קראו היטב את המשפט הבא: "מי שמבקש זכות וטו לא יכול בו-זמנית להשתלח במזכיר המדינה". לא, אין אלה דברי שמאלני משוקץ, עוכר ישראל ובוגד, אלא דבריו של איש המחנה הלאומי שמילה אצלו זו מילה: ליברמן. הפעם, הוא קיים את הבטחתו וכל מילה במשפט המצוטט לעיל חקוק בסלע.
אם שר החוץ של ישראל, הימני האולטימטיבי, מטיל פצצה וטוען שראש הממשלה משתלח בשר החוץ האמריקני והימין הבנטיסטי-שדקיסטי-רגביסטי-פייגליניסטי מחרה אחריו, סביר להניח שהוא צודק. אז נכון שאנחנו לא מוכנים, ובצדק, להחיות על-פי התכתיבים האמריקניים, אולם מסתבר שגם האמריקנים אינם מוכנים לעמוד דום בפני כל דרישותינו.
ראש הממשלה טס לרומא כדי לשכנע את שר החוץ, קרי, להטיל וטו במועצת הביטחון על כל הצעת החלטה שתקדם את הדרישה הפלשתינית להכיר בהקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67', כולל מזרח ירושלים אלא ששר החוץ האמריקני שכה גידפו אותו נתניהו ושות. אינו שוכח במהרה את הזובור שעשו לו בירושלים. ועוד בעיה קטנה נוספת שליברמן לא הזכיר: בוושינגטון עדין מכהן כנשיא אובמה ושר החוץ שלו לא יעשה שום דבר הניגוד לעמדת הנשיא. בהתחשב בעובדה שהיחסים בין ראש הממשלה לבין נשיא ארה"ב מצוינים, ברור שאובמה יכרע בכך בפני נתניהו ואף יורה לשגריר באו"ם להצביע כפי שנתניהו ובנט רוצים. מבחינה זו אנחנו מסודרים.
ראש הממשלה התבטא לאחר הפגישה עם שר החוץ קרי ונשיא צרפת בהן ביקש לחדול מהיוזמה שמקדם שר החוץ של צרפת, לורן פביוס, לקידום החלטה במועצת הביטחון של האו"ם שתקציב שנתיים להגעה להסדר קבע בין ישראל לפלשתינים. במסגרת ההסדר, כך לפי היוזמה, יתבססו גבולות המדינה הפלשתינית העתידית על קווי 1967 עם חילופי שטחים: "אמרתי להולנד שאני חושב שהמהלך הזה שלילי ויביא לתוצאות הפוכות ממה שנראה", "מהלך כזה הוא ההפך מהסכם שלום, יבטל כל משא-ומתן עתידי ויביא להידרדרות", אמר נתניהו. "הולנד שמע ואני לא רוצה להגיד מה אמר, אבל אני אמרתי את הדברים בבהירות רבה מאוד".
ראש הממשלה מזהיר, אם, כן, ממהלך חד-צדי שיוביל לקריסת המו"מ עם הפלשתינים ומניעת כל אפשרות להגיע להסכם שלום. דברים כדורבנות. המה מה? יש בעיה קטנה והיא העובדה שראש הממשלה טען לפני זמן לא רב שעם אבו-מאזן לא ניתן להגיע להסכם שלום, שר החוץ, ליברמן כינה את אבו מאזן טרוריסט ומפלגתו של בנט מצהירה מעל כל במה שהיא אינה מוכנה לשום הסדר של שתי מדינות.
קשה להחליט למי להאמין? גם מפלגתו של ראש הממשלה ישנם רבים הטוענים שאין להגיע לפתרון של שתי מדינות, לכל היתר אוטונומיה. סגן השר והממונה על משרד לאיכות הסביבה,
אופיר אקוניס, אמר רק לפני ימים ספורים שהוא מתנגד התנגדות נמרצת להקמת מדינה פלשתינית. גם חברים נוספים במפלגתו של נתניהו אמרו אותו הדבר. אם כך הדברים, נשאלת השאלה איך מגיעים הקמת מדינה פלשתינית במו"מ כפי שדורש נתניהו, ובו-זמנית אין לנתניהו קואליציה לעשות זאת אם נניח שהפלשתינים יתרצו להסכים למתווה השלום של ראש שהממשלה? בעיה קשה.
לא פעם ואפילו לא פעמיים אלא אלפי פעמים אמר ראש הממשלה ואמרו אנשי הימין שישראל לא תיכנע ללחץ האמריקני והאירופי. בסדר. אז אם ראש הממשלה וחבריו אינם נכנעים ללחץ, ובכל האירופים והאמריקנים בכל זאת ממשיכים בשלהם, איך אפשר להשיג השיג מדיני טוב לישראל במסעו של ראש הממשלה לרומא? לאלוהים פתרונים.
ישראל נמצאת בשעה מדינית קשה מאוד. היו שהזהירו מהתגבשות חזית מאיימת על ישראל אך ראש הממשלה, חלק משריו וחבריו בימין התייחסו להזהרות אלה בבוז. עתה, מתברר שהסכנות לא היו מדומות ושדבקות במדיניות חוץ ופנים מתגרה, בוטה וחסרת כל התחשבות במה שהגויים אומרים עלולה לסכן את ישראל וביטחונה. עובדה זו אינה מונעת מראש הממשלה וחבריו להמשיך ולטעון שהם דואגים שביטחון ישראל וביצורה בצורה טובה ביותר. יש רבים בציבור המאמינים לדברי הרהב והיוהרה של ראש הממשלה וחבריו הימניים. אלא שהמציאות שונה ומורכבת ביותר, ומי שמתעלם ממנה עלול להמיט אסון עלינו.
