בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
ליאוניד בלקלב: אמנות במיטבה
|
ליאוניד בלקלב, אמן בעל איכות נדירה, זוכה פרס שיף לציור 2014, מוצג בגלריה היוקרתית "זימאק" שבכיכר המדינה בת"א ● ציוריו מרעידים את הלב ברגישותם, בסגנונו המיוחד המשלב את רוח ה"אקול דה פארי", הנפש היהודית והאימפרסיוניזם
|
|
[צילום: יח"צ]
|
|
|
|
[צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
ליאוניד בלקלב (1956, בלץ, מולדביה) למד בקייב, אוקראינה, ובהמשך באודסה, שהייתה מרכז פריחת האמנים היהודים שם בראשית המאה העשרים. לאחר שירות של שנתיים בצבא האדום הרוסי, במהלכו המשיך לצייר, עבר לקישינייב, נכלל ברשימת האמנים חברי אגודת האמנים הרוסית - דבר שאינו מה בכך במדינה זו, הציג בתערוכות רבות, זכה להצלחה ושמו נודע גם במוסקבה. ב-1989, לאחר פתיחת שערי רוסיה למערב, הגיע יחד עם אביו לישראל, בעקבות הזמנת דודו מפתח תקוה. הם הגיעו עם אשרת תייר. אביו חזר לרוסיה, והוא בחר להשאר. לשאלתי איך הצליח להביא מציוריו לישראל, סיפר, שהיה חייב לשלם עבורם לממשלה הרוסית, כי הם נחשבו לרכוש הממשלה... מה השתנה בציוריו מאז עלה לארץ? ראשית הצבעוניות. בעוד ברוסיה הוא צייר בדגש על הטונאלי, הרי בישראל החל לצייר בגאימא צבעונית רבגונית. התערוכה בגלריה זימאק, שהיא בעלת שתי קומות וחלליה בקומה התחתונה (בה מוצגת התערוכה שלו) נאים, נפרשת כעין מיני-רטרוספקטיבה מכל התקופות מאז עלה לארץ. אין זו תמונה מקיפה, אלא יותר בבחינת מתאבן לתערוכת היחיד שיציג בשנה הבאה במוזאון תל אביב. ובכל זאת, מכיוון שכל קבוצת ציורים מעידה על כיוון, הלך רוח ואווירה זהים, ומתייחדת באיפיונים אלה, הרי שהצופים לומדים הרבה על תהפוכות הגורל שעבר, על מצבי רוחו שהתבטאו לעיתים ברוח נוגה, כמו ציורי הדיוקנאות שצייר על קרשי עץ (שהזכירו לו את אביו הנגר), והפורמט הצר והמאורך שלהם מזכירים כל כך את מודיליאני. שגם הוא סבל והיה עגמומי. זכרון של מאטיס אך אלה תופסים רק קיר אחד בחדר הקטן יותר מבין אולמות התערוכה, ומוצבים על הרצפה. שאר הקירות באותו חדר מופזים באור יקרות של נופי ישראל בצבעי פסטל ענוגים רכים ומרהיבים. אופיו העדין והרך מתבטא בכל סוג של עבודותיו. הרגישות של מגע ידו עם המכחול על הבד יוצרת רטט מלא רוך, וכה מחוברת לאימפרסיוניסטים כמו בונאר, יחד עם ציורים בהם האלמנט העיטורי שבסורג החלון ושאר ההדגשים העיטוריים בחדר, בהם מהדהד זכרון של מאטיס. אך המבט דרך חלון ביתו בו נשקף הנוף הירושלמי והעצים הירוקים-כהים מחזיר אותנו לישראל, ולקשר העמוק שלו למולדת הישנה-חדשה של כולנו. דיוקנאות הם הצד החזק שלו, והמאד מאפיין וייחודי לו. סגנון ציורו את הדיוקנאות כבר גרם לאספן האמנות רון לאודר לרכוש ממנו שני דיוקנאות, אחד בעבור עצמו, ואת השני תרם למוזאון ישראל. בתערוכה מקסים במיוחד דיוקן האישה שצייר, וכן מבחר דיוקנאות עצמו - הן ברישומים, שהוא כה מפליא בהם, והן בציורים. אהבתי במיוחד את דיוקן-עצמו הקטן, התלוי לצידו של ציור העיזים, שהוצג בעבר בגלריה תל אביבית כחלק מקבוצת ציורים בנושא זה. למי שחפץ להוסיף ולראות עוד מיצירותיו - הן מוצגות כעת באוסף המשכן לאמנות בעין חרוד, ובגלריות התל אביביות בהן הציג בעבר ורכשו מציוריו - תוכלו לצפות ביצירותיו ולהשלים את התמונה. על ציורי ליאוניד בלקלב אפשר להתפייט רבות, אך אוהבי האמנות אינם נזקקים לפירושים רבים. עצם הצפיה בציוריו, שמתעלמים מכל "החידושים" של הזלזול באמנות טובה, אך נטועים היטב במיטב המסורת של הציור הנכון והטהור - עצם הצפיה מעניקה לצופים את הריגוש והתענוג שבראיית ציורים של אמן כה חשוב ונדיר באיכותו, שזה ממש תענוג.
|
תאריך:
|
09/11/2014
|
|
|
עודכן:
|
09/11/2014
|
|
עליס בליטנטל
|
ליאוניד בלקלב: אמנות במיטבה
|
|
97% מהנאשמים מסכימים להסדרי טיעון, בהם יש יותר מדי כוח לתביעה ובמסגרתם חלק מן הנאשמים מודים בעבירות שלא ביצעו - וכך בבתי הכלא יושבים אלפי אנשים חפים מפשע. לא, זו אינה חזרה על הטענות המוכרות נגד המתרחש בישראל, אלא ביקורת על המצב בארה"ב. ולא סתם ביקורת, אלא כזו שבאה מפיו של אדם בכיר מלב-ליבה של המערכת.
|
|
|
עלילת "קו המלח" משתרעת על תקופה בת כמאה שנים, משלהי המאה ה-19 ועד שלהי המאה ה-20. התאריך המוקדם ביותר המוזכר בעלילת הרומן הוא רצח הצאר אלכסנדר השני ברוסיה בשנת 1881 (ע' 134 וגם 509-504), שהיא גם השנה שבה נולד הגיבור הרוסי של הרומן, איליה פוליאקוב. התאריך המאוחר ביותר הוא מ-1994, השנה שבה הגיע אמנון, נכדו הישראלי של איליה פוליאקוב, אל לֶה, עיר הבירה של המחוז הנידח לדאק בצפון הודו, וגם קפא למוות באחד מכוכי ההתבודדות של מנזר קַסְפָּאהַנְג, כוך בראש צוק שבו התאבד סבו כ-70 שנה קודם לכן בירייה מאקדחו, בהיותו אז צעיר כבן 25, אך כבר אדם מובס ונואש.
|
|
|
עדותה של שולה זקן בבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד אהוד אולמרט, עם חידוש משפטו בפרשת טלנסקי, הדהימה רבים וטובים - בהם אישי ציבור, פרקליטים בשירות המדינה, אנשי עסקים וגם עיתונאים שמיאנו במשך שנים להקשיב, להפנים ולהטות כתף לחשיפת האמת. והאמת היא, כפי שזו נחשפה מאות פעמים ב-News1 החל מסוף 2005: אולמרט הוא עבריין בכיר. פושע אלים ומסוכן, שלא נמנע משיגור פקידיו, פרקליטיו, מקורביו האישיים וגם את קלגסיו העיתונאים והפרשנים שנמנו עם חבריו הקרובים, כדי לנגח ולפגוע בכל מי שהעז לעסוק בחשיפת העבירות שביצע.
|
|
|
בסוף השבוע הבא תחגוג אשת העסקים דפנה הרלב, מבעלי חברת הבנייה המובילה אביב, את יום הולדתה ה-56. זה יהיה בסופה של חגיגה משולשת, עסקית ואישית: השבוע הניחה את אבן הפינה לשכונת המגורים הראשונה לדירות להשכרה בארץ, ברמת השרון, ולפני שבועיים רכשה, עם שותפיה, מגרש לבניית קניון בן 50,000 מ"ר בסרביה.
|
|
|
לפנינו שבוע של "הסרת כפפות". הדינאמיקה, שקיימת כבר ותימשך עד לתאריך 14.11, דורשת זהירות רבה. נשמע הרבה את המילה "לא!", הכל יהיה מאוד רגשי ורגשני ויתבטא בכעס, באלימות, במלחמה או בתאונה. למעשה, הכעס שנבנה בימים אלה מביא איתו את הקונפליקט סתם בשביל שיהיה עימות. מאידך-גיסא, זו אנרגיה שיכולה להביא לעבודה משותפת עם אנשים חזקים, זו אנרגיה טובה שעוזרת להשיג יעדים. סביבנו יש אנשים שבמפה האישית שלהם יש מארס/פלוטו, ואותם אנו מכירים ככאלה שאינם עוצרים עד שהם משיגים את מה שהם רוצים, ושום דבר לא יעמוד בדרכם. זו לא בהכרח תכונת אופי שלילית, למעט אלו שנעזרים במניפולציות כדי להשיג את מטרתם.
|
|
|
|