|
|
ציפי לבני. לא מצדדת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? או ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית? או אפילו ישראל כמדינת היהודים הדמוקרטית? כל אלה הם מושגים שאינם יכולים להתקיים יחדיו. המסבירים את היתכנותם עומדים על כך שהדמוקרטיה היא צורת המשטר, והיהודית היא הזהות הלאומית. אם כך, אם זו אכן הזהות הלאומית, מדוע האזרחות היא ישראלית? ואילו התרבות והשפה היא עברית-ישראלית? הרי אפילו במזרח אירופה היכן שיש מיעוטים לאומים, הרוב בלאומו ובאזרחותו זהה!
אם ישראל היא מדינה יהודית, ולא מדובר בדת, אז במה מדובר? במורשת? אבל המורשת היא דתית! בגורל משותף? אבל גורלם של מי שחי בעוטף עזה שונה ממי שחי בניו-יורק או לונדון! הרי אין מבחינה תרבותית מה שקושר את היהודים במדינות שונות המדברים שפות שונות! וגם מחויבים פוליטית למשטרים שונים!
שאלה לרה"מ: מה זה אומר "מדינת הלאום של העם היהודי"? מדינה שהיא מרכז פוליטי ליהודי ישראל ולתפוצות? זו לא מדינה, זה משמר הקדמי הקולוניאלי של העם היהודי, שיש לו בארצנו בית קייט לשעת חרום.
פרופ' דני סטטמן (מי שחיבר באחרונה יחד עם גדעון ספר, ספר מרשים ומנומק בשם דת ומדינה בישראל), כתב בישראל היום (24.11.14, תחת הכותרת "הגדרה עצמית לאומית אינה זכות בלעדית") שההצדקה המרכזית להגדרת ישראל כמדינה יהודית נעוצה בכך ש"זו מדינה שבה התרבות היהודית והשפה היהודית מונכחות ברשות הרבים". אבל התרבות בישראל היא עברית-ישראלית! והשפה העברית אינה שפה יהודית, אלא שפת יום יום שמדברים בה רק כאן בארץ וגם לא יהודים!
כמו-כן הוא כתב ש"זו מדינה שבה כל יהודי יכול להרגיש בבית ויכול להחצין את יהדותו במרחב הציבורי באופן אותנטי, בלא להסתיר אותה ובלא שיהיה נבוך בגללה". אולם זו יהודיות של דת או דת הקשורה בתרבות ולבטח הרגשה טובה "בבית" צריכה להיות לכלל האזרחים, אחת דתם או מוצאם האתני.
רה"מ נתניהו הצביע בהצעתו שמטרת חוק הלאום תהיה "הגדרת זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ועיגון ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל" (הארץ מיום 20.11.14). אולם זו הצעה בעייתית ממספר סיבות. ראשית, היהודים או "העם היהודי" חי במדינות שונות כיום מבחירה. הוא משולב בהן. חברתית ופוליטית. אוסטריה למשל הייתה המולדת של ברונו קריסקי, וארה"ב-של וודי אלן. הקטור טימרמן הוא שר החוץ של ארגנטינה ולא של ישראל. לא כל היהודים היו ציונים, ולא כל הציונים היו עברים, ולא כל העברים היו לישראלים. וגם לא כל הישראלים היו עברים, או ציונים.
בהכרזה על הקמת המדינה בחלקה התחוקתי, דובר על הקמת מדינה דמוקרטית אזרחית של כל אזרחיה, שתאפשר קבלת אזרחות לקבוצות המיעוט בארצות הרוב. לא דובר על מדינה אתנית או מדינה יהודית או של יהודים באשר הם. שלדון אריסון לא נזכר בה, והדמוקרטיה כן עולה מהניסוח על ערך השוויון.
לו היינו קוראים היטב את הכרזת העצמאות, שהייתה מתוקף החלטת החלוקה של האו"ם (וגם דיברה על אסיפה מכוננת שתפקידה אך ורק לתת חוקה), היינו מבינים שהכיוון הנו לאום אזרחי של מדינה דמוקרטית של כל אזרחיה. מדינת ישראל של הישראלים.
ומי מצדד בכך? לא ביבי וגם לא ציפי...
