אחד התחומים המחקריים שבו עוסקים תלמידי הספרות לדורותיהם במסגרת האוניברסיטאית הוא ניתוח טקסטים ספרותיים - בפרוזה או בשירה - והמשמעויות של המסרים המסתתרים מאחורי המלים הכתובות, כדי להבין בדיוק את משמעותן. כתרגיל להבנת הנקרא בשירו מעורר הסערה של עמיר בניון
"אחמד אוהב ישראל" אני מציג כאן את מילות הזמר הפרובוקטיבי הזה שחיבר בניון עצמו, תוך ניסיון להבהיר למאזינים מה הייתה כוונת המשורר. ובאיזה הקשרים אסוציאטיביים נכתב הטקסט.
הפתיחה הפסטוראלית סאלאם עליכום (שלום עליכם), מטעה את הקורא להאמין, כי אנו עוסקים בגישה חיובית המדברת על "שלום" מצד ערבי צעיר הלומד באוניברסיטה ישראלית. "קוראים לי אחמד" (במקום להשתמש בנוסח "שמי הוא אחמד", כמקובל בשפה הערבית), מייחס את ההגדרה לדרך שבה אנו, הישראלים פונים אל הערבים החיים בינינו ("קוראים לי") כי אתם לא באמת יודעים מה שמי ולכן אתם מכנים אותי בשם "אחמד" המתאים לדעתכם לכול ערבי.
אני גר בירושלים ואני לומד באוניברסיטה "איזה דבר או שניים" בעיניכם אין חשיבות למה שאני לומד אלא רק לעובדה שאני לומד באוניברסיטה ואתם אפשרתם לי להגיע לאוניברסיטה. וכיוון שאני גר בירושלים הדמוקרטית והחופשית במנהגיה האישיים בין גברים לנשים "אני נהנה מכל העולמות". היום אני מתון וחייכן. זו ההצגה התדמיתית שאני משדר לעולמכם.
בנקודה זו בשיר מתחילה האמת לצאת לאור: "מחר אעוף לשמיים". ברור מן הכתוב שאין כוונת המשורר לריחוף בעולמות הרוח, אלא למופע של מחבל מתאבד העולה השמימה בפיצוץ של מכונית תופת ושולח "לגיהינום איזה יהודי או שניים". למה לגיהינום? מבחינתו של אחמד המקום היחיד שנועד ליהודים הוא התופת. המלים המרות ממשיכות הלאה, כי בעיני היהודים אחמד הוא "חלאה כפוית טובה", כמילות השיר - "זה נכון שאני סתם חלאה כפוית טובה". ההגדרה הבעייתית הזו איננה מה שאחמד חושב על עצמו. כך הוא רואה את מה שאנחנו חושבים עליו.
והוא מסביר את הסיבה לתחושותיו - "לא גדלתי על אהבה", אני גדלתי על שנאה, אליך היהודי. וכיוון שאני שונא אתכם וכול רצוני הוא שתעופו מכאן "יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז אני אתקע בך את הגרזן המושחז". ההקשר לגרזן נובע ישירות מאירועי רצח המתפללים היהודים בבית הכנסת בירושלים.
אבל אחמד איננו רק אדם אחד. "אחמד" המסוכן קיים בכול מקום. גם בתל אביב לא רק בירושלים. בהמשך נכנס אחמד גם לדמות הערבי הגר "באזור המרכז" כפי שהיהודים מגדירים את גוש-דן. כאן מכניס אחמד אזהרה מפחידה לישראלים באשר הם. אני נמצא בכול מקום גם "צמוד לגן ילדים" שאותם ניתן לשחוט בקלות וגם "על בלוני הגז" שאותם אפשר לפוצץ.
ו"מי כמוני נהנה משני העולמות" אני נראה כמו ישראלי אבל אני לא. אני ערבי שלא התחנך על ברכי האהבה אליכם. זה נכון שאתם מגדירים אותי כ"סתם חלאה כפוית טובה" אבל זו לא אשמתי. כך גדלתי ועוצבתי. ולכן אל תשכחו אף פעם: אם תפנו אלי את הגב מבלי לדעת מי אני באמת "יבוא הרגע בו אתקע בך את הגרזן המושחז".
שירו של בניון נכתב מנקודת ראות יהודית החוששת מן האלימות הרצחנית הערבית ומנסה להעביר ליהודים תושבי ישראל את המסר שמסוכן לטעות. הערבים, כהכללה, שונאים אותנו וישמחו לרצוח בנו בכול מקום ובכול זמן. בכל דרך ובכול אמצעי, גם בתקיעת גרזן בגב. הוא לא קובע שכול הערבים "אותו דבר" אבל זה מה שניתן להבין מהכתוב. וזו כנראה הסיבה שכול שוחרי השלום והדו-קיום - בתקשורת השמאלנית ובמחנה השמאל הפוליטי - נזעקו לתקוף את בניון, כאילו רק להם יש זכות להביע את דעתם האנטי ישראלית בעיקר מעל דפי
עיתון הארץ שהוא במתם התומכת והאוהבת. ורק לו לעמיר בניון אסור "להסית" ולהביע את כאבו האמתי.
בהקשר הזה ראוי להפנות מילת ביקורת אל נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין שמעשיו ממקדים אותו בעיני הציבור בתפקיד נשיא המגן בעיקר על זכויות הערבים. דוגמה טובה היא התייחסותו של ריבלין לפרשת בניון שהוזמן להופעה במשכן הנשיא. בגלל השיר שנחשף בתקשורת החליט ריבלין לבטל את ההופעה המתוכננת של הזמר בשבוע הבא, כנראה כדי שלא לפגוע ברגשות האוכלוסייה הערבית שאולי לא תבין את משמעות מילות השיר.
אם באמת זה מה שחושב ריבלין הוא היה יכול להסביר לבניון את חששותיו ולבקש ממנו לשיר הכול, למעט שירו של אחמד, ולהבהיר לו כי לא זה הזמן להגביר מחלוקת ולגרום לתסיסה מיותרת שתגרום נזק נוסף. מעניין לדעת אם ריבלין היה מבטל הופעה של בניון אם נושא השיר היה עוסק בקדושת הכותל המערבי, בזכות היהודים לחיות בשלווה וללא פרעות בירושלים המאוחדת וגם להתפלל על הר-הבית.
