השבוע שיחול לאחר כתיבת השורות צפוי להיות סוער. זו תחזית מזג האויר לרגע זה, אך בעיקר תחזית מזג האווירה. מיפלס ההתכתשות הביטחונית והלאומית צפוי לגאות, ואני מתפלל ומייחל כי היושב במרומים ישמע קולנו לשכך כעס וחימה.
טרור=איסלאם
בגיזרה הביטחונית אנו ניצבים מול אויב לא שערום אבותינו - הטרור; אויב שטני רצחני, אחוז חרב נוטפת דם, שטוף-שיסוף וטירוף אכזרי, ו...אין מאחריו לא מדינה ולא צבא הניצב למערכה פנים-אל-פנים. הטרור החצי-אנונימי הפך להיות אויב העולם החפשי, התרבותי, ולא רק המערבי. בעבר דברו על מדינות-טרור (כמו שלטון סטאלין ודומיו) אך כיום המושג שינה את פרצופו והפך להיות כינוי
לרצחנות כנופייתית ולאלימות אידיאולוגית בוטה, אך חסרת כתובת מדינית או שלטונית. כך קובע האוראקל (=הכהן הגדול היודע-כל) ויקיפדיה: "על-פי פרופ' אהוד שפרינצק הגדרת הטרור היא 'הפעלת אלימות חריפה נגד אזרחים שאינם לוחמים כאקט סימבולי וככלי להעברת מסר מפחיד לציבור רחב'. ד"ר
בועז גנור מוסיף: 'במטרה להשיג מטרות פוליטיות או שינוי מדיניות'. פעולות אלו אינן מכוונות כלפי אדם מסוים אלא כלפי אוכלוסייה שלמה, כך שהטרוריסט לרוב אינו מייחס חשיבות לזהות קורבנותיו. רצח של אדם מסוים, גם אם הוא מבוצע בידי ארגוני טרור, נחשב רצח פוליטי ולא טרור. כך, למשל, רציחותיהם של קנדי ורבין ועוד". אני משער כי דוקטורנטים בכל העולם כבר 'מתפרנסים' ממחקרי-טרור ומתפלפלים בתיזות ובתת-הגדרות, ובינתיים "השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט" (קינת ח"נ ביאליק 'בעיר ההריגה' על פרעות קישנוב 1903), ולא רק בירושלים, הר-נוף משוש כל הארץ (על-פי תהלים מח,ג).
מה שחסר לי בכל ההגדרות המלומדות הללו הוא המשפט הפשוט:
'אמרת טרור אמרת איסלאם'!
ענישה סביבתית
בעשור האחרון הטרור לבש צורה מפלצתית, לכאורה חסרת פתרון קונבנציונלי, עת הפך
לטירור התאבדותי, שהידי - מקַדֵש המוות. עוד לא נברא עונש בבי"ד של מטה אשר יגמול למתאבד כראוי לרצחנותו.
ההרתעה היחידה היא אך ורק בסביבתו, לגמול לבני משפחתו כרוע מעשיו וכמידת רצחנותו. מתוך חקירות מתאבדים איסלאמיים שנתפסו 'בדרכם' עולה כי רק פגיעה קשה בהורים, במיוחד באמא, ובשאר קרובי המשפחה - עלולה אולי-אולי להרתיע.
ואם לא להרתיע אז לפחות להתריע; בני המשפחה המעותדים לשאת בעונש יתריעו ו'יזמרו' לפני המעשה, אולי-אולי.
שר הפנים אצלנו מדבר - ותחזקנה ידיו - על שלילת זכויות אזרחיות מסַייעָני טירור כביטוח לאומי ועוד. אני מצפה לחוקי-חרום הרבה מעבר לכך; גירוש, החרמת רכוש ושלילת זכויות מהורי טירוריסטים מתאבדים, נשיהם וטפם, ואולי גם מבני חמולה נוספים מקירבה ראשונה (אלא א"כ יוכיחו שעשו הכל למנוע בעדו, והם מגנים ומוקיעים את ה'שהיד'). העוון: תמיכה בטירור או אי-מניעתו, על דרך מה שקבעה התורה: "ושמתי אני את פני באיש ההוא ו-ב-מ-ש-פ-ח-ת-ו, והכרתי אותו" (ויקרא כ,ה). וברש"י (מחז"ל):
"וכי משפחה מה חטאה? אלא... שכולם מחפין עליו... יכול יהיו כל המשפחה בהכרת, תלמוד לומר 'אותו' - אותו בהכרת ולא כל המשפחה בהכרת, אלא ביסורין". אינני תמים; קריאה נרגשת זו ניצבת מול חומה משפטית בצורה הזועקת: ענישה קולקטיבית! זכויות האדם! דמוקרטיה מעל ה-כ-ל! מילא, כשמלומדים אקדמיים מתדיינים מהי הגדרת הטירור - ניחא ולא כ"כ מזיק. כשמשפטנים מתערבים אנחנו בצרה!
במלחמת דת הזכויות מול דת השהידות התוצאה האומללה ידועה מראש... חוק הלאום - קרן אור זה הרגע לעבור לנושא אקטואלי אחר;
מדינת הלאום היהודי! לב המאבק סביב חוק זה הוא האם הדמוקרטיה הבג"צית היא הערך העליון אשר תמיד יגבר, או שמא ערכי לאום וערכי יהדות. מכיון שפרטי החוק(ים) המוצע(ים) טרם ידועים בעת כתיבת השורות, ומכיון שהנושא נזיל וכפוף לשיקולי קואליציה, פריימריז ובחירות - אין זו השעה ולא המקום לדון בו לעמקו. אבל דבר אחד ידעתי;
רק חוק הלאום היהודי יאפשר לנו להלחם בטירור האיסלאמי ההתאבדותי; רק הורדת מדרגה את רוממות הדמוקרטיה והמשפטולוגיה, הורי דת הזכויות, יכולה לסלול דרך למיגור הטירור. ו'על-הדרך', רק חוק הלאום היהודי יאפשר לנו להתגבר על מכת מסתנני סודן ועל גזירות הבג"ץ כנגד כליאתם. רק חוק הלאום יאפשר לנו להרוס בתים של 'שהידים' ולא להרוס בתי יהודים שנבנו על קרקעות המדינה. ועוד תועליות רבות לחוק אשר השמאל האנטי-יהודי לבטח יודע כנגד מה הוא נלחם...
