אופורטוניזם במקרה הטוב

אני חייב להתוודות שמעולם לא הייתי שייך לשב"כ או לזרועות הביטחון (למעט שירות צבאי כמובן), אף לא למודיעין המהולל וודאי שלא ליחידות הסודיות מאוד מאוד שתפקידן כל כך סודי שאפילו הן לא יודעות מה הן אמורות לעשות.

בנוסף, מוחי אינו כה מפותל כדי שאוכל להסיק מסקנות על מסקנות מכל בדל של מידע, למצוא מזימות בתוך מזימות בתוך מזימות, ולחבר חוטים של אינפורמציה, כך שגם מרגל מקצועי ביותר יתעלף מאושר.

צר לי, אבל אין לי היכולת הנדרשת וסביר להניח שאף לא האינטליגנציה הייחודית הדרושה כדי לשלוט באלף אלפי מקורות המידע החשאיים שניתוחם יוצרים ידיעה ודאית עד כדי כך, שאוכל לקבוע עמדה חד-משמעית.

ובכן, היות שאיני מצויד בכל אותם כישורים, אני מניח שיש אנשים שכן מסוגלים לאותם דברים נפלאים, והמדינה סומכת עליהם את ידיה וממנה אותם לעסוק בדיוק באותם תפקידים. כך למשל מי שמתחיל לשרת את המדינה באותם מקצועות ייחודיים, מצטרף לשב"כ ולזרועות הביטחון, ואחרי שירות ארוך, הצלחות מרשימות ופעולות שונות לטובת הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה, פעולות שהשתיקה יפה להם, מטפסים אותם המוכשרים מעלה ומעלה בתוך המערכת, מקבלים על עצמם תפקידים ואחריות גדולים יותר ויותר עד שהם מגיעים לראש הפירמידה.

כך היה, כך הווה, ואני מניח שכך גם יהיה.

אלא מה, לעתים, כל אותן שנים ארוכות של חשאיות תובעות את מחירן. אם לפני שנים ארוכות אותם אנשים, גם אחרי שהגיעו לראש הפירמידה היו שומרים על שתיקה ואף שמם היה חסוי, הרי שכעת שמם ידוע לכל, פניהם מקשטים לעתים קרובות את עמודי העיתונים ואת מסכי הטלוויזיה, ולעתים, לאחר הפרישה, הם מתראיינים בחדווה לכל דיכפין ואף פונים לפוליטיקה.

נו טוב, זהו תהליך שכפי הנראה אינו ניתן יותר לבלימה, אלא אם נציגי האזרחים, היינו חברי הכנסת, יעצרו אותו בגופם, דרך חקיקה מתאימה. אבל צריך להיות תמים עד כדי טיפשות, כדי להניח שח"כים ממפלגה כלשהי, שרודפים בקביעות אחרי תתי-אלופים ואף אחרי אלופים במיל' לקשט את רשימותיהם, יוותרו על האפשרות לצרף לשורותיהם מישהו כה נוצץ וכה איכותי כמו ראש השב"כ או לחלופין ראש ה"מוסד" לשעבר.



יורם כהן לא מכיר את "יו-טיוב"?

אלא מה, לעתים קורה (וכפי הנראה גם יקרה בעתיד - הרי כולנו בני-אדם בסופו של חשבון), ומתברר שגם לאותם נבחרים יש אג'נדה משלהם, ולעתים נוח להם לכופף מעט את הנתונים כך שאיש לא יוכל להאשים אותם מתישהו בעתיד כי קיבלו החלטה לא נכונה, או כי חס וחלילה לא ביצעו את תפקידם כהלכה, ויום אחד יאלצו להגן על עצמם בפני ועדת חקירה כלשהי או בפני תקשורת צולבת ונקמנית.

לעתים אותם אנשים אף משחקים מעט עם הנתונים (הניתנים כמובן לאלף אלפי פירושים) כדי שיתאימו לתפיסת עולמם, ואף יעניקו להם את אותו מקדם שיועיל להם בהמשך, היינו, לאחר פרישתם המכובדת מתפקידם.

כך למשל, עד היום לא נגמרו (וכנראה לא ייגמרו לעולם) ההתקוטטויות על מלחמת יום כיפור. כך למשל היו מוכנים לאחרונה אנשי הביטחון להתקוטט עם צה"ל באשר להערכות על כוונותיו של חמאס.

והנה השבוע, כשאנו נתונים תחת גל טרור מהגדולים שידענו אי-פעם, מכריז ראש השב"כ כי מחמוד עבאס אינו תומך טרור, אינו רוצה טרור, אינו מעודד טרור, ואף אינו מעודד אותו בעקיפין.

ובכן, כאמור, אינני מבין גדול בתחום המודיעין, אך אותה ההצהרה, בעיתוי שבו מאשים ראש הממשלה את ראש הרשות בהיותו מעודד טרור, חייבת לעורר כמה שאלות.

ראשית, האם ייתכן שראש השב"כ אינו מכיר את ה"יו-טיוב", או את ה"פייסבוק", או את התקשורת בכלל? כי הרי אפילו אני, היודע כה מעט, יכול תוך כמה דקות של חיפוש למצוא אלף אלפי עדויות והצהרות פומביות של אותו ראש הרשות הפלשתינית וחבריו להנהגה, התומכות ומעודדות טרור. והרי לא ייתכן כי ראש השב"כ ואלפי פיקודיו הם אידיוטים.

שנית, האם ייתכן כי אותו ראש שב"כ שמינויו עורר התנגדות חריפה בקרב התקשורת ופרשניה, החליט להראות לכל אותם מבקרים שהנה הנה אין הוא אותו "פשיסט" חובש הכיפה, הלאומן ושואף המלחמה, כפי שאותם הפרשנים נהגו לכנות אותו? וכולנו כבר יודעים מניסיון העבר שאין כמו הצהרות מסוג זה להפוך אויבים לידידים, כמו שהוכיחה התקשורת שוב ושוב כמו במקרהו של אריק שרון, שברגע שבו שינה את טעמו הפך מ"רוצח", "מושחת" ומתועב, ליקיר התקשורת ול"סבא" החביב של כולנו...

שלישית, גם אם זוהי באמת דעתו המקצועית, מדוע החליט הנ"ל לצאת באותה הצהרה דווקא בעיתוי הזה? הרי איש לא חייב אותו לומר אותה בפומבי, והרי אוזנו של ראש הממשלה (שמינה אותו) תמיד כרויה לדעתו ולהערכתו.

ושאלה אחרונה, האם ייתכן כי ראש השב"כ אינו מבין כי באמירתו זו, הוא מעניק לאותו מעודד טרור סרבן השלום, אותו הבריון בחליפה, מכחיש השואה, שאינו מוכן אפילו להכיר במדינת ישראל ובקיומה כמדינת היהודים, האיש שבהשראתו מחונך דור חדש של הפלשתינים לשנאה עיוורת ולאנטישמיות, מִשנה לגיטימציה ותמיכה לכל אויבינו בארץ ובעולם?

ולכן, בין אם הצהרתו נאמרה מתוך חוסר ידע, אופורטוניזם פוליטי, התחנפות לתקשורת (שהתעלפה כמעט מאושר למשמע הצהרתו), או כשל חמור בהבנה של המציאות - לי, כאזרח ישראל, לא נותר אלא להתפלל שמישהו שם למעלה יבין שמשהו רע מאוד קורה בראש המערכת.

והערה אחרונה, ברשות הקורא. זה עתה עלה בדעתי שאולי אותה הצהרה - בימים שבהם יהודים נרצחים בבית כנסת, ופלשתינים מחלקים סוכריות בהתלהבות צמאת דם, ופורעים ערביים קוראים תיגר על השלטון - היא למעשה תעלול מפותל וערמומי, סוג של "הפוך על הפוך, על הפוך", שעוד יתברר יום אחד ש...נו, כבר הצהרתי שאינני כה מתוחכם. סליחה.