בפרשת השבוע אנו נפגשים בסיפור החרבתה של סדום. על מה ולמה? "ויאמר ד': זעקת סדום ועמורה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאוד" [בראשית י"ח, כ']. אם נעיין במבנה הפסוק נגלה, שהפסוק קשה מאוד! זעקת סדום וחטאתם מקבילות בפסוק זה, והדבר תמוה מאוד, שהרי זעקה יכולה להתפרש גם כתפילה בהרבה מקומות וכלל לא ברור שמדובר בחטא.

בפשט הפסוקים איננו מוצאים את התשובה לשאלה: מה בדיוק הבעיה של אנשי סדום? מה חטאם? כבר בפעם הראשונה שהעיר סדום עולה על במת ההיסטוריה [בראשית י"ג, י"ג] אנו קוראים: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד". וגם כאן אין פירוט - במה הייתה חטאתם? במה הם כל כך רעים?

מי שמתחיל להאיר את עינינו בהבנת העניין הוא יחזקאל הנביא [ט"ז, מ"ט]: "הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה, ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני, ואסיר אתהן כאשר ראיתי". כלומר, היו בסדום אנשים מאוד שבעים, והיו אנשים מאוד רעבים, ובכל זאת השבעים ישבו בשקט, ולא דאגו זה לזה.

כיוון דומה ניתן ללמוד גם מהאגדה שמופיעה במסכת סנהדרין [ק"ט, ע"ב] על אותה ריבה שהוציאה לחם לעני שגווע ברעב בתוך כד (על-מנת שלא יגלו אותה), התגלה הדבר והרגו אותה במיתה משונה (מרחו את בשרה בדבש והעלוה לגג עד שאכלוה הדבורים).

גם המשנה במסכת אבות "האומר: שלי שלי ושלך שלך, זו מידה בינונית. ויש אומרים: זו מידת סדום", מסייעת לנו להבין שהבעיה העיקרית בסדום היא אנוכיות. לפי זה נוכל להבין את הפסוק שבו פתחנו: יש בסדום זעקה רבה - אנשים רבים שזועקים, ושאר אנשי העיר מתעלמים מזעקתם ועסוקים רק בעצמם, וממילא "וחטאתם כי כבדה מאוד". כל אחד חי לעצמו, ולא הייתה שם שום ערבות הדדית.

גם האמירה שמופיעה פעמים רבות בגמרא - "כופים על מידת סדום" - תובן על-רקע זה. ההלכה אומרת שאם אדם לא מוכן לעשות מעשה שיועיל לזולת, אף על-פי שהוא לא יפסיד מזה כלום - זאת אנוכיות ויש לכפות עליו לבצע את אותו מעשה.

דווקא המוטיב הזה שכל כך חסר בסדום, הוא כה מרכזי באברהם אבינו. הדאגה לכלל, הרגשת הערבות ההדדית והאחריות, ובעיקר מידת החסד שכל כך מאפיינת את אברהם אבינו, היא האנטיתזה לאנוכיות. אם אנוכיות נובעת ממחשבה של "אני ואפסי עוד", הרי שהחסד נובע מההכרה שאני לא חי לבד בעולם הזה ומחובתי לדאוג לזולת.

נראה שיש בדברים אלה מסר גדול לכל אחד ואחד מאיתנו: להילחם באנוכיות, להילחם במחשבה על עצמנו בלבד, ולנסות יותר ויותר לחשוב על הזולת, על האחר, על הכלל, ועל טובתם - ומתוך כך לדבוק במשהו ממידותיו של אברהם אבינו. בהצלחה!