בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
זכותה של השופטת שטענה שנאנסה בידי שוטר להימנע מחשיפה. גם לשופטים יש חיים פרטיים, ואין זה מחובתם לקדם אינטרסים ציבוריים על חשבון פגיעה בהם ובבני משפחותיהם
|
[צילום אילוסטרציה: דניאל קמינסקי]
|
|
|
|
|
|
|
בתוכניות ריאליטי המצויות בשפע בטלוויזיה, המשתתפים תאבי החשיפה נעלמים בסופה מהמרקע ומהעין הציבורית וברוב המקרים אינם ניזוקים ולפעמים גם זוכים לפרסום וקריירה. שונה המצב אצל שופט או שופטת, ששאיפתם מתוקף תפקידם ומתוקף הנחיות הנהלת בתי המשפט היא להימנע מפרסום ככל האפשר. שופט אמור להתבטא ולהישמע רק בפסק הדין שכתב. על-רקע זה ברורה נטיית השופטת, שהתלוננה על אונס, להימנע מכל חשיפה בתקשורת. חשיפה מהסוג שהציבור והתקשורת מבקשים לקבל במקרה זה, תפגע אנושות בקריירה של השופטת, גם אם יתברר שתלונתה מוצדקת לגמרי. בנוסף תיפגע פרטיותה, ואולי ייפגעו גם קשרים אישיים או הסיכוי לקשר זוגי חדש. מי שדורש מהשופטת להיחשף, מצפה ממנה להיפגע בעיסוקה, בפרטיותה, ובחייה שמחוץ למערכת המשפט, ובנוסף אולי גם לספוג פגיעה בילדיה. שופטים גם הם בני אדם וזכאים לנהל את חייהם בצורה הנראית להם. אם לא בחרו קריירה על הבמה או בפוליטיקה, מן הסתם אין החשיפה האישית מתאימה להם. יש לכבד את רצונם. ועוד נקודה. העובדות לאשורן של המקרה אינן ידועות: ההתייחסות בשיח הציבורי ובתקשורת היא לאונס, כאילו הדבר ברור ומוכח ללא עוררין, אלא שלמעשה לא ידוע דבר בוודאות. כל שידוע, וגם זאת מפי השמועה (ראיה שאינה קבילה בבתי משפט), הוא שהיה קשר בין הצדדים. כל המידע הוא מפי צדדים שלישיים, מקורבים ומדליפים, כך שייתכן שאין על מה להתלונן. האלמנט המשפטי המכריע לעניין אונס או מעשה מגונה, אינו המעשה עצמו אלא העדר ההסכמה למעשה. אלא שלעיתים, כפי שנכתב פעמים רבות בפסיקת בתי המשפט, קשה לקבוע זאת. המרחק בין הסכמה לאי-הסכמה אינו גדול ולא תמיד קביעתו של בית המשפט בדיעבד משקפת את המציאות בזמן אמת. בכל מקרה, כרוך הדבר בנתיב ייסורים ארוך לכל הצדדים. תמיד יישאל האם הייתה הסכמה, או האם פסקה ההסכמה בעיצומו של המעשה, והאם האי-הסכמה הובעה לפחות בצורה כלשהי לפחות בלשון רפה. במקרה זה, כאשר יש הבדלים בין הגרסאות (מפי צדדים שלישיים), אין כל ודאות שאכן נעברה עבירה. ייתכן שגם השופטת, בין אם רק נעלבה ובין אם חמור מכך, אינה מעוניינת להוציא את ההתלבטות לכיכר העיר או למשטרה ולבתי המשפט. במקרה זה, השופטת פועלת בצורה נבונה וחכמה. אין להאשים אותה על כך. בניגוד לטענות הנשמעות, תפקידה של השופטת הוא לשפוט ולא יותר. אין זה תפקידה לעשות שימוש בענייניה הפרטיים כדי לקדם עניין עקרוני זה או אחר, אפילו עניין צודק. פוליטיקאים ושליחי ציבור ממונים על קידום נושאים ציבוריים, בעוד שתפקיד השופטים הוא לשפוט.
|
|
הכותב הוא שופט בדימוס של בית משפט השלום בתל אביב.
|
|
תאריך:
|
24/11/2014
|
|
|
עודכן:
|
24/11/2014
|
|
עו"ד דניאל ארנסט
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ע_הראל
|
24/11/14 11:32
|
|
2
|
|
שיייקה
|
24/11/14 12:03
|
|
3
|
|
אבי כהן
|
24/11/14 12:37
|
|
|
|
ע_הראל
|
24/11/14 15:36
|
|
הצבא המצרי הודיע שבכוונתו לממש תוכנית קיימת להקים "אזור ביטחון" לאורך גבולה המזרחי של מצרים, באזור שבו גובל חצי-האי סיני ברצועת עזה. כוחות מצריים החלו לפנות שמונה מאות בתים ברפיח המצרית - כולם בטווח של 500 מטרים מן הגבול עם עזה, תוך עקירה מבתיהם של כעשרת אלפים תושבים; בהמשך הוכפל טווח החיץ ל-1000 מטרים. קובעי המדיניות בקהיר סבורים, כי הקמת אזור חיץ זה תחסום את זליגתם של כלי נשק ולוחמים דרך מנהרות העוברות מתחת לקו הגבול. אולם צעד זה, אלא אם ינוהל ברגישות, עלול יהיה להוביל אוכלוסייה הניצבת ממילא בשולי החברה המצרית לזרועותיהם של הארגונים המיליטנטיים, הפועלים ברחבי חצי-האי סיני, וכך להחריף את הקשיים הניצבים בפני הפעילות נגד הטרור, המנוהלת באזור זה על-ידי ההנהגה המצרית.
|
|
|
הציונות עקרה את הגולה מליבותיהם של רבים אשר מאסו בחיי האי-ודאות, מפרעות ואנטישמיות, והחליטו לעשות מעשה: לכונן מחדש את המדינה היהודית במקום הטבעי ביותר עבור היהודים: ארץ ישראל.
|
|
|
ד"ר עמיר פוקס מתנגד להצעת חוק הלאום באשר הנה "חותרת תחת ההגדרה הנוכחית של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית", ו"עלולה לערער את יסודות המשפט החוקתי ואת ההגנה על זכויות האדם". הוא מוצא את הפגם בהצעה בכך שהיא "נועדה לחזק את הערך של "יהודיות" המדינה, על חשבון הערך הדמוקרטי, והיא משדרת הדרה ואפליה ממוסדת".
|
|
|
יצחק (בוז'י) הרצוג יו"ר מפלגת העבודה שואף להיות ראש ממשלת ישראל וזו זכותו המלאה. הוא בא ממשפחה בעלת שם טוב, אביו היה הנשיא חיים הרצוג, סבו, הרב ד"ר יצחק הרצוג, היה הרב הראשי לישראל, הוא עצמו עורך דין שכיהן בתפקידים מיניסטריאליים שונים בממשלה שלאחר פרישתו ממנה נבחר לעמוד בראשות מפלגת "העבודה" ומיצב את עצמו בעמדת זינוק טובה להמשיך לצמרת.
|
|
|
מה ששלושים שנה עשו במפעל השליחות של הרבי מלובאביץ' ניתן לראות בשתי התמונות שלמטה: כיצד נראה כינוס כזה לפני שלושים שנה וכיצד הוא נראה היום. הרבי התחיל בשעתו עם בודד ובודדים והתפתח לממדים אדירים של 5,000 בכל רחבי העולם. כמעט בכל פינה, היכן שתמצא יהודים - תמצא שליח חב"די במקום, דבר שאיש לא היה מאמין לפני עשרות שנים שזה ייתכן. המציאות היא, כי רבים ניסו ולא הצליחו, אבל הרבי הצליח.
|
|
|
|