השופטים הדנים בתיקים של זיכרון מודחק משתמשים במונחים יוצאי דופן, כדי לתאר את הקשיים הייחודיים של תיקים אלו. כך אומר (יום א', 7.12.14) סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז,
מנחם פינקלשטיין, בהתייחסו לסוגיה מעוררת המחלוקת, הנוגעת בעיקרה לעבירות מין שבוצעו בילדות והטוענות שנזכרו בהן שנים רבות לאחר מכן. פינקלשטיין דן בשלושה מבין ששת התיקים בנושא בשנים האחרונות, והוא דיבר בהרצאה במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין.
כך למשל כתב שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, כאשר זיכה מחמת הספק אב שהואשם בביצוע עבירות מין בבתו, כי אם ביצע את העבירות - הרי שהוא יידון בדיני שמיים בשל קוצר ידו של שופט בשר ודם. השופט
אליקים רובינשטיין ציין באותו פסק דין, כי "הספק אינו נטול ספקות" וייתכן שיש ממש בתלונה - אך הספק מטה את הכף. פסק דין זה, ובעיקר חוות דעתו של עמית, הוא המוביל עד היום בתחום.
פינקלשטיין הדגיש, כי ההלכה היא שאין אפשרות להרשיע במקרה כזה בלא תימוכין משמעותיים - ולא סתם תימוכין - וכאלו היו בכל ההרשעות. כך גם היה בפסק הדין של השופטת בדימוס
עדנה ארבל, לגביו טענו 47 מומחים נודעים שההרשעה באה "בעקבות חלום", בעוד שלמעשה היו ראיות משמעותיות נוספות. "אני לא פוסל מראש זיכרון מודחק, אבל אי-אפשר יהיה להסתפק בעדות שלה", הסביר, וזאת בניגוד ל"הקלות" במשפטים אחרים בעבירות מין.
פינקלשטיין העיר עוד לגבי אותו גילוי דעת, בו נטען שבית המשפט העליון אישר הרשעות בשניים מתוך שלושה מקרים שהגיעו לשולחנו. למעשה, אמר, בית המשפט העליון דן בארבעה מקרים בהם הרשיעו בתי המשפט המחוזיים, והם זיכו בשניים מהם והרשיעו בשניים האחרים. במקרה האחרון העדיף העליון את עדויות המומחים מטעם התביעה, בין היתר בשל העובדה שהם מטפלים קליניים ונמצאו סתירות בדברי המומחים מטעם ההגנה.
גם כאן היו ראיות תומכות משמעותיות, כגון ראשית הודיה של האב ועדויות האחיות - לצד כמה עדויות שהעמידו בספק את התלונה. הוא הדגיש, כי בניגוד לפרסומים בתקשורת - ההרשעה לא התבססה על החלום בו ראתה המתלוננת את המעשים, והחלום היה רק טריגר להתעוררות הזיכרון.
"תיקים מהסוג הזה הם מדירים שינה, כי אתה רואה לנגד עיניך את המשפחה בהתפוררותה", המשיך פינקלשטיין. באחד המקרים בהם דן לקחה האם צד לטובת בעלה, בעוד שני הבנים התייצבו לצד אחותם ואף שינו את שם משפחתם. באותו מקרה, כאשר אישר בית המשפט העליון את ההרשעה, מנה עמית 17 נקודות המהוות חיזוק לתלונת הבת, כגון עדותו הבעייתית של האב (אשר ביקש ממנה סליחה ואף כינה אותה "מהנדסת מין שלי"), עדותה של האחות, אמירה של האם ועוד.
בתיק אחר זוכה פה אחד בעליון סב שהואשם בביצוע עבירות מין בנכדתו במשך 13 שנים. היה זה לאחר שהוא הורשע במחוזי, אולם לאחר מכן שלחה הנכדה מסרונים בהם חזרה בה מההאשמות - וחזרה בה שוב. העליון החזיר את התיק למחוזי, שם הורשע הסב שוב ברוב דעות: השופט שמואל ברוך (שהיה בדעת מיעוט מזכה במקור) נפטר והשופטת
יהודית שבח עברה מערעור לזיכוי, אך השופטים
אורי שהם ו
גלעד נויטל הרשיעו.
השופט
אדמונד לוי אמר בערעור, כי נוצרת הרגשה שההרשעה הייתה תלוית הרכב. על כך אומר פינקלשטיין, כי ביקורתו על פסק הדין בעליון נובעת מכך ש"מרוב עיסוק בחריגות של המקרה, אין עיסוק משמעותי בתיק לגופו. לא היה דיון אלו עדויות של מומחים אתה מעדיף, לא היה דיון בשאלת המהימנות".
