אבו-מאזן, כמו ערפאת, מפחד מהסכם, חמאס מתנגד נמרצות, ורק אצלנו יש לחץ פנימי למהלך מדיני, להתניע מהלך, לאופק מדיני, להוציא את העגלה מהבוץ. בקיצור, לטחון מים ולספק ל
ציפי לבני ג'וב לכל החיים - לנסות לרכך את אבו-מאזן.
הערות והרהורים בענייני דיומא
1. במדינה דמוקרטית ריבונית, בה פועלות שלוש רשויות, לא יכול להיות מצב בו בג"ץ גובר על הכנסת שהיא הרשות המחוקקת. תפקיד בג"ץ - לאזן בין הרשויות, לא לגבור עליהן ולא לסתור אותן.
2. זכותה של מדינה להגן על עצמה, מבחוץ ומבפנים.
3. בעיית הפליטים היא בעיה של הגנה מבחוץ ומבפנים.
4. דמוקרטיה מתגוננת רשאית וחייבת להגביל זכויות כדי לשמור על עצמאותה וביטחונה.
5. המקרה של ח"כ זועבי - יש לשלול את אזרחותה ולשלוח אותה לקטר ל
עזמי בשארה או לעזה, לפי בחירתה, עם המשט הבא.
6. בג"ץ אינו מחוקק על. בג"ץ הוא מבקר על - על יתרונותיו וחסרונותיו, והוא שני בהיררכיה לכנסת ולא מעליה.
