לפני למעלה משנה התעמתי באתר "חדשות
מחלקה ראשונה" עם המשורר נתן זך והמבקר מנחם בן לנוכח גילויי זלזול, שמצאו לנכון לנקוט כלפי הזמר המזרחי.
ביטויי הבוטות וגסות הרוח של מנחם בן לא כאבו לי, כי זה מנחם בן, אבל כאבה לי מאוד הנחרצות באמירה הבוטה של המשורר נתן זך, משורר אהוב עלי, שהשתלח נגד הזמר המזרחי. אודה, שמלים רבות משירי עמיר בניון ולחניו ניצבו מאחורי ההקשה על המקלדת שלי, כשניסחתי את תשובתי נגד אמירה פוגענית של נתן זך ונגד הבוטות בהתבטאויות של מנחם בן.
אי-אפשר להישאר אדיש לדרך של עמיר אל עולם המוזיקה, אל עולם הכתיבה-ההלחנה-השירה. הוא הגיע עם כפות ידיים מבוטנות מבטון ומעבודת בניין קשה ושיפוצי בתים. נקודת הזינוק שלו לא החלה כילד תפנוקים של קונסברטריון. את הדרך לתהילה עבר דרך בית עובד, שהתמודד עם מלחמת קיום קשה.
בשיר "בת מלך" שר עמיר על אמו, שכורעת תחת מלחמת הקיום:
"אַתְּ מֵאוֹר רִאשׁוֹן עוֹבֶדֶת
שְׁמֵחָה וְשׁוֹתֶקֶת, קְשׁוּבָה וְקוֹטֶפֶת"
זה המשורר, שמעיד כי נאלץ לחוות ימים בהם "נָשַׁמְתִּי אֲוִיר מְזֹהָם", בשבילו האם העובדת והטורחת היא עוגן חיים. כמו באקרוסטיכון "אשת חייל" בספר משלי ל"א עמיר שר על אמו, שכל השבוע היא נאבקת את מלחמת הקיום וערב שבת היא בת מלך -
"עִצְמִי עֵינַיִךְ וּלְכִי לִישׁוֹן
חַלּוֹת שַׁבָּת שֻׁלְחָן תִּפְאֶרֶת...
כלם סביבך כאן הערב
מָצְאוּ אֶת הַדֶּרֶך אֵלַיִךְ בַּת מֶלֶך"
האימא של עמיר, בת המלך, זו גם האם ב"אמי זכרונה לברכה" של ח.נ. ביאליק, שפסחה על הלחם או הנרות כדי לקיים את מצוות השבת, וכשבחרה בנרות, נר אחד תסס וכבה ונותרה שבת עיוורת, שבת מיותמת.
עולמו של עמיר בניון עמוס בשירים, שעולמם מעוגן בתוך ארון ספרים יהודי. למען הארון הזה למען מטענו המוסרי והאנושי הגדול אני פונה אל עמיר בניון, שישים מאחוריו את הגרזן והדמוניות של עם שלם - העם הפלשתיני.
יש לי חלום, ואני מקווה שהוא יקרום עור וגידים - עור הפריטה על הפסתר וגידי הקולות העוצמתיים - שעוד נראה את עמיר בניון, האזרח היהודי, ומרים טוקאן, האזרחית הערבייה, שרים יחדיו שיר של תקווה לחיים משותפים ביו יהודים וערבים בארץ הזו ולא שירי גרזן.
בגילי נותר לי להיאחז בחלום, שיחד עם עמיר בניון ומרים טוקן ישירו אימהות יהודיות וערביות המייחלות לחיים טובים לפרי בטנן. יש לי חלום ובקרוב נשמע את דואט השלום, אותו ישירו בבית נשיאנו, ראובן ריבלין, עמיר בניון ומרים טוקאן.
עמיר בניון, אין לנו עתיד בארץ הזו, אם לא נעמיד את הגשר המאחד את כל ילידיה של הארץ הזו, יהודים וערבים.
