יש שכמה חייבים חבים ב"חיוב אחד", כלומר חייבים "לספק לנושה את אותו אינטרס או לפצותו בשל אותו נזק"¹. החוק קובע שבמקרה זה הנושה זכאי לתבוע לפי בחירתו מכל חייב את מלוא החיוב או לגבות מכל חייב את חלקו היחסי. ונשאלת השאלה: אם גבה הנושה את מלוא החוב מחייב אחד, האם אותו חייב זכאי לתבוע מחברו לחיוב להשתתף עמו לפי חלקו?

רק מי שמכיר את סודותיה הכמוסים של תורת הנסתר יוכל אולי להעריך מה מסתתר מאחורי מה שגלוי לעין, ולהעריך כבר עכשיו מה צופן לנו העתיד. אך כיוון שלא כול אחד מאתנו ניחן ביכולות של יוסף מפענח נסתרות העתיד במצרים, אין לנו ברירה אלא להסתפק בסקרים המצביעים על מגמות ולאו-דווקא על מה שיתרחש באמת. ועל-פי הסקרים הבוחנים את החזוי לקרות בבחירות הקרובות - צפויות לישראל צרות גדולות המטילות בספק את יכולת המשילות של הממשלה הבאה, יהיה מי שיהיה האדם שעליו יטיל הנשיא את תפקיד מרכיב הממשלה.

חודש כסלו החורפי מגיע לקיצו. אף שהחורף האמיתי עוד לא הגיע, בערבים כבר מרגישים אותו: פחות אנשים ברחובות, הכבישים לאחר שעה שמונה כבר משתחררים מהלחץ. כל איש וענייניו, רק התקשורת רותחת, כמעט לא מתייחסים לפיגועים שמתרחשים יום יום, לא לפשע החוגג במקומותינו - זה לא מעניין אותם: הבחירות בדרך. ברוב ערוצי הרדיו, הטלוויזיה ואתרי האינטרנט כבר אפשר מיד להבין לצד מי הם עומדים, לא צריך להיות חכם גדול. הם עובדים שעות נוספות, לילות כימים על-מנת לתמוך ולחבק את כל אלה המנסים להוביל את המדינה לאותו כיוון שהובילו אותה כבר יותר מעשרים שנה בהסכמי אוסלו אשר הביאו רק מלחמות, טרור ואלפי קורבנות, יהודים וערבים - אצלם זה נקרה "תהליך השלום".

דוח טאוב-2014 מלמד כי רבע מאוכלוסיית ישראל עניים (מהם 21% ילדים),יותר ממחצית משקי הבית במגזר הערבי והחרדי מוגדרים כעניים, חמישית מהאוכלוסייה נאלצת לוותר על רכישת חלק ממזונם

התלמוד מספר עליו על אלכסנדר מוקדון כי שאל את 'זקני הנגב', (יש אומרים כי הכוונה לחכמי ישראל שישבו באלכסנדריה מדרומה של ארץ ישראל, עירו של הקיסר הצעיר) מה נברא תחילה, האור או החושך. השליט הסקרן הגאוני הזה, בידל עצמו מן המאמינים כי החושך אינו אלא העדר של אור ועל כן אי-אפשר שצריך היה בריאה. הוא הניח שיש ממשות עצמאית, חושך שמה, שאינה גזרה של האפלת האור, וחקר לדעת אם לדעת חכמי ישראל נבראה ממשות החושך לפני שנבראה ממשות האור. מותר להניח כי הכיר יפה את הפסוקים הראשונים במקרא, "וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל-פְּנֵי֣ תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל-פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם.וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי-אֽוֹר" (בראשית א', ב'-ג'). 'חֹ֖שֶׁךְ' זה שקדם לאמירת "יְהִ֣י א֑וֹר", הייתה בריאה שאינה זהה ל"לילה" שנוצר מן ההפרדה בין האור ובין החושך, כאמור בכתוב, "וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ" (שם,ד'), ששתים עשר שעותיו ביום הבריאה באו אחרי שתים עשרה שעות היום.(כך מפרש גם הרשב"ם,רבי שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י). הבריאה הקרויה "חֹ֖שֶׁךְ", כמוה כבריאה ששמה "תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ", הייתה בעולם הנברא ביום הראשון לפני רגע בריאת האור בו ביום. אלכסנדר מוקדון ידע ושאל, וחכמי הנגב ודאי ידעו, ואף על-פי כן מספר התלמוד (תמיד ל"ב,א') כי סרבו לענות לו, דחו אותו באמירה, "מילתא דא אין לה פתר", 'שאלות שאתה שואל על הבריאה שקדמה לבריאה, על מה היה למעלה ומה היה למטה, מה היה הזמן בטרם ייווצר הזמן, ומה יהיה עליו על הזמן כאשר ייחרב העולם, איש אינו יודע להשיב עליהן'.