השבוע האחרון אנו שוב מתעוררים עם הבשורות של אמצעי התקשורת השונים המדווחים כי אבו-מאזן יגיש השבוע למועצת הביטחון של האו"ם פנייה להכיר במדינה פלשתינית בגבולות 1967, תוך אולטימטום לישראל כי תיסוג מן הגדה המערבית תוך שנתיים.
אז למה דווקא עכשיו?
התשובה היא מאוד פשוטה - במנהיגות של הפלשתינים לא קם עד כה אדם עם ביצים, שיקבל החלטות אמיתיות, ויוותר על הדרישה של זכות השיבה, הכרה בישראל כמדינה יהודית היחידה בעולם וקבלת החלטות אמיתיות למען עמו.
נהפוך הוא מערכת החינוך הפלשתינית מלאה בהתרסה והסתה כנגד קיומה של מדינת ישראל. הרשות הפלשתינית מעוניינת לשמר את העובדה שמרבית התושבים שלהם חיים במחנות פליטים. הרי האמת כתובה על הקיר במשך עשרות בשנים הוזרמו עשרות אם לא מאות של מיליארדי דולרים על-ידי מדינות המפרץ, האירופאים והאמריקנים לרשות הפלשתינית. הכספים אדירים לא הושקעו כלל בתושבים ומעבר מכך, מנהיגיהם גזלו וגנבו מעמם את הכספים והשקיעו את חלקם הגדול בבניית תשתיות לטרור, הברחה, ייצור ואגירת מצבורי נשק וטילים, שמטרתם היחידה היא חיסולה של מדינת ישראל.
בקשתנו היחידה היא לשמר את זכותנו לחיות בבטחה במדינתנו ולגדל את ילדינו.
אי לכך מאחר שישראל נמצאת בתוך מהלכה של מערכת בחירות, התזמון לפנייה כזו אכן יוביל לכך שאבו-מאזן יעשה את העבודה עבור ראש הממשלה
בנימין נתניהו. כוחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, יגדל בשל האיומים על ישראל והניסיונות לכפות עלינו מצב שאיננו יכולים להרשות לעצמנו מן הטעם הפשוט שהוא יפגע בבטחון המדינה ואזרחיה.
יתרה מכך, באמצעות המהלך הזה בא לאבו-מאזן גואל והוא לא יצטרך לנהל מו"מ עם מפלגת הרוטציה הציונית של הרצוג את לבני, לא ייאלץ לקבל החלטות קשות והכרעות מדיניות אשר עשויות להוביל לסילוקו מן האזור.
גם כיום אבו-מאזן למעשה אינו שולט בשטח בוודאי שלא בעזה ואף לא ברמאללה על כל האזור אשר כביכול בשליטתו הוא מקבל הגנה למעשה מצה"ל. רק בחודשים האחרונים התבשרנו שהשב"כ חשף התארגנות של כ-100 טרוריסטים מהחמאס שתכננו להפיל את שלטונו של אבו-מאזן.
הריטואל הזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם במו"מ מול הרשות הפלשתינית.
צריך לומר את האמת ולא להשלות את הציבור, הכתובת רשומה על הקיר - הפלשתינים אינם רוצים ולא מעוניינים לחיות כאן לצידנו בשלום. הם אינם מעוניינים לשים סוף לסכסוך הדמים בין 100 שנים, הם רוצים את חבל הארץ הזה רק לעצמם ולזרוק אותנו לים.
הם לא מוכנים לקבל אותנו כחלק אינטגראלי מהמזרח התיכון וכל הדרכים שלהם מעידים ומובילים למסקנה אחת וברורה חייבים להפנים שלא רק בנו הדברים תלויים.
אי לכך המסקנה המתבקשת היא שמירה על המצב הקיים, מבלי ניסיון להגיע להסכם או לכל נייר חתום מסוג שהוא, שאינו מכבד את קיומנו כאן, במדינתנו היחידה בעולם.
