הוצאות הקמתו וייסודו של עסק, הן הוצאות הוניות ולא בהכרח הוצאות פירותיות, אף אם מדובר בהוצאות שיש להן השלכה ישירה לגבי הפעילות העסקית הקרבה. כך נקבע בעניין ש. שלמה (ע"מ 51006-07-12, ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים).
מדובר בחברה אשר חפצה להתחיל לעסוק בעסקי ביטוח. בדוחות הכספיים בשנת 2007, היא דיווחה על הוצאות טרום-הקמה ודרשה אותן כהוצאות מוכרות במלואן באותה שנה.
בית המשפט ציין, כי בעניין נאות מרגלית (עמ"ה 809/67), כבר נקבע, כי "הוצאות הקמה" ו"הוצאות טרום-הפעלה", אינן מותרות על-פי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה. כך גם בעניין סידס (ע"א 316/67) נקבע, כי יש לבדוק האם מדובר בהוצאה אשר הוצאה בזמן שהעסק כבר קיים ופעיל, שאם לא כן - יראו את ההוצאה כהוצאת טרום-הקמה, והיא לא תוכר על-פי סעיף 17 לפקודה.
בעניין ורד פרי (ע"א 4243/08) נקבע "מבחן האינטצידנטליות", שגם הוא מבחן עזר לזיהוין של הוצאות פירותיות בייצור הכנסה. על הנישום להוכיח, כי ההוצאות מקיימות זיקה ממשית וישירה לייצור ההכנסה וכי הן הוצאו לשם ייצור ההכנסה בלבד, (ורק אלה) עשויות להיות מותרות בניכוי.
במקרה של ש. שלמה, פקיד השומה טען, כי הצגת הסעיף כ"הוצאות הקמה" בדוחות החברה מהווים "הודאת בעל דין" המחייבת את החברה - ומכאן ניתן להסיק כי מדובר בהוצאות הוניות. השופט
מגן אלטוביה מפנה לנאמר בעניין כלל (ע"מ 36620-12-09), לפיו "ככל שאנו עוסקים באופן הדיווח או הרישום בספרים נתייחס למצגים אלו, כנקודת מוצא לבחינה המהותית".
מן הראיות עולה, כי מצגיה של החברה מעידים, כי היא התייחסה במועדים שונים להוצאות שבמחלוקת כהוצאות "טרום-הקמה הוניות". בכדי לסתור מצגים אלו היה על החברה להוכיח, כי מהותן של ההוצאות היא אחרת. זאת היא לא הצליחה לעשות. מתוך העובדות שעלו בפני בית המשפט עלה כי:
1. מיום התאגדותה של החברה ועד קבלת האישור הסופי לעסוק בביטוח עברה למעלה משנה.
2. לפני קבלת האישור הסופי, לא יכלה החברה להנפיק פוליסות ביטוח ללקוחותיה.
3. למרות שהחברה נמנית על קבוצת חברות (בבעלותו של שלמה שמלצר המנוח) שעסקו בתחומים אחרים גם בעבר, החברה המערערת היא חדשה בתחום, ולכן בכל זאת נחשבות הוצאות אלו כ"טרום-הקמה".
אשר על כן נקבע, כי מדובר בהוצאות הוניות ולא בהוצאות פירותיות המוכרות באותה שנת מס שבה הוצאו.
