|   15:07:40
דלג
  רפי לאופרט  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

גובר הנתק של הממשל בישראל מהציבור

הציבור שרובו אולף לנהוג על-פי הנורמה המערבית הניאו-ליברלית, גם כאשר הוא מבין שמתרחשים תהליכים שליליים בקירבתו המיידית, עדיין שבוי בהתנהלות מבוססת "תקינות-פוליטית". חלקים אחרים בתוכו נותנים לתחושותיהם ביטויים התנהגותיים מגוונים, בחלקם מעשיים יותר. את התחושות האמיתיות מבטאות הרשתות החברתיות. נראה שהנהגת המדינה אינה ערה לדברים ואינה מבינה שהיא מאבדת שליטה ורלוונטיות גם אצל היהודים
23/11/2014  |   רפי לאופרט   |   מאמרים   |   ישראלי-פלשתיני   |   תגובות
בנימין נתניהו. מפגין חולשה בדיבורים [צילום: פלאש 90]

מתן בטחונות אחרים
מאז רצח שלושת הנערים בגוש עציון, ביולי שנה זו, הולכת המנהיגות הישראלית מדחי אל דחי במתן מענה לציפיות הציבור לביטחון החיים. כבניסיון לטשטש הבריחה ממחויבות זו, היא עוסקת בבטחונות אחרים, כגון הביטחון הכלכלי, אף שמקומם של אלה בסולם ההיררכי של סדר העדיפויות נמוך בהרבה מנושא הביטחון הפיסי הקיומי.

נדמה לי שארועי היומיים האחרונים משקפים שלב חדש בניתוק בין הציבור הישראלי להנהגתו המדינית. תחילה התרחש אירוע הרצח בבית הכנסת בשכונת הר-נוף בירושלים. ואח"כ בא הפער הגדול בין הצהרת ראש הממשלה בתקשורת, על צעדים חמורים מידיים לטיפול במפגעים, שולחיהם, מסיתיהם, שותפיהם ומורי ההלכה המדינית והרוחנית שלהם, לבין התנהלות גורמי הביטחון והאכיפה בשטח וקצב יישום הפתרונות. ובין שני הדברים שפע של מלל מתלהם אבל חסר תכלית, שפע של דברי כיבושין של כל "המי ומי" שכל כולם מכוונים לקורבנות ולקורבנות הפוטנציאליים, ובראשם הדרישה - כמעט איסור מפורש - על עליה להר-הבית מצד שוטים וצבועים מכל צבעי הקשת הפוליטית, שמאיימים עלינו בלוחמת דת בשל כך.

הנימוק התמוהה שבפיהם הוא שהעלייה לביקור בהר-הבית "תרגיז" את החמאס ואת האיסלאם הקיצוני ותתן בידיהם תחמושת להסתה - החמאס זקוק לתחמושת?! התנהלות יותר מחליאה מזו של הנהגת המדינה לנוכח הטבח בבית הכנסת, האלימות המתמשכת וההסתות בכל העולם הערבי, לא ראינו כבר זמן רב. הפעם האחרונה שמדינת-ישראל הדרדרה לשפל כזה של חידלון ואוזלת-יד מופגנת, הייתה בימי הבריחה מעזה וגירוש היהודים מבתיהם שם. כל מה שהרווחנו מכך היה עוד אלימות, עוד מבצעים צבאיים חסרי-שחר ותוחלת, ועוד קורבנות; והבושה - בחופשה... . מדיניות צ'מברליינית נומקה תמיד ב"סובלנות" ו"חתירה לשלום" והולידה תמיד מפח -נפש קשה ואסונות.

הגדילו לעשות לא רק הפוליטיקאים שלנו, אלא גם ממונים בכירים על הביטחון בהווה ובעבר - ובהם שר לביטחון הפנים ומפכ"ל משטרה, ניצבים שפיקדו על מחוז ירושלים, ראש שב"כ בהווה ובעבר ועוד כהנה וכהנה "מומחים ביטחוניים". כולם חברו ליצירת אוירת ה"אנחנו אשמים" האופיינית לשמאל הניאו ליברלי והפוסט-ציוני, ולאויבי ישראל מבית ומחוץ. אחרי ההתלהמויות הערביות של השבועות האחרונים, ההתפרעויות, הפגיעות הגדולות ברכוש והפגיעות הבלתי נסבלות בנפש, הדבר האחרון לו זקוק ציבור האזרחים הישראלי הוא להעמדות פנים אלה, לכסת"חים השקופים ולטיעוני הסרק שמנסים להסביר את ההתנהלות הערבית בירושלים בפרט וברחבי מדינת-ישראל בכלל.

הסיפור אינו מסובך וההסברים הפורמליים אינם רלוונטיים - אנו נמצאים בעיצומה של מערכה על השליטה בירושלים המזרחית, בעיצומה של הינתקות אזרחי ישראל הערבים משליטת החוק הישראלי בירושלים כתקדים, ואחר-כך, ברגע המתאים מבחינה פוליטית וביטחונית כנראה לקראת הכרזת אוטונומיה ערבית בתחומי מדינת-ישראל. זהו מהלך רחב, שממשיך את שחיקת ההרתעה הישראלית, מפורר את כושר הפעולה של ממשלתה וממשיך במדיניות קביעת העובדות בשטח.

המשחק אינו חדש. הוא מתנהל בגלי-עוצמה משתנים, ובכל פעם מגיעים הגלים הללו לטווח השפעה רחב ועמוק יותר על הווי החיים בישראל. הציבור הישראלי אולי אינו נותן לעצמו דין וחשבון רציונלי וקר, על משמעות ההתפתחויות מאז החליט אבו מאזן לחבל בשיחות השלום באמצעות מהלכים חד-צדדיים ולפנות לדרכים אחרות, אבל הוא חש בקרביו אי-נחת גוברת והולכת וחסר אמון בסיפורי המנהיגים והמומחים הביטחוניים כאחד. הציבור הישראלי איננו הומוגני ומשפיעות עליו בעוצמות שונות תרבויות-מוצא שונות והשקפות-עולם שונות. הציבור שרובו אולף לנהוג על-פי הנורמה המערבית הניאו-ליברלית, גם כאשר הוא מבין שמתרחשים תהליכים שליליים בקירבתו המיידית, עדיין שבוי בהתנהלות מבוססת "תקינות-פוליטית", ובדרך כלל אינו מעז לחרוג ממנה. חלקים אחרים בתוכו, נותנים לתחושותיהם ביטויים התנהגותיים מגוונים, בחלקם קולניים ומעשיים יותר. את התחושות האמיתיות, האינסטינקטיביות, מבטאות יותר ויותר הרשתות החברתיות, שבהן השפעת הממסדים מוטי-האג'נדה חלשה יותר.

נראה שהנהגת המדינה אינה ערה לדברים ואינה מבינה שהיא הולכת ומאבדת שליטה ורלוונטיות לא רק אצל הערבים, אלא גם אצל היהודים.

התפקיד החשוב ביותר של המנהיגות הלאומית הוא להעניק ביטחון קיומי לציבור האזרחים - הגנה על חייהם וחיי היקרים להם
. פרוש הדבר הוא שמשימה זו עומדת בראש סולם העדיפויות והיא נבחנת ותיבחן בראש וראשונה על-פי ביצוע מחויבות זו. מאז רצח שלושת הנערים בגוש עציון, ביולי שנה זו, הולכת המנהיגות הישראלית מדחי אל דחי במתן מענה לציפיות הציבור לביטחון החיים. כבניסיון לטשטש הבריחה ממחויבות זו, היא עוסקת בבטחונות אחרים, כגון הביטחון הכלכלי, אף שמקומם של אלה בסולם ההיררכי של סדר העדיפויות נמוך בהרבה מנושא הביטחון הפיסי הקיומי.

ביטחון אינו מושג ואף פעם לא הושג באמצעות דיבורים, אם אלה לא לוו במעשים בעלי ערך ומשמעות. במנהיגות הישראלית אמת בסיסית זו הלכה לאיבוד. הממשלה אינה מספקת ביטחון והאופוזיציה עוסקת ב"מחקרי-עומק" מפוברקים לסיבות, כשאין היא יכולה להוכיח באמת אף אחד ממצאיהם. ראש האופוזיציה, בוז'י הרצוג הוא דברן אובססיבי, שבכל ימיו כראש אופוזיציה לא אמר ולו דבר חכם אחד או חדש בשאלת האופן בו יכולה ישראל לשפר את ביטחון אזרחיה.

חברת הכנסת גלאון לוקה כנראה בתסמונת פבלובית קשה, ולכל אירועי הרצח האחרונים, וגם לאלה שלפניהם, יש לה תשובה שבלונית אחת - שלום, מו"מ לשלום ונתניהו אשם... . חברי-כנסת אחרים דוגמת טיבי, כבר מזמן אינם חלק אורגני מן המדינה היהודית, אבל נמצאים כאן מתוך אינרציה שלהם וחולשה שלנו. הסיסמה "שלום", במציאות הקיימת, היא קשקוש. והסיסמה "תהליך שלום", במציאות הקיימת, היא קשקוש גדול עוד יותר. וכל כך מפני שלתהליך שלום צריך פרטנר. אבו מאזן איננו פרטנר בקרב הפלשתינים, החמאס מעולם לא היה פרטנר וכנראה שלעולם גם לא יהיה. "העולם הערבי" נוקט כיום את הגישה שנקט דיין אחרי מלחמת ששת-הימים - הוא מחכה לטלפון של כניעה מנתניהו, טלפון שלעולם לא יגיע, כל עוד "התוכנית הסעודית" או "הצעת הליגה הערבית", ימשיכו להיות נקודת התחלה אולטימטיבית למו"מ אזורי... . אבל גם נתניהו מפגר בפזה אחרי הצרכים המעשיים: כשנחוץ לדבר אל הציבור - הוא שותק, וכאשר צריך לעשות - הוא מדבר. וגם כשהוא אומר דברים נכונים, פער הזמנים בין האמירה למעשה פוגם הן באמירה והן באפקטיביות המעשה. דומה שחולשה זו של נתניהו מדביקה גם את כל "מומחי הביטחון" שלנו החל משר הביטחון והשר לביטחון הפנים וכלה בבכירים הממונים על הביצוע.

אין ספק שהמציאות המתפתחת בארץ בתקופה האחרונה מדאיגה גם אזרחים ישראלים ערבים רבים, משום שבין אזרחי ישראל הערבים יש לא מעטים שאינם בוחרים בעימות עם המדינה ועם הגדרתה העצמית, ומחפשים קיום שקט בצוותא; אבל גם להם אין כתובת. כאשר הממשלה אינה ממלאת את תפקידה ואינה מרסנת את האלימות ואת הגורמים היוצרים אותה מבית כמו גם את האלימות הגולשת לכאן מעזה ואיו"ש, ערביי ישראל מוצאים עצמם בין הפטיש לסדן, ושמענו על כך עדויות גם בתקשורת. כאשר מיעוט בקרב ערביי ישראל מקצין ומחצין בדרך פרובוקטיבית את פלשתיניותו, מתגרה דרך קבע ברוב היהודי, מגלה אהדה, תמיכה והשתתפות במעשי אלימות והתפרעות ערביים ואף מרבה להזדהות עם אויבי המדינה - נופל הצל הרע הנובע מכך על המיעוט הערבי כולו; ומכאן הדרך לקיטוב והקצנה קצרה.

דיבורים לבדם אינם עוזרים במצבים כאלה. אף אזרח יהודי אינו יכול למיין בכוחות עצמו את הערבים ה"טובים" ולבודד מהם את הערבים "הרעים"; זהו תפקיד המדינה ותפקידם של פרנסי הקהילות הערביות. ולכן חשיבות יתרה נודעת למעשים ולא לדיבורים.

להערכתי, רק אחרי האירוע בבית הכנסת בהר-נוף ראינו תחילתה של התגייסות ממשית של המנהיגות הערבית בישראל למהלכים מעשיים. קודם לכן את הדימוי הערבי בישראל עיצבו עזמי בשארה, חנין זועבי, טיבי, זחלקה וחבריהם בכנסת, התנועה האיסלאמית הצפונית, השבאב וההתלהמות הדתית של הווקף בהר-הבית. אל אלה מצטרפים לא פעם אינטלקטואלים ערביים שעברו שטיפות מוח במסגרת אקדמית או דתית, או שמוצאים פורקן לאומני ודתי לתיסכולים מקצועיים ואחרים שיש להם בהתלהמות וארוגנטיות לאומית. את התיסכולים ניתן להבין, הם קיימים גם במגזר היהודי. את ההתלהמות, השנאה והתוקפנות, אי-אפשר להבין ואין סיבה לקבל. קיצוניות לא תקדם את ערביי ישראל לשום מקום, רק תבדל אותם עוד יותר מה- main stream הישראלי. בקיפוח צריך להלחם אבל לא במדינה. מרגע שהופכים את המאבק בקיפוח לחלק ממאבק לאומי, הקיפוח "נעלם" ונגודי האינטרסים צפים ועולים על פני השטח ותופסים את מלוא תשומת הלב; וכאשר הויכוח הופך אלים, בני-הפלוגתא הופכים לאויבים.

אירועי התקופה האחרונה הגיעו לשיא חדש של אבסורד בשתי פרשיות אופייניות: משחק הכדורגל הצפוי בין בית"ר ירושלים לבין בני סחנין באצטדיון "דוחא". ראשית, אינני מבין מי אישר לתת לאצטדיון זה את שמה של בירת קטר, מדינה עויינת לישראל, שמממנת רבים מארגוני הטרור הפועלים נגדה. אינני מבין מדוע צריכה שרת התרבות והספורט שיזכירו לה שרים או סגני שרים אחרים שיש למישהו בהנהלת הקבוצה הערבית העוז והחוצפה לדרוש שלא יונפו במגרש במשחק ליגה רשמי דגלי ישראלי. ומקרה טיפוסי אחר וחשוב אולי יותר לנושא מאמר זה, הוא ה"עליהום" המתלהם של מנהיגים לא מעטים בישראל, על ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, החל מהנשיא ריבלין, שאת האג'נדה הלאומית שלו הפסקתי להבין כבר לפני מספר שבועות בנאומו בפתיחת מושב הכנסת, דרך ראש הממשלה, שרים, ח"כים וערב רב של יפי-נפש ו"דמוקרטים להשכיר". טוב עשה ראש העיר שלא לקח את הדברים יותר מדי ללב ולא נבהל ממתקפת האמוק שהרעיפה עליו חבורת הכישלונרים. שהרי בעטיים בעיקר נקלע למצב בו עליו לבחור בין שירות לתושבים שבחרו בו לראשות העיר לבין ציות לפרשנות משפטית מוזמנת של חוק זכויות האדם, או כבוד האדם או יהיה שמו של התרוץ התורן שפיברקה לבני עם היועץ המשפטי לממשלה אשר יהיה ושבכל מקרה הוא פיקציה אחרי הטבח בירושלים.

כפי שנאמר לעיל, לדידי היסוד הקובע בחובותיה של מדינה לאזרחיה הוא שמירת החיים, ולא שום כבוד אחר. נכון שהחכמולוגים שבין מבקרי ראש עיריית אשקלון ניסו לנגח אותו בשאלה המקנטרת אם ידוע לו מי מהעובדים שהתבקשו לעבוד בגני הילדים לאחר עזיבת הילדים את המקום הוא מחבל או מחבל פוטנציאלי. אבל שכחו לשאול באותה נשימה, כמה נזק וסבל ניתן היה למנוע, אילו עלה מישהו בבית הכנסת בהר-נוף על הרעיון הגאוני שבימי מתיחות רצוי שתהיה בקרה בבית הכנסת על גישת ערבים מכפר שיש לו היסטוריה עקובה מדם יהודי למקום בשעת תפילה. אני מחזק את ידיו של ראש העיר בהחלטתו, גם אם פרוש הדבר שיהיה במקומותינו אויל שיבקש להעמיד אותו לדין על החלטתו זו.

בהתלהמות נגד ראש העיר נטלו חלק ימין, שמאל ואמצע, וכל אחד מ"המנהיגים" ביקש להיות יותר מובהק ויותר חד מאחרים. אילו היו כל כך אקטיביים בטיפול במפגעים ובשולחיהם, הייתה מתיתרת כל האפיזודה. אמר על כך השר בנט שהואיל ורוב ערביי ישראל אינם שותפים להתלהמות ולהתפרעויות והם אזרחים נאמנים, הוא מתנגד למהלך של ראש העיר אשקלון. הוא צודק לגבי העובדה הנוגעת לערבים אבל טועה לגבי המשמעות של תגובת ההורים. ולכן עמדתו החד-צדדית החזירה אותו למיין סטרים של "מעצב(נ)י דעת הקהל" אבל פגעה בתדמית האקטיביסטית שהיא הנכס האלקטורלי המרכזי שלו, ולפיכך הייתה שגיאה פוליטית.

בכדי שתיווצר דעת-קהל עויינת לערביי ישראל, לא כולם שם צריכים להיות טרוריסטים פעילים. דרושים לכך שלושה מרכיבים: א. גידול מתמשך במספר המעורבים בפעילות אלימה ובתמיכה בפעילות כזו, עובדה המתפרשת כגידול באיום הנובע ממגזר זה; ב. אוזלת יד של מנהיגות המגזר בהסתייגות מילולית גלויה ומפורשת ובפעילות אקטיבית לעצירת הנגע - במילים אחרות: מראית עין או תמיכה פסיבית של המנהיגות במגמה; ג. אוזלת יד של מערכת הביטחון על כל שלוחותיה ומערכת אכיפת החוק על כל שלוחותיה נגד מגמת ההסלמה, כשיותר מדי אישים (רגישים) "מבינים" את מניעי המפגעים. כל האלמנטים הללו קיימים כיום ברחוב הישראלי.

העובדה שיתכן שאנו עומדים לפני בחירות (אני מקווה שכך יהיה), אינה מצדיקה חוסר שיקול דעת והתנהגות של עדר מצד מנהיגנו. בסיכומו של דבר, יתברר לכולנו די מהר שהמגנים לא הבינו את המציאות ואינם מפרשים נכון את תחושות הציבור. ההורים בהתנהגותם ליד שני הגנים באשקלון שבהם מדובר, העבירו בהתנהלותם מסר חד מאוד להנהגת המדינה: תתעוררו ותתחילו לפעול, לפני שתאבדו את השליטה על אזרחי ישראל. ממשלת ישראל לא נבחרה בכדי להביע דעות ולחלק ציונים לאזרחים, היא נבחרה בשביל לטפל ביעילות בענייני המדינה, בראש וראשונה בסוגיית ביטחון האזרחים, יהיה מקור האיום אשר יהיה. האזהרה הופנתה גם לערביי ישראל, והפעם היא אינה "הצעה ידידותית" מפיו של ראש הממשלה, היא אזהרה אופרטיבית: "אל תסחפו אחרי האלימות וההתלהמות, מפני שהסבלנות הישראלית מתקרבת לקיצה, וכשתגיע לשם לא יעזור לכם גם בית-דין. אם תהפכו בהתנהגותכם למוקצים בעין, תהיו מוקצים גם בפועל.

תאריך:  23/11/2014   |   עודכן:  23/11/2014
רפי לאופרט
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
גובר הנתק של הממשל בישראל מהציבור
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אליהו מץ מיץ
23/11/14 23:59
2
ע_הראל
25/11/14 10:49
 
רפי לאופרט
25/11/14 14:31
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  ישראלי-פלשתיני
שר הפנים, גלעד ארדן, ביטל (יום א', 23.11.14) את תושבות הקבע של מחמוד נאדי, הנהג שהסיע את המחבל המתאבד שביצע את הפיגוע בדולפינריום בתל אביב בשנת 2001. בפיגוע התופת בדולפינריום נהרגו 21 בני אדם.
23/11/2014  |  איציק וולף  |   חדשות
פיגוע הטרור שהתרחש ב-18 בנובמבר בירושלים, בבית הכנסת בשכונת הר נוף, שבו נרצחו באכזריות קיצונית ארבעה מתפללים ושוטר ישראלי, היה צעד נוסף במגמה המתפתחת של הסבת הסכסוך הישראלי-פלשתיני ממאבק לאומי למאבק המתאפיין בהיבט בין-דתי.
23/11/2014  |  אודי דקל  |   מאמרים
במאי 2014 פרסמתי כאן מאמר בשם "הסתה אינטלקטואלית ואקדמית" ובו תיארתי כיצד גורמים "אקדמאים" מסיתים בצורה "אינטלקטואלית" נגד היהדות ונגד החרדים עד כדי התרת דם של ציבור שלם. הדוגמה שלי התמקדה בכנס יהודי ערבי שנערך באותו חודש באוניברסיטת חיפה - בחסות ה"מרכז היהודי ערבי", ובו הסית פר' סמי סמוכה נגד הציבור החרדי - לעיני פרופסורים ואקדמאים ערבים,בטוענו כי "על-פי הסקרים" הרי שהציבור הקיצוני ביותר נגד הערבים הם החרדים.
23/11/2014  |  אליהו קאופמן  |   מאמרים
ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, מחזיר לעבודה את הפועלים הערבים שמועסקים בבניית ממ"דים בגני ילדים בעיר. זאת, לאחר שהודיע כי העסקתם תופסק בעקבות הפיגועים האחרונים ולאחר שספג ביקורת ציבורית ומשפטית קשה.
23/11/2014  |  איציק וולף  |   חדשות
דובר תנועת הפתח בגדה, אחמד עסאף, פרסם בסוף השבוע הודעה חריפה נגד תנועת חמאס והאשים אותה ב"הפיכה חדשה" נגד הרשות הפלשתינית, פגיעה בפיוס והכשלת ממשלת האחדות הפלשתינית בראשותו של ראמי חמדאללה מפריסת ריבונותה על הרצועה.
23/11/2014  |  יוני בן-מנחם  |   מאמרים
רשימות נוספות   /   ישראלי-פלשתיני  /  מי ומי  
שני בני ישיבה הותקפו בירושלים  /  עופר וולפסון
התכנון: RPG לעבר רכב השר ליברמן  /  איציק וולף
מניעת עבודת ערבים - אסורה משפטית  /  איציק וולף
האופציה הרציונאלית  /  יצחק מאיר
מה לעשות?  /  משה חסדאי
להסיק המסקנות ממזרח תיכון חדאעש  /  מרדכי קידר
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
כ-900 אלף כרטיסי רב-קו עם יתרות בשווי עשרות מיליוני שקלים יופקעו מהציבור ויגיעו לאוצר המדינה    משרד התחבורה טוען שהמצב הנוכחי מקשה עליו טכנולוגית, אך בפועל "תורם" את כספי הנוסעים ל...
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il