במאי 2014 פרסמתי כאן מאמר בשם "הסתה אינטלקטואלית ואקדמית" ובו תיארתי כיצד גורמים "אקדמאים" מסיתים בצורה "אינטלקטואלית" נגד היהדות ונגד החרדים עד כדי התרת דם של ציבור שלם. הדוגמה שלי התמקדה בכנס יהודי ערבי שנערך באותו חודש באוניברסיטת חיפה - בחסות ה"מרכז היהודי ערבי", ובו הסית פר' סמי סמוכה נגד הציבור החרדי - לעיני פרופסורים ואקדמאים ערבים,בטוענו כי "על-פי הסקרים" הרי שהציבור הקיצוני ביותר נגד הערבים הם החרדים.
לא אחזור כאן על טיעוני כנגדו - שהתבססו בעיקר על הטענה שכאשר מאשימים קולקטיב שלם בהסתה, או בכל דבר שלילי אחר, הרי שזו גזענות שמטרתה להוכיח כי החרדים והדת היהודית הם הקיצוניים כלפי הערבים.כמו-כן הזהרתי כי הדבר גורם ויגרום רק להתרת דמים של יהודים חרדים.
לטבח שהתרחש בשכונת הר נוף בירושלים סיבות רבות אבל בטוחני שלהסתות ה"אקדמיות" הללו יש להן גם כן מקום נכבד בתוצאת הדמים. האקדמיה הישראלית - בעיקר השמאלית (אך גם הימנית...) הפכה את הקונספירציה ש"הדתות הן מקור לסכסוך ולשפך דמים" לתזה שאין עלייה עורערין.
בעיקר יורים אותם "אקדמאיים" ממדעי הרוח והגשם את הבליסטראות האנטי דתיות שלהם כלפי היהדות, ובעיקר כלפי החרדים. כמו תזות קונספירטיביות רבות, כך גם התיזה הקונספירטיבית הזו מוגנת בחומה בצורה של כזב ולכן לא פלא שעיתונים "ליבראלים" (ו
הארץ בראשם...) מסרבים להביא מאמרי דו-קיום של חרדים שאינם צועדים בשבילים ה"מודרניים" שלהם. המטרה ה"אקדמית" של אותם חוגים "ליבראלים" היא להוכיח כי החרדים והיהדות האורתודוכסית הרדיקלית הם הקיצוניים כלפי הערבים, ולכן כל שביב של דעה חרדית לדו-קיום מוסתרת מעיני הקוראים.
למרות שידוע כי הדתיים הלאומיים למשל, הם קיצוניים הרבה יותר מהחרדים ביחס לערבים הרי שאותם אנשי אקדמיה שמאליים מעדיפים להסית נגד החרדים מתוך עניין של הסתת דה-לגיטימציה נגד ההשקפה החרדית - חברתית, שלדידם מהווה סכנה קיומית לחברה המתבוללת שהם יצרו.
הציבור הערבי בישראל ובשטחים (ואף במזה"ת ובעולם...) מקבל את האינפורמציה ה"אינטלקטואלית" הזו בכתב, במפגשים אקדמאיים ובעצרות עממיות, ומאחר שהדברים נאמרים לערבים על-ידי "בני בריתם" מהשמאל הרי שעבורם זו לא פעם אמת מוחלטת. לפיכך לא פלא שהציבור הערבי בעיקר מוסת נגד החרדים ורואה בהם את הקיצוניים.
לא פלא הוא שבחו"ל המתנחלים הקיצוניים של הימין הדתי לאומי מוצגים כ"חרדים" ולא פלא הוא שרק "נטורי קרתא" נתפסים כ"מתונים" אך גם כקיקיוניים, ומכאן שרוב רובם של החרדים הם בעיני הערבים והעולם לאומנים שבגללם בוער המזרח התיכון. התקשורת הישראלית החילונית מלבה את האש הזו מתוך שנאתה לדת היהודית במיוחד ולצערנו התוצאות הן הרות אסון.
אינני בא להגן כאן על כל הקשת החרדית ולצערי הרב בדיסאינפורמציה הזו אשמים לא מעט העסקנים החרדים שעדיין לא בנו גשר להדברות עם המנהיגות הערבית, בימים שלא רק השמאל והמרכז מקיימים דיאלוג עם הפלשתינים, אלא גם גורמי ימין, ובראשם הליכוד. המנהיגות החרדית פוחדת מהצל שלה בנושא הזה, ובעיקר מהפסד קולות לימין ה"סרוג" וגם לימין החילוני, אם ינהלו החרדים מו"מ ישיר עם הערבים.
אם המנהיגות החרדית הייתה יוצאת במלחמה משפטית ובינלאומית נגד מתירי הדם ה"אקדמאיים" וה"אינטלקטואלים" הללו, הרי שהרבה צרות היו נמנעות, ואולי היו נחשפים לעיני הציבור אותם מתירי דם ומסיתים שמסתתרים אחרי תארים אקדמיים למדעי הרוח והגשם. אבל הפוליטיקאים החרדים הם קטני קומה ורובם נתונים בידי המניפולציות החילוניות, ולכן אין מי שיקום ויוכיח כי "אין לי אחות".
כאשר בודקים היטב בהיסטוריה העולמית מגלים שדווקא ההשקפות ההיסטוריות ה"מתקדמות" של אותם "ליבראלים" חילוניים וכופרים הן שהביאו למלחמות ולשפך הדם כמו רעיונות הפשיזם, הנאציזם, הלאומנויות למיניהן וה"דיקטטורה של הפרולטריון" הסוציאליסטי והקומוניסטי. לא פלא הוא שבישראל לא לומדים באקדמיות את ההיסטוריה של יחסי היהודים והערבים שלפני 1918.
לפני זמן קצר נוכחתי בבורותם של לא מעט פרופסורים ו"היסטוריונים" ישראלים בכל הכרוך ליחסי יהודים וערבים מכיבוש הארץ על-ידי הערבים ועד 1918. גם ההיסטוריה היהודית בארצות האיסלאם מלומדת בזעיר אנפין.
הסיבה לכך היא מאוד פשוטה: עד שנת 1918 היו היחסים בין יהודים לערבים במזה"ת ובארץ ישראל בנויים על הבסיס הדתי ולא האימפריאלי ו/או הקולוניאלי ולכן להיסטוריוגרפיה הציונית הימנית- אך גם השמאלית, אין שום סיבה לערוך השוואות מי היה יותר אויב השלום, האם היו אלה הדתות או אולי ההשקפות החילוניות שהובאו מאירופה הסוערת והמלחמתית.
אינני בא לערוך כאן אידיאליזציה של החיים טרום בוא הבריטים והציונות, אך בטוחני שמערכת היחסים שלפני בוא הרויזיוניזם הלאומני והסוציאליזם האימפריאלי הייתה פחות גרועה תחת בית הדין השרעי, תחת כמרי הנצרות (של ארץ ישראל) ותחת חכמי ישראל הדתיים.
