שלום ודמוקרטיה

אין בכלל ספק שהשמאל צודק: הדמוקרטיה היא תנאי הכרחי לשלום. רק חיזוק הדמוקרטיה יבטיח שלום אמת שבו רוצה העם. רק דמוקרטיה תבטיח שהשלום הוא אמיתי ואינו גחמה של שליט יחיד או מיעוט שולט שלא מתחשב ברצון העם. רק שלטון הרב יבטיח כי הסכם שלום הוא ביטוי לרצון הרב ולכן יש לו סיכוי טוב להאריך ימים ולהפוך מנייר חתום למציאות קיימת . מן הסתם ישנם תנאים נוספים לשלום אך הדמוקרטיה היא תנאי הכרחי שבלעדיו כל יתר התנאים אינם מספיקים. הוא שאמרנו: השמאל צודק.

ודווקא משום צידקת השמאל צריכים אנו להודות כי תנאי הכרחי זה אינו קיים לא בהסכמי ה"שלום" שכבר חתמנו ובוודאי לא בהסכמי השלום העתידיים שהשמאל דורש בסתירה לוגית פנימית לעשות "עכשיו". כל הסכם שלום שנחתם בהעדר התנאי ההכרחי לפיו החותמים עושים זאת במנדט שקיבלו מרוב העם הינו הסכם רגיעה בלבד ואין לו כל קשר למושג האמיתי הקרוי "שלום".

קחו למשל את הסכם השלום האחרון שחתמנו עם הממלכה ההאשמית הקרויה ירדן. אין כלל ספק שהוא חיובי ועדיף על מה שהיה לפניו. ניתו לקרוא לו בשמות רבים למעט השם שדווקא הוצמד לו "הסכם שלום" וזאת משום אי-קיומו של התנאי ההכרחי הנ"ל. הממלכה ההאשמית אינה דמוקרטיה והמלך השליט, נחמד ככל שיהיה, קיבל את השלטון במתנה מאביו פשוטו כמשמעו. כל אשר יאמר - כך ייעשה. יאמר שלום ייחתם הסכם שלום יאמר מלחמה יתייצב עמו כולו למלחמה. שמא תאמר כי המלך הוא אהוב עמו ומשום כך הוא מבטא את רצון עמו ואל לנו להיתפס לעניינים טיפשיים כמו דמוקרטיה ולראות בזה שלום של אמת ? כידוע בממלכה ההאשמית השלטון הוא האשמי אך רובו של העם אינו האשמי ונשלט ע"י מיעוט האשמי. כשמונים אחוז מהעם החי בממלכה זו קורא לעצמו "פלשתיני". אז עם מי בדיוק חתמה ישראל הסכם שלום? עם המיעוט ההאשמי השליט או עם העם הפלשתיני שהוא העם הירדני?

הדרישה הצודקת של השמאל ולמעשה של כל אדם הגיוני לקשור בין שלום ודמוקרטיה חייבת לחול על כל משטר ולא רק על המשטר בישראל. מי שחפץ בשלום אמת ולא שלום מדומה חייב להבין כי שלום אינו מוצר אינסטנט שאתה יכול להזמינו מיד ו"עכשיו". השלום הוא נעלה וכמו כל דבר נעלה הוא קשה להשגה. הוא זקוק לזמן ארוך ואולי ארוך מאוד ודווקא משום משום התנאי ההכרחי להוויתו - הדמוקרטיה.

גם השלום עם מצרים נחתם עם שלטון לא דמוקרטי ומשום כך אינו באמת שלום אלא הסכם שלום בלבד. ישראל מדינה מוצפת בתיירים מכל רחבי העולם אך בכמה תיירים ירדנים או מיצרים נתקלתם לאחרונה מטיילים בארצנו היפה ? המיצרים אומנם חתמו איתנו על הסכם שלום אך לא באמת עשו שלום איתנו. באמצעי התקשורת ומערכת החינוך שלהם אנו עדיין אותם ציונים נתעבים ומשום כך השנאה ברחוב המצרי לישראל בת בריתה ל"שלום" אינה דורשת הוכחה .היא עובדה ידועה. למעט מספר קטן של ישראלים שביקרו בירדן ובמצרים בתוספת הסכמים מסחריים פעוטים ניתן לומר שגם עם סוריה באותן שנים ממש היה לנו בדיוק את אותו "שלום" רק ללא הסכם...

עלינו להפנים את צידקת השמאל: לא יהייה לעולם שלום אמת אם החותמים עליו אינם חותמים בשם עמם במשטר דמוקרטי שנבחר ע"י הרב ומבטא את רצון הרב. משום כך עלינו לפקוח עינינו ולהודות כי חלום השלום אכן מתוק וממכר הוא אך כמו כל חלום הוא נגוז עם יקיצתנו. נמשיך לשאוף לשלום ולעשות הכל להתממשותו. נעשה כל שביכולתנו כי המישטרים אצל אויבנו יהיו כמו אצלינו. וכשנס זה יתרחש או אז נדע - יש לצאת לדרך. השלום הוא בר-השגה כי עם העמים ולא שליטיהם יושג שלום אמת. עלינו לדרוש " דמוקרטיה עכשיו " כי היא תנאי הכרחי לכל שלום. ועד אז נמשיך להתמכר לחלום המהנה והמענג הידוע בשמו כ "שלום עכשיו ".