מי מפחד מהאו"ם?

כלי התקשורת בשירות מולך השלום לא למדו ולא שכחו דבר. הנה, החמאס חגג עכשיו איזה יום שנה להקמתו במצעד ובמיצג צבאי מרשים, כולל טיסת ראווה של מזל"טים, ולא תמצאו פרשן, מראיין או בעל תוכנית אחד, שיעלה אפילו קצה של הרהור חרטה על פינוי הצבא וגירוש היהודים מן הרצועה, שהצמיחו לנו את האיום הזה מן הדרום שבעטיו כבר קברנו לא מעט קורבנות שוברי לב.

מצפים היינו מצד "מחנה השלום" לחששות ולפחדים נוכח העוצמה הצבאית הזאת, שהוצגה זמן כל כך קצר אחרי מבצע "צוק איתן" שכביכול הסתיים בניצחוננו, ולא היא. שקט. כאן, במקום הפשע שלהם, זורעי הפאניקה בדרך כלל - רגועים, ואנחנו יודעים, משום מה.

את ההפחדה הם מעתיקים ליהודה ושומרון, שם הם זוממים להפוך את כל גוש-דן והשרון ל'עוטף עזה' אחד גדול, ומשם אנחנו מוזמנים לשקשק מפחד מפני העלאת המדינה הפלשתינית בפני מועצת הביטחון, ואפילו - וזה ה"שוס" הגדול - מאימת פניית הרשות הפלשתינית, כלומר הפתח, אל בית הדין הבינלאומי בהאג להאשימנו בפשעי מלחמה!.

נתחיל באיום האחרון, המשעשע במיוחד. כי מי היא הצנועה הזאת המתיימרת לצעוד כאן בראש משמרת הצניעות? ארגון טרור! הפתח, הכוח הדומיננטי באש"ף וברש"פ - שלושה גופים שבראשם עומד אבו-מאזן - התפאר לא מזמן שהוא ארגון הטרור שרצח הכי הרבה יהודים (באלפים!), וזו לא הייתה התפארות שוא. תחת הנהגת ערפאת היה הארגון הזה מאבות הטרור העולמי המודרני, וגם אחרי אוסלו ועד היום הוא ממשיך בטרור תחת שמות שונים כמו "תנזים" או "גדודי קדושי אל-אקצה". ואפילו בתחפושת האזרחית שלו, הלא היא הרשות הפלשתינית, הוא מעודד טרור בכל כלי התקשורת שלו, מחלק משכורות ופרסים למחבלים חיים, מנציח מחבלים מתים ומחנך את הנוער להיות 'שאהידים', כלומר - להיהרג כדי להרוג. הייתכן, שלשב"כ אין חומר למכביר להושיב את הטרוריסטים של הפתח על ספסלי הנאשמים בהאג? ולא עוד, אלא שהם גם יגישו תלונה נגד הצבא שהוא אולי המוסרי בעולם? כאן צריך לשכלל את דימוי ה'טובל ושרץ בידו' ועל רמאללה שהולכת להאג צריך לומר: השרץ בעצמו טובל! והאיום ה ז ה צריך להפחיד אותנו עד כדי וויתור על מולדתנו?

ומכאן לאיום הבא: העברת החלטה במועצת הביטחון, שבתום שנתיים ימים חייבת לקום מדינה פלשתינית. התפנקנו בשנים האחרונות, אבל הזקנים בוודאי זוכרים, שבשנים עברו היינו קליינט קבוע של מועצת הביטחון, שלא לדבר על העצרת הכללית, זו ש"קבעה" כי הציונות היא גזענות. רק במועצת הביטחון טחנו אותנו בין השנים 1967 ל-1989 - 131 פעמים! עוד ב-1955 גינתה אותנו מועצת הביטחון על פשיטה לעזה. שנה אחרי זה, על הריגת 56 חיילי אויב בסוריה. ב-1966 ננזפנו על פעולת סמוע וב-'68 על קרב כראמה. באותה השנה הזהירו אותנו שלא לקיים מצעד בירושלים, ומשקוים בכל זאת, התכנסו במיוחד כדי "להביע צער". פעם אחר פעם גינו את איחוד ירושלים והכריזו שהוא 'בטל ומבוטל'. שוב ושוב גינו את בניית ההתנחלויות ונזפו בנו על כך. אח"כ הוקיעו את ישראל על הפצצת הכור העירקי ועל סיפוח הגולן, ואפילו על חיסולו של אבו ג'יהאד (כליל אל-וזיר). גם הקריאה ל"שתי מדינות" אינה חדשה, היא כבר יצאה ממועצת הביטחון ב-2002. והנה ישראל, שבימים ההם הייתה קטנה וחלשה בהשוואה לכוחה הניכר היום, התעלמה מן האיומים, המשיכה בדרכה והיום היא פוגשת את אימי "האביב הערבי" ממרומי הגולן והרי אפרים ומתוך בירתה הנצחית המאוחדת. האם התקשורת העוינת אינה יודעת, שגם אחרי גינויי מועצת הביטחון נשארנו בחיים?

ואשר לקבלת החלטות במועצת הביטחון נגדנו - לפי פרק 7 המאפשר הטלת סנקציות, זו אפשרות רחוקה מאוד. עד לכינון הממשלה הבאה, חצי שנה, זה לא יקרה מחשש שזה יטה את הציבור ימינה בתגובה על הלחץ מבחוץ. אח"כ ייוותרו בארה"ב רק שנה וחצי עד לבחירות, לא זמן טוב לריב עם הנוצרים ידידי ישראל ועם כמה מן היהודים. גם קשה להניח, שהקונגרס האמריקני והעם האמריקני שברובו הגדול ידידותי לישראל, יתנו יד למצור כלכלי עלינו. אסור גם לשכוח, שהרבה מאוד אינטרסים אמריקנים - בהיי-טק, בתעשיית הנשק, במדע ובמחקר, בצבא ובכלכלה ואפילו בתחום הביון, כרוכים ושלובים עם ישראל, ולא סביר שירצו להזיק לעצמם במו ידיהם. בכלל, קשה לחשוב, שהמערב ישתגע להחריב לעצמו את הסכר היחיד שנותר לו בכל המזרח התיכון בפני הצונאמי האיסלאמיסטי הרצחני. ולא רק המערב, גם מדינות כמצרים וסעודיה, המודעות היטב לחולשתן מול אירן ומול דאעש ודומיו ונשענות על כוחה של ישראל, לא ירצו להחלישו.

ומכאן לעיקר: ולו יצויר שיוטלו סנקציות, וחברות בינלאומיות תנתקנה את יחסיהן עימנו, ואפילו נתקשה ברכישת סוגי נשק וחלפים - כפי שאכן היה במשך הרבה שנים אחרי הקמת המדינה ובכל זאת שרדנו - נניח שכל זה יקרה, האם בגלל זה נמחק מן הספר שלנו את "אם אשכחך ירושלים"? עם מוותר על לב מולדתו ההיסטורית בגלל רמת חיים וטובות הנאה או כדי לחסוך מעצמו קשיים? ועוד העם היהודי, אחרי כל מה שהקריב כדי לקבל בחזרה את ארצו להיות למגן לו ולזקוף את קומתו? זה לא יקרה. אנחנו כאן, כדי למנוע שבשיא כוחנו הפיסי ניפול לנאדיר, לעומק השפל, של השחתה מוסרית שכזאת.