הרב
שלמה דיכובסקי, שהיה אב בית דין בבית הדין הרבני הגדול ומנכ"ל בתי הדין, הוא אדם רגוע, גם כאשר דבריו נחרצים וחד-משמעיים. לכן, כאשר הוא אומר שמשהו בוער בעצמותיו - סימן שבאמת הגיעו מים עד נפש. ומה בוער בעצמותיו יותר מכל נושא אחר, כפי שהוא עצמו מעיד? - סרבני גט.
לנושא זה בחר הרב דיכובסקי להקדיש את הרצאתו בערב עיון שערכה לשכת עורכי הדין (27.11.14) לרגל הוצאת ספרו "לב שומע לשלמה". הבעיה ידועה היטב, ולכן יכול היה הרב דיכובסקי לגשת ישר לכמה פתרונות אפשריים - חלקם חדשניים ומרחיקי לכת, אך בהחלט מוצדקים לנוכח העוול הכבד מנשוא שגורמים אותם סרבנים לנשותיהם.
שיישבו עם עבריינים כבדים
"לצערי, לציבור החרדי יש נציגות כבדה מדי בין סרבני הגט, ויש כאלה שמבקשים להיחשב כמהדרין במצוות גם בבית הסוהר", פתח הרב דיכובסקי. "לטענתם, העובדה שהם מסרבים להישמע לפסק דין, אינה פוגעת במעמדם כמדקדקים במצוות.
"זכור לי סרבן גט שביקש לקבל בבית הסוהר לא לחם משנה לשבת, אלא 12 חלות - כמנהג אדמו"רים חשובים. כתבנו בהחלטה בבית הדין הגדול, שאדם לא יכול להיות מהדר בין אדם למקום - ואין לי בעיה גם עם 24 חלות - ולסרב לפסק דין. מי שמסרב לפסק דין, הוא עבריין לא רק מבחינה משפטית, אלא גם מבחינה הלכתית. הוא רומס ברגליים את ההלכה, והוא יכול להעמיד פנים כמהדר במצוות כשהוא עושה דבר כזה. קבענו גם שהוא לא ראוי לשבת באגף התורני".
אם מדברים על כליאת הסרבנים, הנה פתרון יצירתי מבית מדרשו של הרב דיכובסקי: להושיב את הסרבנים לא עם עברייני צווארון לבן, אלא עם עבריינים פליליים כבדים. "סרבן גט נמצא בבית הסוהר לא בגלל מעשה שעשה, אלא כדי לשכנעו לעשות מעשה. מפתחות הכלא נמצאים בידיו. לכן, צריך להכביד עליו כמה שיותר ולא לתת לו תנאים דה-לוקס, כדי שירצה לצאת כמה שיותר מהר.
"אם אותו בחור יישב עם אסירים פליליים ומדי פעם יקבל מהם טיפול מיוחד - והאסירים הפליליים לא אוהבים סרבני גט - אחרי זמן קצר מאוד הוא יבוא ויאמר כמו פרעה: רק הסר מעלי את המוות הזה".
בנקודה זו היה בפיו של הרב דיכובסקי סיפור מאלף: "היה אדם שחיפשנו זמן רב כדי שייתן גט. הוא נעצר בידי משטרת נתניה ושמו אותו שם בתא המעצר. למחרת הביאו אותו אלי והוא אמר שהוא רוצה לתת גט. שאלתי למה, והוא אמר שבתא המעצר היו עכברים שבלילה עלו עליו והוא לא יכול יותר. אמרתי: ברוכים יהיו העכברים, אני מוכן לממן אותם בשביל כל הסרבנים".
כפייה מידתית
אבל, נשאלת השאלה כיצד ניתן בכלל לכפות גט, שהרי גט מעושה (דהיינו: שלא מבחירה חופשית) הוא פסול. כאן הולך הרב דיכובסקי בעקבות הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, "שאם היינו מקבלים את קביעותיו - היינו מתקדמים בהרבה בטיפול בסרבני גט". מידת הכפייה שהיא בעיה בגט מעושה, אמר הרב הרצוג, היא כזו שאינה פרופורציונלית לנושא שבו אונסים את האדם. מי שמגרש את אשתו משום שמאיימים עליו שאלמלא זאת יידרש לשלם סכום לא גדול, מראה בכך שהוא עושה זאת מרצונו. הגט מעושה כאשר מטילים עליו ייסורי גוף (דהיינו מאסר) קשים מנשוא או סכום עצום שהורס אותו כלכלית.
"מכאן עלה בדעתי", פיתח הרב דיכובסקי את הרעיון, "שכאשר בית הדין מגיע למסקנה שצריך לחייב בגט - שזה דרגה פחותה מאשר לכפות גט - הוא מסתפק בסנקציות שהן לחץ לא פשוט, אבל לא כפייה במובן ההלכתי. אם כך, גם מאסר קצר מועד לא ייחשב לכפייה, כאשר הוא מוטל בידי בית הדין באופן מדוד שיגרום לו אי-נעימות קשה אבל לא ימוטט אותו. והוא הדין בעונש ממוני".
הרב דיכובסקי הביע תמיכה בהצעת החוק לפיה סרבני גט לא יוכלו לקבל מזון מהדרין בכלא ולשבת באגף התורני, אך הדגיש: "זה לא מספיק. אפשר לשפר אותה. אם לשכת עורכי הדין תרצה להירתם, אפשר להציע כמה צעדים שיכבידו את העול על סרבני הגט, שהישיבה בכלא באמת תכביד עליהם, כך שירצו לצאת כמה שיותר מהר - ויתנו את הגט".
