לשהות בתוך הפער בלי לעשות דבר

בימים האחרונים נשמעים קולות מודאגים מפי הדרג המדיני והצבאי, סופרים והוגי דעות שחוששים כי חלילה שהסכסוך בירושלים יגרר למלחמת דת. אז כל מי שישן מוזמן להתעורר - שנים רבות שאנו נמצאים בעיצומה של מלחמת דת הנסובה כל כולה סביב פערים בהשקפות עולם ואמונות. לצערנו, הסכסוך מנוהל על-ידי בכירי המדינה, שאינם מבינים לא בהשקפת הדת ולא במלחמתה, וחסרים להם ידע והבנה המאפשרים להתחקות אחר עומקו של הקונפליקט, כדי לנהל אותו.

בשיטת הקואצ'ינג היהודי קיים מושג בסיסי המכונה 'שהייה בתוך הפער'. זהו מצב לא מוכר שאיננו אהוב על חובבי אקשן המחויבים כל הזמן ל"פריצות דרך". נכיר את המושג: לאחר שזיהינו את המקום בו אנו נמצאים (המצוי) שבו מאסנו, ובחרנו את המקום אליו אנו שואפים להגיע (הרצוי), הגדרנו למעשה את אזור הפער שבין הרצוי למצוי. בשלב זה, נטייתנו הטבעית היא לחפש דרכי פעולה מיידיות כדי לצמצם או להעלים את אותו פער, ובאותה עת להתמודד עם התסכול של השהייה המייסרת בין שתי העולמות. הבעיה היא, שאנו מנסים להתקדם אל הרצוי כדי להגשים אותו אך עושים זאת בעזרת הכלים העומדים לרשותנו, ואלו בדיוק אותם הכלים שהובילו אותנו מלכתחילה למצב המצוי, שממנו אנו מעוניינים להשתחרר. אם נתעקש להשתמש בהם, נשיג את אותן התוצאות שאנחנו כבר לא רוצים. עלינו לעצור ולהתבונן בדפוסים ובפרדיגמות שמנהלים אותנו ולהבין, שכל ניסיון להתקדם בטרם עיצבנו תפיסות וכלים חדשים נועד לכישלון ועל-פי תורת המשחקים יגבה מאיתנו מחיר גבוה ומסוכן.

מציאות מורכבת

הדפוסים והפרדיגמות המנחים את שכנינו הערבים, מעוגנים באמונות ובהשקפות עולם דתיות. עבורם מדובר בלא אחרת מאשר במלחמת דת, ואילו אנו מחזיקים בדפוסים ובפרדיגמות הלקוחים מעולמנו המדיני והצבאי, ולכן דרכי המחשבה שלנו וכלי הביצוע מתבססים על מה שאנחנו מכירים: ויתורים, מחוות, פשרות או לחלופין, הפעלת כוח. הניסיון להתמודד עם אמונות והשקפת עולם בכלים הללו, מקבעות את עומקו של הסכסוך. מנהיגים ואינטלקטואלים ישראלים שאינם מבינים לעומק ביהדות ובאיסלאם מזהירים ללא הרף "רק שלא ניגרר למלחמות דת" כאשר למעשה זה בדיוק הדבר שמתרחש בשטח מול מיליוני מאמינים איסלמיסתים לגווניהם השונים. אז מה אתה מציע לעשות במציאות כל כך מורכבת? אנחנו מציעים להפנים את מה שהנרי קיסינג'ר התחיל להבין ולאחרונה התבטא בפומבי, כי אין לה לישראל להתחייב להסכמי קבע, וזאת בגלל הפער הגדול הבלתי ניתן לגישור בשפה הישנה של חילופי רוצחים, שטחים, משאבים ונתחי שלטון.

החברה הישראלית מתקשה בהגדרת הזהות היהודית שלה, סוגיית דת ולאום, יוזמות חקיקה, מתן אופי יהודי לחגיה וטקסיה, הנפת דגל המדינה בבתי הספר, שותפות כיפות סרוגות בצבא, הקשר לארץ ישראל, לירושלים - כל אלו נתקלים בסערה של ויכוחים ומאבקים על מהות, משמעות ודרך. המאבקים הללו מלמדים שטרם גיבשנו את זהותנו. מצב של חוסר זהות הוא מצב בו על המנהיגים להשלים עם מציאות של פער גדול חסר פתרון וללמוד כיצד לשהות בעומק הפער, ללא פתרון וללא אובדן של נכסים אסטרטגיים עבור אשליה או הזיה של פתרון. כל ניסיון לפתור את הסכסוך בדרכים אחרות, חוץ משהייה בתוך הפער והכלתו כמוצע כאן, יוביל בהכרח לתוצאות הרסניות של מרחץ דמים מלווה באובדן נכסים וחוסן לאומי טרגי ומיותר. כאשר אנו ממהרים לפעול כדי לצאת בבהילות מהרצוי למצוי, אנו מאבדים גם את מה שיש לנו, מבלי להבין שעם ההחלטות שקיבלנו על סמך הכלים של עולם האתמול, לא נוכל להתקדם לעבר עולם המחר. לשכנינו אין תוכניות להשתנות, הם יאלצו להשתנות רק אחרי שיבחינו בשינוי האסטרטגי שחל בנו, שינוי שיכול לצמוח רק משהייה סבלנית ונחושה בעומק הפער, ללא תזזית של תוצאות מהירות או ניסיון לרצות השקפות שאין להן קיום ואחיזה באזורנו. רק שהייה בפער תצמיח תובנות עומק חדשות שתתלבשנה במהלכים אפקטיביים מדידים.