בוקר טוב אוסטרליה

1. הם לא התעוררו עדיין. לבטח לא באוסטרליה. גם אחרי הפיגוע בבית הקפה בסידני, מנסים חלקים בתקשורת האוסטרלית הממוסדת להשלות את קוראיה, שמא מדובר ב"זאב בודד". ראש הממשלה האוסטרלי "התנחם" בכך שלתוקף יש עבר של "הפרעות נפשיות". גם אירופה החליטה השבוע שארגון חמאס הוא ארגון צדקה שיש בו "זאבים בודדים". המערב איבד את האינסטינקטים הבסיסיים שלו לאחר עשרות שנים של סירוס מנגנון ההישרדות שלו באמצעות משטר השפה של התקינות הפוליטית. עבור רוב הדמויות המובילות במערב (ואצלנו) חשוב יותר כיצד ייראו בעיני קהילתם ואילו משפטים "נכונים" מותר להם לומר, מאשר להתמודד עם האמת.

מי אחראי לרוב הטרור כיום בעולם, אימא תרזה? מה שיעורי התמיכה של המוסלמים בארגונים איסלאמיסטיים מיליטנטיים? זה לא "זאב בודד" אלא תופעה רצינית בעלת השלכות חמורות ביחס לכלל העולם החופשי, שיש להתמודד איתה, ולא לפגוע באלה המצביעים עליה.

בפברואר 2007 התראיין פרופ' רפי ישראלי, מומחה בינלאומי לאיסלאם מהאוניברסיטה העברית, לעיתון באוסטרליה והזהיר, שליבשת נשקפת סכנה מצד המיעוט המוסלמי שחי בה. מחקריו מלמדים שחיי התושבים עלולים להיות בלתי נסבלים כאשר האוכלוסייה המוסלמית במדינה מערבית כלשהי מגיעה למסה קריטית (במקום אחר נקב במספר: עשרה אחוזים מהאוכלוסייה הכללית).

"זהו חוק כללי, ואם הוא תקף בכל מקום, הוא תקף גם באוסטרליה". כדוגמה הביא את המהומות שאירעו בפאריס ב-2006. ישראלי הציע לאוסטרלים להגביל כניסתם של גורמים איסלאמיים רדיקליים ולנקוט "מדיניות מניעתית" כדי לא להציף את היבשת במהגרים מאינדונזיה. "למהגרים מוסלמים יש מוניטין של הערמה על הערכים של מדינות המערב, ושל ניצול סובלנותן והכנסת האורחים שלהן". הוא הוסיף: "הרכבות בלונדון ובמדריד לא פוצצו בידי נוצרים או בודהיסטים אלא בידי מוסלמים; אז יש להיזהר מהם".

קרוב לאוסטרליה, בבאלי שבאינדונזיה אירעו פיגועי טרור מחרידים ב-2002 וב-2005 בידי ארגונים איסלאמיסטיים. אחד המחבלים שהואשם בגרימת מותם של יותר ממאתיים אנשים, עמד בבית המשפט וצעק מול התקשורת העולמית: "יהודים: זיכרו את ח'ייבָּר; צבאו של מוחמד חוזר שוב להביס אתכם". איש ממאתיים הנרצחים לא היה יהודי. האוסטרלים ראו וקראו ועברו לסדר היום. כשישראלי התראיין, הזיכרון של באלי היה טרי, אבל התקינות הפוליטית דאגה לסרסו. בתגובה לדבריו, החל מסע ציד נגדו במיטב המסורת הבולשביקית. הוא הואשם בגזענות, שנאת זרים וכינויים נוספים, וקיבל איומים על חייו. בתגובה אמר המזרחן לאוסטרלים, שאם אינם מוכנים להקשיב לו, שיחכו "ונראה מה יקרה".

2. ביום שני השבוע ראיינה טלי ליפקין-שחק את פרופ' ישראלי. לא הראיון חשוב אלא סגנונו המשותף לעיתונאים רבים בישראל בפרט ובמערב בכלל. "הקדמת את זמנך", אמרה לו. ישראלי אמר שהוא חוקר זה כעשור את ה"גולה" המוסלמית בארצות המערב, שגדלה בממדים אדירים. "מדוע לייחס כוונות אלימות לתהליך הגירה", שאלה המראיינת, "גם יוסף הביא את משפחתו מצרימה". נכון, ענה הפרופסור שפירסם חמישה ספרים בנושא, אבל משפחת יעקב לא אמרה שהיא רוצה לכבוש את מצרים או לשנותה למדינה עברית. "הם אומרים שלא באו לאירופה כדי להפוך לאירופאים אלא כדי לאסלם אותה". בתוך חמש עד 25 שנה, הם מבטיחים, יתנוסס דגל האיסלאם מעל דאונינג 10 באנגליה או בארמון ורסאי בצרפת.

ליפקין-שחק הגיבה ש"תמיד (!) אפשר לדבר עליהם במונחים של מיעוט קיצוני מבוטל, כולל מפגעי הטרור". אפילו דאעש, אמרה, "מונה כמה רבבות ולא יותר". ישראלי אמר שהזוועות האלה מתרחשות לא מהיום. בעבר אירעו מקרים חמורים בידי מוסלמים שבאו לאוסטרליה, וגם בסקנדינביה, בגרמניה ועוד.

מיד קפצה הגננת הדואגת לנפשם הרכה של המאזינים: "אני חייבת להיות זאת שתמתן או לפחות תנגיד את העמדה שלך", אמרה. "הדברים שאתה אומר, יש בהם חומרה גדולה".

ישראלי לא הופתע. "זה גם מה שאמרו לי אז באוסטרליה, עד שבא עליהם האסון... זה תפקידי. מי רוצה - שיאזין, ומי שלא - שיחכה לאסון הבא". ליפקין-שחק בשלה: "אנחנו האזנו, אבל הבענו גם דעה ספקנית, חולקת". על מה מתבססת העמדה שלך, תהה הפרופסור, "אני מבסס את דבריי על שלושים שנה של עבודה בענייני איסלאם, ואת מתבססת על אופנה, כי לא יפה להשמיע קולות כאלה; אנחנו מדברים בשני מישורים שונים".

אכן, שני עולמות שונים. עובדות מול אמונות, מציאות מול פנטזיה. עשו אהבה ולא מלחמה, "דמיינו שאין מדינות ואין דתות". זן מיוחד של ליברלים פונדמנטליסטים; ברגע שהמציאות תוקפת אותם, הם מסתגרים בקונכיית התקינות הפוליטית ומסרבים להכיר בעובדות. אין טרור מוסלמי; אלו טרוריסטים שנחתו מהמאדים. האיסלאם הוא דת שלום, ואסור לקשר בינו לבין המעשים הנוראים המבוצעים בשמו. המיקרופון נמצא אצל המתוקנים פוליטית ואילו החוקר אורח לרגע.

3. מנגנון המשטר על השפה מקשה מאוד להטיל ספק בתופעות המשרתות את הפנטזיות הג'ון-לנוניות, למשל הסכמי אוסלו, שעד היום משווקים בשמות חדשים. ראו אמירותיהם הריקות של לבני את הרצוג ביחס ליכולתם לפתור את הסכסוך בינינו לשכנינו.

לטובתנו, כדאי להביא את דבריו של השר הערבי-פלשתיני המנוח, זיאד אבו עין, שב-1979 רצח את הנערים בועז להב מטבריה ודוד לנקרי מבית שאן ופצע חמישה קשה, כשהניח מטען חבלה בפח אשפה ברחוב ראשי בטבריה.

ביולי 2006 התראיין אבו עין לטלוויזיה האירנית ואמר (הסרט באדיבות "מבט לתקשורת הפלשתינית"): "אוסלו אינו החלום של העם הפלשתיני. העם הפלשתיני חולם על שיבת (הפליטים), הגדרה עצמית, הקמה של מדינה עצמאית ושחרור אדמותיו. עם זאת, לא הייתה מתקיימת התנגדות (אלימה) על האדמה הפלשתינית ללא אוסלו. אוסלו היה בית הגידול החזק והיעיל שאימץ את ההתנגדות הפלשתינית. בכל השטחים הכבושים לא היה אפשר להעביר אקדח ממקום למקום; בלי אוסלו והחימוש של אוסלו, ובלי שטחי A ברשות הפלשתינית, ובלי האימונים והמחנות וההגנה שסיפק אוסלו, ובלי שחרור אלפי פלשתינים באמצעות אוסלו - לא היינו יכולים לחולל את האינתיפאדה האדירה הזאת". לא הגיע הזמן להתעורר?