ליהודים יש צבא
מכחיש השואה אביו של מאזן - מחמוד עבאס - הודיע כי הוא עצמו יעמוד בראש ששה מיליון "פלשתינים" שישובו לבתיהם ב"פלשתין". כמי ש"חקר" את השואה (וגילה שהיא בכלל המצאה ציונית) מודע היטב הנבל למשמעות המספר ששה מיליון בהיסטוריה הלא רחוקה של העם היהודי והחליט כי חיים בעולמינו שישה מיליון פליטים "פלשתינים" שלכל אחד מהם יש את "זכות השיבה" לארצנו הקטנה לה הוא קורא "פלשתין". רוצה לומר: לכם היהודים יש ששה מיליון מתים אך לנו יש ששה מיליון חיים שיבואו לחסל את מה שנותר מכם ואני אעמוד בראשם!
ואנו מקשיבים ושותקים.
הנאורים שבינינו יודעים להסביר לנו כי אל לנו להתרגש והצהרתו זו כמו הצהרותיו האחרות נועדו ל"צורכי פנים" שלו ומאבקו בתנועת החמאס המאיימת עליו. האיש מעוניין בשלום והוא למעשה תקוותנו היחידה ו"עלינו לחזקו", שהרי אלמלא הוא נקבל את הגרוע ביותר. חתן פרס נובל למלחמה שלנו
שמעון פרס אף הודיע לאומה כי עבאס הוא "פרטנר ראוי לשלום" בדיוק אותן מילים שאמר על רב המרצחים שותפו לפרס ההונאה לשלום - עראפאת.
ואנו מקשיבים ושותקים.
יום יום אנו מקבלים דיווחים על הסתה אנטישמית פרועה בתקשורת ובחינוך ה"פלשתיני". למול עינינו הרואות משוכתבת ההיסטוריה בתעמולה ערבית שקרית שאט אט מחלחלת לתודעת העולם כ"עובדות".
ואנו מקשיבים ושותקים.
העולם הנאור' שבשל "המאמץ המלחמתי" לא הייתה לו ולו פצצה אחת פנויה לפוצץ את משרפות אוושויץ' גם הוא שומע ולמרבה הפלא כלל לא שותק. הוא מבין את "זכותם הלגטימית למדינה". מדינה אחר מדינה מכירה ב"מדינת פלשתין" שנכבשה באכזריות על-ידי הציונים. הוא מכיר במדינה זו אף ש"הפרטנר הראוי" הצהיר כי לעולם לא יכיר במדינה יהודית. מושכים בעט ומספרי סיפורים אצלנו שהעניקו לעצמם בצניעות רבה את התואר "אנשי רוח" פונים אל העולם הנאור הזה ומחזקים את ידיו. כמומחים ל"רוח האדם " הם בזים להחלטת הרב הנבער ויודעים היטב כי ששת המיליונים שהמציא השקרן עבאס יבואו לרקוד איתנו הורה ביום עצמאותנו ושללא מדינה לעם הערבי הזה שצץ יש מאין לא ישכון השלום באזורינו. כל ביקורת על בוגדנותם (בלשון המעטה) של סופרי הרוח הרעה מושתקת מיד כסתימת פיות וסכנה לדמוקרטיה המקודשת שעליה זה עתה ירקו...
ואנו מקשיבים ושותקים.
ה"שלום" בראש מעיינינו ובמודע אנו מתהלכים כעיוורים בחשיכה מתעלמים מהשואה הנוספת ההולכת ורוקמת עור וגידים מול עינינו. את ילדינו אנו שולחים ל"מרכז פרס לשלום" ללמדם על אצילותו של הרוצח עראפאת שחתם איתנו על "שלום" ועל חשיבות חיזוקו של יורשו תלמידו מכחיש השואה מתעב היהודים מחמד עבאס. לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו ולא נסכים בשום אופן "לוותר על השלום".
וכשמדובר בשקר ה"שלום" איננו שותקים.
את כעסינו על סירובו של השלום המיוחל להגיע איננו מפנים אל אויבינו ואף לא אל העולם שנטש אותנו בשואה אלא אל עצמינו. אנו מאשימים את מנהיגינו (מכל המפלגות) שאין הם מקיימים את "הבטחת השלום". אנו מתמכרים לחלום ההזוי ומסרבים לראות את האמת המרה הזועקת מכל פינה בבהירותה כי אויבנו שכרתו בעבר ברית עם הגרמנים לחיסולינו הפיסי עדיין מחויבים לשבועת "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית". אם רק נקשיב להם כאשר מדברים הם בשפתם ולא בשפת העולם נשמע אותם אומרים זאת במפורש וללא כל בושה.
די לשתיקה ולהונאת ה"שלום" העצמית. יש לקום ולומר לכל אויבינו ולתומכיהם בעולם האנטישמי הצבוע כי שאיפתנו הטבעית לשלום אל לה להטעותם כחולשתנו הבסיסית וכי הגיעה העת שיקלטו את שמסרבים הם לקלוט: היהודים לא ילכו שוב כצאן לטבח! היהודי המושפל שכל זב חוטם יכול היה להרגו חלף עבר מן העולם. על אפכם וחמתכם הקשיבו היטב והפנימו את שלוש המילים שששה מיליון יהודים נטבחים יכלו רק לחלום עליהן:
ליהודים יש צבא!!!
