יום יום ושעה שעה, מופרים -
דרך קבע ודרך שגרה - חוקי התנועה, בעירי, תל אביב-יפו, ואין פוצה פה ומצפצף. למי שאינו יודע, כוונת הדברים מכוונת, אל רוכבי האופניים, רוכבי האופניים החשמליים ושאר מיני כלי רכב, המתגלגלים להם - על גבי מדרכות וכבישים - על שניים, שלושה גלגלים ויותר. רוכבי דו ותלת גלגלי אלה החושבים כי המרחב הציבורי בכלל, והכביש ומעברי החצייה בפרט - הם רכושם הבלעדי והבלבדי.
מתברר ומסתבר כי אין די בכך, שראש עיריית תל אביב-יפו - חובב האופניים -
רון חולדאי, היקצה שטחים מיוחדים,
על גבי המדרכות והכבישים כאחד, לרוכבי דו ותלת גלגלי אלה, אלא הם אינם מסתפקים בכך ורוצים לכבוש נתח נוסף מזכויותיהם של שאר המשתמשים בכבישים ובמדרכות - וכוונת הדברים לציבור הולכי הרגל ולציבור נהגי המכוניות בעיר תל אביב-יפו.
דבר שבשגרה שמכיר כל נהג רכב הנוהג ברחובות תל אביב-יפו, הינו, כי רוכבי דו ותלת גלגלי, מפרים -
בריש גלי ובראש חוצות - חוקי התנועה, כאשר הם נוהגים,
בניגוד לחוקי התנועה ובניגוד גמור לכיוון התנועה. אי-אפשר להתעלם מרוכבי דו ותלת גלגלי אלה, העושים שבת לעצמם,
תוך שהם יודעים שאיש לא יאכוף עליהם חוקי התנועה, בין אם המדובר בשוטרים ובין אם המדובר בפקחי עירייה.
דומה כי הכל הפך להפקר בעיר תל אביב-יפו, עד כי לא אכפת לאיש, כי חוקי התנועה מופרים ונדרסים בראש חוצות. די להתבונן בשפעת מהגרי העבודה הגודשים את תל אביב-יפו, הרוכבים בניגוד לחוקי התנועה ובניגוד לכיוון התנועה, על אופניים רעועים שמצאו הם, מעכשיו לעכשיו, ככלי תנועה מזדמן, מצד אחד של העיר לצידה השני של העיר.
אם לתושבי העיר מותר להפר חוקי התנועה, באין מפריע, מה ימנע ממהגרי העבודה מלנהוג כמנהגם ולהפר - יחד עמם - חוקי התנועה ולרכוב בניגוד גמור לחוקי התנועה ובניגוד לכיוון התנועה, תוך סיכון חייהם וחיי הנוהגים בכביש.
מעבר חצייה "אחר" מסתבר ומתברר, כי המונח והמושג "
מעבר חצייה", קיבל משמעות מיוחדת -
משמעות מקומית, ייחודית ופרטנית - בעיר תל אביב-יפו. בעוד שבערים אחרות משמשים מעברי החצייה את הולכי הרגל, הרי בעיר, תל אביב-יפו, משמשים מעברי החצייה -
בעיקר - רוכבי דו ותלת גלגלי ובעיקר הורים לילדים, העושים שימוש תכוף, באופן תמידי, במעבר החצייה, תוך סיכון חיי ילדיהם ותוך זלזול משווע בחייהם של עוללים אלה.
דבר נפוץ ושיגרתי הוא, לראות בתל אביב, בשעות בוקר, אב וגם/או אם, צעירים לימים, החובשים לראשם קסדת רכיבה, כשבקדמת האופניים ובאחוריהם מותקנים מקומות ישיבה לעוללים, הישובים על מקומם, כשכל אחד מהם חבוש -
כמובן - בקסדת רכיבה, כדי להגן על עצמו מפני פגיעה. כך יוצאים ההורים הצעירים "
חמושים" בילידיהם, כשהם מנהגים אותם, במעברי חצייה, היישר אל קדמת הפגושים של כלי הרכב, העושים שימוש במעבר החצייה. אם מעז מי מנהגים אלה, המבקשים לעשות שימוש במעבר חצייה ולהעיר להורים "
דואגים", כמו-גם "
דאגנים" אלה, באמירה וגם/או בצפירה, כי הם מסכנים את חיי ילדיהם, הרי במקרה הטוב ישמע הוא אמירת ביקורת, כאשר - במקרה הרע - תסונן לעברו מילת גידוף, על שום שהוא "מונע" מעבר חופשי מהורים לילדים, רכים בשנים, במעבר חצייה להולכי רגל.
אולי נחזור על הדברים, בכתובים, פעם נוספת.
כוונת הדברים הינה, למעבר חצייה להולכי רגל, ואין כוונת הדברים למעבר חצייה לרוכבי אופניים, שבהם רכובים ומורכבים - תוך סכנת חיים ברורה - ילדים על-ידי הורים, ה"דואגים" לחבוש קסדות רכיבה לראשם ולראש עולליהם, אולם מגיסים ליבם בסכנה הצפויה לעוללים אלה, אם חלילה וחס לא יהיה הנהג המגיע למעבר החצייה זהיר דיו ויפגע, חלילה וחס, בעוללים אלה.
יודעים אנו כי מדובר בעניינים
"שוליים", עניינים שאינם תופסים מקום מרכזי במהדורות החדשות, אולם עניינים אלה הינם מרכיב מרכזי ויסודי מרקמת חיינו. התעלמות מעניינים
מהותיים אלה, דומה להתעלמות מחוט הנקרע בבגד וסופם של דברים, נפרם הבגד, לחלוטין, לאחר שנמצא מי המושך בחוט ומביא לפרימת הבד. בד שנארג שתי וערב ויש מי המושך בו, ללא הפסקה, סופם של דברים שבד זה
ייפרם עד תום, לא ייוותר מאום מן הבד ולא ייוותר דבר מן הבגד שנוצר מן הבד.
למי ששכח נזכיר המשפט הלטיני, הקובע כי "
החוק הוא קשה, אבל הוא חוק". מי שמתעלם מאכיפת החוק, בקשר לעניינים "
של מה בכך", דוגמת אכיפת חוקי הנהיגה וכפיית ציבור רוכבי הדו ותלת גלגלי, לנהוג על-פי חוקי התנועה, כמו-גם כפיית רוכבי האופניים, שלא לעשות שימוש במעברי החצייה
המיועדים לציבור הולכי הרגל, סופם של דברים, שימצא עצמו בפני חברה פורקת עול. הבסיס של כל חברה ראויה ומתוקנת, הינו שמירת החוק. פריקת עול החוק, מסמנת תחילת התדרדרותה של החברה, ומעבר לכך אין לנו עוד דבר וחצי דבר. כל המוסיף דברים לעניין זה, נמצא רק גורע.
