בעקבות דיווחים בתקשורת ודיונים בפייסבוק על סערות שונות בעולם הספרותי, הקשורות בעיקר למתן פרסים ספרותיים, נסקתי אל עמקי לבי וגיליתי בו את נס החנוכה שלי:
סְעָרוֹת בְּעוֹלָם הַסִּפְרוּת
מַבְרִיחוֹת אוֹתִי אֶל הַנֵּס שֶׁלִי,
אֶל הַמְּנוּסָה הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּן.
לֹא עוֹד רָצוֹן לְרַצּוֹת
לֹא עוֹד צִפִּיָה לִתְּשׁוּאוֹת
לְבִקּוֹרוֹת מַחֲמִיאוֹת
לְמַעֲמָד כּוֹזֵב.
כָּל אַלֶה הֵן רַק אַדְווֹת קְלוּשׁוֹת
עֲלֵיהֶן מִתְנוֹסְסִים
תָּג מְחִיר גָּבוֹהַ מְאוֹד
וְתוֹקֶף תְּפוּגָה קְצַר מוֹעֵד.
רַק לִבְנוֹת אֶת הַקֶּשֶׁר הַדַּק, הֶעָדִין
הַנִּרְקָם בַּחֲשָׁאי
בְּעוֹצְמָה, בִּנְחִישׁוּת, בְּהַתְמָדָה
בְּתוֹךְ דַפְנוֹת לִבִּי
בְּסִתְרֵי תָּאֵי גּוּפִי
בְּנִבְכֵי נִשְׁמָתִי
בֵּינִי וּבֵין בּוֹרְאִי,
בּוֹרֵא עוֹלָם.
אַשְׁרַי.
