ולאום מלאום יאמץ

בהמולה הגדולה סביב "חוק הלאום" לא נשמע קולן של המפלגות החרדיות,למרות שהן כביכול מסווגות ב"אגף הימני של המפה הפוליטית". לא במקרה השקט הזה ממשיך לשרור, ומצידן גם שהחוק הזה לא יעלה משום שמצבן הוא המסובך ביותר רעיונית מכל המפלגות בפרלמנט,אם אומנם יעלה החוק הזה להצבעה בפרלמנט הישראלי. דעתן של מפלגות הימין והימין הדתי - לאומי ברורה וידועה, ולדידן הדגשת ה"לאומיות" האתנית היהודית,כגורם העיקרי לעיצוב המדינה, הינו מבורך.

על-פי תפיסתן של מפלגות הימין הרי שה"לאומיות" היא עיקר היהדות והיא זו שצריכה להתוות גם את הדמוקרטיה במדינה. לדתיים הלאומיים אין שום בעיה אפילו בהתנעת הלאומיות לפני הדת, שמשום שעל-פי תפיסתם הרי שה"לאומיות" הציונית היא בבחינת אתחלתא דגאולה". גם הירידה ברמת ה"גיור" של בני העממים החדשים איננה מכשול לפני הכיפות הסרוגות, שאמונתם בנויה על כך שההצטרפות בן הניכר ליהדות איננה רק לדת אלא גם ל"לאום", שמרכיביו אינם רק דתיים אלא גם חילוניים ונכרים. יש להניח שלא במקרה הסכימה גב' לבני לאמץ את החוק הזה, שהרי מבחינה רעיונית דעתה איננה נוגדת את הרעיון ה"לאומי" - שבארץ ישראל צריכה להתקיים מדינה שתמיד רוב תושביה יהיו יהודים על-פי הגדרה אתנית, ויובאו ע"י "חוק שבות" ו"חוקי גיור" קלים שבקלים,כדי לשמור על הרוב ה"יהודי".

מסתמא שגם מפלגת העבודה ואפילו מר"צ אינן מתנגדות רעיונית לחוק בשתיקה אבל בגלל רצונן לשמור "חזות ליברלית" מול העולם המערבי, ואף הערבי, הן מעדיפות שחוק כזה לא יעלה. והרי מפלגות העבודה ומפ"ם (כיום חלק ממר"צ) הן אלה שהקימו את המדינה הזו, שעניין "מדינת הלאום" היה חלק ממעשיהן, כבר מלפני הקמת המדינה.

אבל ההשקפה החרדית איננה כזו של הדתיים הלאומיים, ובודאי שלא כשל הימין, המרכז ובמיוחד השמאל הציוני. במידה מסוימת הרי שההתנגדות החרדית לחוק המוצע - בנקודה התיאורטית, צריכה להיות נוקשה יותר אפילו מההתנגדות הערבית.ביהדות החרדית מעולם לא הייתה הסכמה לקבל את עניין ה"לאום". ההשקפה החרדית באירופה,והתורתית במזרח,לא ראו ביהדות אלא דת. לבד מעירק ומתי מעט במצרים ובאלגי'ריה, הרי שביהדות המזרח לא היה קיים המושג "חילוניות" עד בואם לארץ ישראל, ואילו "תרבות יהודית" בארצות האיסלאם הייתה אך ורק הדת היהודית. עד לעלייתם ממש.

בקרב שבטי יהודי המזרח היו מוצאים מחוץ למחנה מחללי שבת ואילו על עניין "התבוללות" לא נשמע מעולם. ואילו באירופה נלחמו החוגים החרדים נגד ההשקפה שהגדירה את עצמה "לאומית"תוך הכללה בתוך עם ישראל גם כאלה שאינם שומרים מצוות מתוך הסכמה ורשות של שומרי המצוות.

נקודה זו הייתה הרקע לפרישת ה"מזרחי"(הדתיים לאומיים) מהאורתודוכסיה החרדית. החרדים האשימו את ה"מזרחי" במתן לגיטימציה לחילוניות יהודית מרצון ומלכתחילה, דבר שנוגד את ההשקפה התורתית של "ישראל ערבים זה לה", בעניין הערבות של יראי ה' ושומרי תורתו לכל הסכמה מצידם לאי קיום מצוות של חלק אחר מהעם היהודי, דבר שגורר עונש שמימי,וחס ושלום,אסונות ומכות גם על שומרי התורה והמצוות.

המושג "לאום" ביהדות הוא הפוך מהמושג "לאום" בקרב החילוניי ם. בתשובתו של שם לרבקה אימנו על עניין התרוצצות הבנים בקרבה (פרשת "תולדות" ב"בראשית")נאמר כי "לאום מלאום יאמץ".הפירוש התורתי למילה "לאום" הוא "דת". הכוונה כאן היא שהדת היהודית(זרע יעקב אבינו) תהווה את המורה דרך לדת הנוצרית (עשיו ביהדות פירושן "נצרות"). אבל בעברית של בן יהודה הפכה המילה "לאום" לנרדפת למילה הגרמנית "פאלק" או למילה האנגלית "ניישן" וכו', בשפת העמים.המושג הגויי "לאום" - שהעברית של בן יהודה העתיקה אותו, מתכוון לקבוצת אוכלוסייה שהקשר בינה הוא אתני בלבד ואילו האמונה הדתית יכולה להיות שונה בקרב בני הקבוצה האתנית. מכאן שמושג זה היא הפוך מה"לאום" ביהדות - שפירושו קשר של אמונה דתית בלבד, ואילו מי שיצא מהקשר הזה השתמד (על-פי היהדות). ביהדות אין מקום לאתניות ללא דת ולראיה אפשר למצוא באנוסים בחצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל) ובכת ה"דונמה" (ביוון ובטורקיה), שדורות על גבי דורות הם מתחתנים על בסיס אתני שמקורו כצאצאי יהודים שהשתמדו, אך דתם נוצרית או מוסלמית.

למפלגות החרדיות ברור לגמרי כי המושג "מדינת הלאום" הוא עוד דחיפה של העם היהודי מדתו לעבר היותו "גוי ככל הגויים" והכנסת נכרים לקהל ישראל ללא קשר ליהדות,וכדי לבוללם אתנית,במסגרת הקמת ה"עם החדש". לפיכך היה עליהם לקום ראשונות נגד החוק הזה, ואפילו לקרוע קריעה. אבל מנגד, הרי שיציאה נגד חוק כזה תעמיד אותן בצד אחד עם המפלגות הערביות,וכמי שחשובה להן ה"תדמית הקונצנזואלית", הרי שנראה שגם הפעם הן תעדפנה לוותר על עקרון יהודי השקפתי כדי לא להזדקק אח"כ להסברים מיותרים. בש"ס גם יודעים שחלק ממצביעיהם אינם חרדים אלא מסורתיים שעניין ה"לאום" על-פי הימין הוא עיקר הבנתם ולא עניין ה"לאום" על-פי היהדות,ואם יצביעו ח"כי ש"ס נגד החוק הרי שהם צפויים לבריחת קולות, דבר שבלאו הכי צפוי לש"ס בקרוב. אפילו ב"יהדות התורה" פוחדים מבריחת קולות ה"חרדים החדשים" לעבר הליכוד, ואפילו לכיוון "ישראל בתינו"!.

את בסיס ההשקפה החרדית הזו - נגד ה"לאומיות" המודרנית, לא יוכל שום "פוסק דור" וגדול בדורנו לשנות משום שהיא עוצבה מאז הענקת התורה בהר סיני, לעם ישראל, ובדורות האחרונים ההשקפה הזו ננעלה הרמטית ע"י ה"חפץ חיים", הרב עבדאללה סומך, ה"בן איש חי", ה"כף החיים", כל האדמו"רים שלפני השואה, הרב יעקב מוצפי, ה"סבא קדישא" אלפנדרי, ה"בבא סאלי" והחזון אי"ש". אין ספק ששותפותן של המפלגות החרדיות בניהול השלטון במדינת הלאום הציונית אינו עניין מה בכך ונראה שגם הפעם הן לא תעמודנה בנטל ההשקפה היהודית התורתית אלא שח"כיהן ישהו במזנון או בשירותים בזמן ההצבעה על החוק החדש.