דימטרי שומסקי מצדד בבניית קומת לאום אזרחי ישראלי כקומת–על זה הקיים. אולם משמעות קומה זו אינה עולה בקנה אחד עם מאמרו "הוועד להצלה לאומית של ישראל" (הארץ מיום 27.11.14). את מאמרו הוא פותח בציון העובדה הידועה שהציונות המדינית שיקפה עמדות של מיעוט בעם היהודי. אך הגם זאת, תביעתה להכיר בזכות ההגדרה העצמית של "הנרדף שבעמים- הייתה תביעה צודקת מאין כמותה".
הוא משווה את המיעוט הצודק הזה למיעוט הצודק של מתנגדי הכיבוש וההתנחלויות. אזי הוא מציג את השאלה: "כיצד יכול המיעוט לקדם את מטרותיו הצודקות, על אפו וחמתו של הרוב הטועה"? מה מציע ד"ר שומסקי? "על כל הגופים והיחידים ידועי השם בישראל ובקרב התפוצה היהודית, המכירים בנזק של המשך הקולוניאליזם הישראלי לאינטרסים הלאומיים של העם היהודי, להתארגן במסגרת בינלאומית מואחדת, שתקרא לעצמה בשם "הוועד להצלה הלאומית של ישראל".
אין מדובר בהצעה מופשטת אלא בתוכנית פעולה ממשית: "הוועד יבחר הנהגה באורח דמוקרטי ויפעיל מאמצים דיפלומטיים בזירה הבינלאומית, בדרישה להניע את ישראל לשים קץ לשליטתה על העם הפלשתיני. אם אין ברירה, אפשר להשתמש בסנקציות בינלאומיות כדוגמת אלו שהוטלו בשעתן על הרפובליקה הדרום אפריקנית".
אולם הצעה זו שהגיונה ברור, לוקה בנקודה מרכזית. אין זו חזית רק לאומית אלא יהודית. היא פונה ליהודים באשר הם, גם כאלו שאינם ישראלים ואין להם שום מחויבות או קשר אליה, שהרי מדובר ב"כל הגופים והיחידים ידועי השם בישראל ובקרב התפוצה היהודית".
מדוע שיהודי ארצות הברית יקבעו לנו? האם באמת רואה שומסקי את ישראל כפי שביקר אותה בני פלד: המשמר הקדמי הקולוניאליסטי של העם היהודי?!
אין מקום לשתף את יהודי התפוצות פוליטית בישראל. הם אינם אזרחי ישראל ואיננו בית מקלט עבורם, ואין עלינו להיות חיל חלוץ, למי שלא יגיע לכאן. רק לאזרחנו אנו מחויבים פוליטית.
